תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים על פי חוק פלת"ד

לפני תביעה לפצוי בגין תאונת דרכים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

...

הערכת הפיצוי לאור כל האמור עד כאן, מתקבלת הערכת הנזקים הבאה: נזק לא ממוני - כאב וסבל 8,000 ₪.

אי לכך, אני קובעת כי סכום הפיצוי כפי שנקבע בפסק דין זה ישולם לתובע בכפוף להצגת אישור משרד הרישוי על קיומו של רישיון נהיגה תקף ליום התאונה.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 46,000 ₪.

בפני תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף.

על פי ההסכמה דיונית, הגיש התובע תצהיר על עובדות המקרה והצדדים הסכימו, כי האמור בתצהיר הנן העובדות העומדות בבסיס התביעה, אשר לטענת התובע מהוה ארוע תאונת דרכים כמשמעו בחוק הפלת"ד, שכן מדובר ב"שימוש ברכב למטרות תחבורה", בעוד הנתבעת חולקת על פרשנות זו וטוענת כי עובדות התצהיר מלמדות כי הרכב שימש כזירה בלבד ואין הארוע מהוה תאונת דרכים כמשמעו בחוק הפלת"ד. כתוצאה מהתאונה נטרקה דלת הרכב על אצבע 4 ביד ימין והתובע עותר למינוי מומחה בתחום כירורגית כף יד על מנת להעריך את נכותו.

...

לאחר עיון בפסיקה שצורפה לי ובטיעוני הצדדים, מסקנתי היא , כי אין האירוע מהווה תאונת דרכים כמשמעו בתיק הפלת"ד. נוכח מסקנה זו אני נאלץ לדחות את התביעה ומאחר ומדובר בדחייה עקב עניין משפטי גרידא עליו חלוקים הצדדים יעשה הדבר ללא צו להוצאות.

ניסיון התובע להכניס את האירוע ב"דלת האחורית" של שימוש למטרות תחבורה, כאשר הוא טוען בסיכומיו שכאמור בין ירידה לירידה מרכב יכולה להתחשב במקרה אחד כתאונת דרכים (אם הנוסע/נהג סיים את הנסיעה וביקש לרדת מהרכב) ובמקרה אחר יכולה שלא להיחשב כתאונת דרכים, דינה להידחות מהסיבה הפשוטה שהתובע בעצמו בתצהירו מצהיר, כי הירידה מהרכב היתה לשם בדיקה אם הארנק במושב האחורי, כך שברור שאין המדובר במטרות תחבורה, וגם הנסיעה טרם הסתיימה שכן מטרתם המוצהרת של בני הזוג היה להגיע לאותה חנות לשם קניית המתנה.

דין התביעה על פי חוק הפלת"ד איפוא להדחות.

החלטה – לגבי נתבעת מס' 2 פסק דין – לגבי צדדי ג' מדובר בתביעת פיצויים בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לתובע, יליד 1975, בעקבות תאונה מיום 27/3/16 עת נהג במשאית והוביל חבילות ברזל אל מיתחם המיועד לפריקתן, כחלק מעבודתו אצל מעבידתו הנתבעת מס' 2.

בגין התאונה הנ"ל הגיש התובע את תביעתו, ובה טען לשתי עילות חלופיות: עילה על פי חוק הפלת"ד (נגד הנתבעת מס' 1), ולחילופין עילה נזיקית בגין עוולת הרשלנות (נגד הנתבעת מס' 2).

שקלתי היטב את טענות הצדדים בכל הקשור למחלוקת בשאלה המשפטית הנ"ל ונחה דעתי לקבוע כי לא מדובר בתאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד. אינני סבור כי יש צורך להרחיב את היריעה בכל הקשור להגדרת תאונת דרכים על פי סעיף 1 לחוק הפלת"ד לאחר תקונה המפורסם (תיקון מס' 8), וכן לערוך בחינה דקדקנית של מרכיבי ההגדרה הבסיסית ולאחר מכן החזקות המרבות והחזקה הממעטת.

...

שקלתי היטב את טענות הצדדים בכל הקשור למחלוקת בשאלה המשפטית הנ"ל ונחה דעתי לקבוע כי לא מדובר בתאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד. אינני סבור כי יש צורך להרחיב את היריעה בכל הקשור להגדרת תאונת דרכים על פי סעיף 1 לחוק הפלת"ד לאחר תיקונה המפורסם (תיקון מס' 8), וכן לערוך בחינה דקדקנית של מרכיבי ההגדרה הבסיסית ולאחר מכן החזקות המרבות והחזקה הממעטת.

סוף דבר: התביעה על פי חוק הפלת"ד נגד הנתבעת מס' 1 נדחית.

התובע ישלם לנתבעת מס' 1 הוצאות משפט בסך 3000 ₪ תוך 30 יום.

הודעת צד ג' נדחית במלואה.

הנידרש לנדון המבקשת הגישה כנגד המשיבה תביעה לתשלום פיצויים בגין תאונת דרכים מיום 28.6.19 (להלן – התאונה).

