תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים ותביעת שיבוב של המל"ל

הפוליסה מכסה חבות בגין נזק לצד ג' וכן הורחבה לכסוי תביעות שבוב של המל"ל (עמ' 5 לפוליסה).

כאב וסבל - על פי ההלכה, פיצוי בגין כאב וסבל בתביעות נזיקין שאינן לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, איננו מוגבל לסכום הקבוע בתקנות לעניין תאונות דרכים.

בסעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי, שכותרתו "זכות לתביעה" נקבע: "היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגימלה ששלמו או שהם עתידים לשלמה...". "גמלה" מוגדרת בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי: "כל טובת הנאה שהביטוח לפי חוק זה מעניק אותה, לרבות הטבה לפי הסכם שנערך לפי סעיף 9, הענקה לפי סעיף 387 וגמלה לפי פרק י"ב או פרק י"ג, ולמעט גמול והחזר הוצאות המשולמים לפי סעיף 17א;". הינה כי כן, הגדרת "גמלה" בחוק הביטוח הלאומי היא רחבה וכוללת כל טובת הנאה שהחוק (והתקנות מכוחו) מעניקות ולא מצאתי כל סייג ביחס לזכות התביעה בגין תגמולי השקום ששילם המל"ל. אם לא די באמור, ברי כי הנתבעות אינן יכולות לטעון מחד גיסא כי יש לנכות מסכום הפיצויים להם זכאי התובע, את כל תקבולי המל"ל, לרבות תגמולי השקום המקצועי בסך של 1,124,051 ₪ (ראה עמ' 17 לסיכומיהן) ואולם מאידך גיסא לטעון כי זכות השבוב אינה חלה על תגמולי השקום המקצועי הכלולים בסכום זה. מעת שנטען על ידן כי גם סכום זה בא בכלל הסכומים הראויים לנכוי מהפיצויים להם זכאי התובע, יש בכך כדי להוות הכרה בכך שמדובר בסכום שהמל"ל זכאי לקבלו במסגרת תביעת השבוב.

...

יחד עם זאת, בניגוד לנטען בסעיף 74 לסיכומי האחים פתחי, התובע לא הודה כי חתם על מסמך ההדרכה (נהפוך הוא, הוא העיד כי זה אינו אופן חתימתו בד"כ. הגם ממלא בהעדר עדות חליל, לא ברור כלל מה הוסבר לתובע) ובכל מקרה, מהעדויות הסתבר כאמור, כי לשלב אלומיניום אכן היה אחראי בשטח בשם דוד וראה בעניין זה הן את עדות סולימאן (עמ' 44 שורות 18-21 וכן עמ' 45 שורה 2-7), על כי את ההוראות לעבודה קיבלו מטעם דוד והן את עדות סוהיל (עמ' 51 שורות 24-25), אשר העיד אף הוא כי עובדיו: "הם פגשו אדם אחד באתר שקוראים לו דוד. דוד הוא מנהל העבודה של שלמה חכמון. מדובר באדם מבוגר שאחראי על כל ההרכבות. ממנו אנו מקבלים הנחיות איפה מתחילים, איפה מסיימים, איך מרכיבים, איזה יחידות דיור להתחיל להרכיב. אנו מקבלים ממנו הכל" ובעמ' 52 שורות 12-13: "כן. שלמה נתן לי את העבודה הזו מזמן. עשינו 2-3 בניינים ואז נהיינו בקשר עם בחור בשם דוד מטעם שלמה". אציין, כי אמנם חכמון העיד לפני סולימאן וסוהיל, אולם, ב"כ שלב אלומיניום לא עתר לאחר עדותם לאפשר לחכמון, שעדיין נכח באולם, להשלים עדותו.

אינני מקבלת טענה סתמית זו. עיון בתעודת עובד ציבור שצירף המל"ל מעלה כי התשלומים מתייחסים לתשלום בגין שיקום במסגרת הכשרה מקצועית-תשלומי טרום הכשרה להשלמת השכלה, לימודי בגרות ומכינה, הכל כחלק משיקומו המקצועי של התובע.

התביעה נגד הנתבעת 5 נדחית.

התביעה נגד נתבעת 5 נדחית.

עוד נציין כי הנפגע הגיש תביעה כנגד המבקשת לתשלום פיצויים מכוח חוק הפלת"ד במסגרת תיק 41818-11-12, ביום 13.7.22 ניתן פסק דין המקבל את תביעת הנפגע ופוסק לו פיצוי בגין פגיעתו.

