לפניי שתי תביעות כספיות לפצוי בגין ניזקי רכוש בתאונת דרכים שארעה ע"פ הנטען בתל אביב בלילה שבין התאריכים 4-5/9/17, בין שני כלי רכב: רכב מסוג "אינפיניטי" מ.ר. 8499931, בבעלותה של הגב' דאשה אולייניק, ורכב מסוג "ניסן" מ.ר. 5038312, בבעלותו של מר בר ****.
המחלוקת בנושא החבות מצטמצמת לטענותיה של המבטחת בשני כתבי ההגנה הקצרים שהוגשו מטעמה, כדלקמן (סעיף 6 לשני כתבי ההגנה):
"מבירור החבות התבררה האמת העגומה לפיה התאונה לא התרחשה כנטען על ידי הצדדים ולמעשה לא התרחשה כלל. הנתבעת תטען כי אין התאמת נזקים בין הרכבים ולפיכך, הנזקים המוצגים, מקורם בארוע אחר".
הדיון בשתי התביעות אוחד בהחלטתי מיום 24/12/19.
מקרה הביטוח מוגדר בסעיף 1 לפרק א' לפוליסה התקנית כדלקמן (ההדגשה לא במקור):
"מקרה הביטוח הוא אבדן או נזק שניגרם לרכב הנקוב במיפרט, לרבות האביזרים והמכלולים שבחבילה הבסיסית של דגם הרכב הקבועים במיפרט היבואן ושלא ניתן לרכוש רכב בלעדיהם, למזגן האויר שבו, לאמצעי המיגון שהותקנו בו לפי דרישת המבטח, לאביזרים הנמצאים בו מכוח דין או לאביזרים הצמודים אליו שנקובים במיפרט (להלן - הרכב), כתוצאה מאחד הסיכונים המפורטים להלן, ובילבד שהמבוטח לא ויתר על כסויים אלה, כולם או חלקם, בדרך האמורה בתקנה 1(ב):
אשר לנטל ההוכחה של היסוד השלישי, ברע"א 9215/10 פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים - 12/4/11) נקבע כך:
"אכן, הנטל להוכיח את שלושת יסודותיו של סעיף 25, לרבות כוונת המירמה, מוטל על המבטחת, כמי שטוענת לפטור מאחריות ביטוחית. מאחר שמדובר בהטלת 'סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית' ומאחר שמדובר בתוצאה קשה ומרחיקת לכת - של שלילת תגמולי הביטוח מהמבוטח - דרושות ראיות כבדות משקל להוכחת כוונת המירמה (ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח, פ"ד מ(1) 589 (1986); אליאס, בעמ' 556). יחד עם זאת, מקום בו הוכיחה המבטחת את התקיימותם של היסוד הראשון והשני, לאמור: כי המבוטח מסר עובדות בלתי נכונות או כוזבות וכי הוא עשה כן ביודעין, ואין ידועות העובדות הנכונות לאשורן, הרי שיש לראות במבטחת כמי שהוכיחה לכאורה את קיומה של כוונת המירמה. במקרה כזה, יעבור נטל הבאת הראיות אל כתפי המבוטח, שיצטרך להציג את המניע לכך שמסר פרטים כוזבים ולגלות את העובדות הנכונות. מקום בו גילה המבוטח את העובדות הנכונות, או שאלה התגלו במהלך המשפט - יקבע על פי עובדות אלה אם העובדות הכוזבות נימסרו מתוך כוונה להוציא כספים מחברת הביטוח, או שמא הוצגו מתוך מניע שאין לו קשר לכוונת מירמה כזו".
יצוין כי בעיניין פלדמן לא הייתה מחלוקת כי היתקיימו שני היסודות הראשונים (מסירת ידיעות כוזבות תוך מודעות לכזב) והמחלוקת שעמדה על הפרק היתמקדה בשאלה האם היתקיים גם היסוד השלישי.
פרק ג' - עדויות העדים
ג'1 - האירועים שקדמו לתאונה
תמי מנהלת חברת יבוא משפחתית בשם "ארופד סחר" בע"מ, אשר עיסוקה בתחומי התאורה, האלקטרוניקה והנדסת הבניין (עמ' 3, ש' 16-15).
הבולטות שבהן היו אלה: האם בר נסע ערב התאונה לירושלים באופנוע או ברכב של אחד העובדים ?; מדוע תמי לא ידעה לומר באיזה צד של רכב צד ג' היא פגעה ?; האם תמי מסרה הודעה לבר במישרין בבוקר או בטלפון לחברתו בלילה ?; מי השאיר את הפתק על רכב צד ג' ? האם דאשה הגיעה אל הרכב למחרת בהסעה של חברה או כעבור יומיים ברכבת ? בנוסף יש לזקוף לחובתה של דאשה את אי הבאתם לעדות של בעלה דמיטרי ושל חברתה ביאנה.
...
כל אלה מביאים כאמור למסקנה, שבתאונה שאירעה בלילה שבין התאריכים 4-5/9/17, תמי פגעה עם רכבו של בר ברכב של דאשה וגרמה לו לנזקים הנראים בתמונות.
התוצאה היא שתביעתה של דאשה הוכחה כנדרש על בסיס קביעות שמאי הרכב.
הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:
סך התביעה 75,275 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת כתב התביעה ועד ליום מתן פסק הדין.