הובהר בפסיקה כי על אף שניתן לערער על דחית בקשה למינוי מומחה רפואי במסגרת העירעור הכולל על פסק הדין הסופי, הרי שבמצב בו מוצאת ערכאת העירעור כי יש מקום למנות מומחה אין כל טעם להמתין לבחון הדברים רק אחר מתן פסק הדין דבר שעלול ליגרור ביזבוז זמן שפוטי יקר, מתוך שכך - החלטה שלא למנות מומחה רפואי בתביעה על פי חוק הפלת"ד תעמוד לבקורת קפדנית של ערכאת העירעור (ראו: רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל(2012) (להלן- הילכת פלונית); רע"א 5978/18 אלקנקוב נ' ולדיסלב (2018) כבוד השופט עמית סע' 3 להחלטה; ברע"א 7135/11 המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ נ' מלכי מירב (2012).

כידוע, הדרך היחידה העומדת לנפגע להוכחת טענותיו שברפואה במסגרת תביעה על-פי חוק הפלת"ד, היא באמצעות מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט (ראו סע' 6א לחוק הפלת"ד וסע' 2 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז – 1986) , ומתוך שכך בית המשפט נוהג במשנה זהירות בדונו בבקשה למינוי מומחה קודם שיבוא לדחותה (רע"א 44072-09-14 חברה לביטוח שומרה נ' איתן סוזנה (2014); ע"א 8513/12 שלמה אברהם נ' עילית חברה לביטוח בע"מ ואח' (2013)).

...

בנדון, שוכנעתי מעיון בתיעוד הרפואי שהוצג על ידי המבקשת כי יש בו כדי לספק קיומה של "ראשית ראיה" הנדרשת הן לעניין אפשרות קיומה של הנכות הנטענת והן לעניין קיומו של קשר סיבתי לתאונה בתחום הנוירולוגי ובתחום א.א.ג כאחד.

בכל הקשור לתחום א.א.ג.- צויין בסיכום ביה"ח לוינשטיין מיום 14.8.19 כי המבקשת "מדברת בקול חלש ובאיטיות-מייחסת לקשיי נשימה" (עמ' 60 לבקשה) ובהמשך "לדבריה הקול אינו כפי שהיה, לסיכום מומלץ טיפול קלינאית תקשורת" (עמ' 59 לבקשה וכן נרשם כי "לפי בדיקת א.א.ג יש GAP בפונציה. באבחון- היפופוניה (=בעיות בדיבור, ה.ש). לדברי המטופלת הדיבור בעוצמה זו דורש ממנה מאמץ וגורם לכאב לאחר זמן מסויים" (עמ' 58 למסמכי הבקשה).

מכלל האמור, הבקשה מתקבלת.

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

...

טענת הנתבעת כי האירוע כלל לא התרחש, נדחית על ידי, לאור עדויות עדי התובע שהתייחסו במפורש לפגיעה, ולגבס שהושם לתובע לאחר האירוע.

אשר לנכות התפקודית, בשים לב לעדות המומחה לפיה קיים סיכוי שמצבו של התובע יחמיר, ולאור שנות העבודה הפיזית המרובות שלפניו הסיכוי שמצבו של התובע לא יחמיר נמוך (עמ' 26 ש' 4-5 ו ש' 15-16 לפרוטוקול; לגובה הנכות שנקבעה לתובע בשיעור 10% ביד ימין שאינה היד הדומיננטית, בגין ארטריטיס ניוונית עם השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות; למקצועו של התובע כעובד בעבודה פיזית המצריכה תיפקוד בשתי הידיים; לתפקודו לאחר התאונה ככזה המאפשר לו מצד אחד לעבוד בעבודה פיזית, אל מול הקושי לחזות בוודאות מה ילד יום, כאשר קיים חשש שמא ברבות הימים והשנים, הנכות תיתן את אותותיה ותשפיע על כושר השתכרותו של התובע, בפרט נוכח עדות המומחה כאמור, אני סבורה כי יש לפסוק לו פיצוי בגובה 70% משכר אקטוארי מלא על בסיס השכר הממוצע במשק כשכיר, בגין גריעה בכושר השתכרות.

בנסיבות אלו, ובהיעדר נתונים אחרים בסיכומי התובע, אני סבורה כי יש לבצע ניכוי רעיוני בסך 13,000 ₪, בהתאם לפירוט המופיע בסיכומי הנתבעת.

סוף דבר לנוכח כל האמור, הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 280,000 ₪, על פי פירוט הסכומים כדלקמן: פיצוי בגין גריעה מכושר השתכרות 236,894 ₪ הפסדי פנסיה 29,611 ₪ כאב וסבל 20,602 ₪ הוצאות ועזרת הזולת 5,000 ₪ 292,107 ₪ ניכויים 13,000 ₪ סה"כ 279,07 ₪ שהם 280,000 ₪במעוגל לסכום האמור בסך 280,000 יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% ומע"מ, החזר אגרה והוצאות העדים כפי ששולמו ע"י התובע.