השאלה העיקרית העומדת להכרעה בנידון היא - האם תקופת ההתיישנות המיוחדת הקבועה בסעיף 328 (א1)(3) לחוק המל"ל, חלה גם בתביעת שבוב המוגשת על ידי המל"ל מכח הסכם עם חברות הביטוח? זכות השבוב של המל"ל סע' 328 (א) לחוק המל"ל קובע כדלקמן – " (א) היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגימלה ששלמו או שהם עתידים לשלמה. החזיר מעביד למוסד את הסכום ששילם המוסד לפי הוראות סעיף 94, או שילם מעביד לעובד דמי פגיעה בעד תקופת הזכאות הראשונה לפי הוראות אותו סעיף, רשאי המוסד או המעביד, לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי בעד הסכום שהוחזר למוסד או ששולם לעובד בידי המעביד כאמור." סעיף 328 לחוק המל"ל, הוא למעשה מקבילו של סעיף 150 לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968 אשר בוטל והוחלף בחוק הקיים, ובלשונו - " (א) היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גימלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין [ נוסח חדש], רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 162 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששלמו או שהם עתידים לשלמה". סעיף 328 לחוק, קובע, איפוא, את זכותו של המל"ל להגיש תביעת תיחלוף, הנגזרת מתביעת הנפגע, כנגד המזיק, להשבת הסכומים אשר שילם או ישלם המל"ל לנפגע כתוצאה מהתאונה, כאשר המל"ל נחשב כמי שניכנס בנעליו של הנפגע, אשר זכאי להפרע מהמזיק עד לגובה חבותו של המזיק כלפי הנפגע (ע"א 1577/97 המוסד לביטוח לאומי נ' עמית, (2001) (להלן- עניין עמית)).

...

ואילו בסעיף הוראת המעבר של תיקון 146 נכתב "תחילתו של 328(א1) לחוק הביטוח הלאומי כנוסחו בסעיף 56(4) לחוק זה, ביום כ"ט בטבת התשע"ד (1 בינואר 2014), והוא יחול על ביצוע ניכוי, או על ניכוי שמבטח או צד שלישי מבוטח היו רשאים לנכות כאמור באותו סעיף, מאותו מועד ואילך... דברי המחוקק ברורים ופשוטים ואינם מחייבים פרשנות. נקבעה הוראת מעבר שמאפשרת כפשוטה ללא הגבלה להפעיל את התיקון על כל ניכוי שנעשה לאחר יום 1.1.2016 ואילך. חקיקה רטרוספקטיבית מובהקת ומפורשת...אמנם לא מצאנו התייחסות מפורשת לסוגיית תביעות שהתיישנו קודם לתיקון, אך הניכוי שלהם נעשה לאחר התיקון, אולם מצאנו החלה רטרוספקטיבית ברורה הכוללת "כל ניכוי" שנעשה לאחר 1.1.2016.

לסברתי, הוראת סעיף 328(א1)(3) לחוק הקובעת תקופת התיישנות מיוחדת, חלה גם בנדון, עת מדובר בתביעת המל"ל מכח הסכם, מסקנה המתחייבת לסברתי הן מלשון הסעיף, הן מתכלית התיקונים שבוצעו בו, והן ממהותו ותכליתו של ההסכם בין המל"ל למבטחות.

מכלל האמור – הבקשה נדחית.

ביום 4/4/22 ניתן פסק דין ובו חויבו הנתבעות (לרבות קבוץ רמות מנשה שנתבע בתביעת הנפגע) לשלם לנפגע פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו, לאחר ניכוי תגמולי המל"ל. בשל העובדה שנזקי התובע נבלעו בתגמולי המוסד לביטוח לאומי, ובשים לב כי מדובר בתביעה נזיקית כנגד צד ג' שאינו המעסיק, קבע בית המשפט (כב' השופט ויסאם ח'יר) כי התובע זכאי לפצוי בשיעור של 25% מסך נזקיו, אותם העמיד בית המשפט על סך 696,722 ₪.

עם זאת, יש צדק בטענת הנתבעות כי ככלל, בתי המשפט פוסקים שכר טירחה בשיעור של 20% בתביעות נזיקין שאינן תביעות על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975.

בת"א (מחוזי ת"א) 30486-09-10 המוסד לביטוח לאומי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (נבו 02.01.2012), קבעה כב' השופטת וינבאום וולצקי כי בתביעות שבוב של המוסד לביטוח לאומי, כאשר בית המשפט נידרש לפסוק שכר טירחה של מייצג, עליו להביא בחשבון מהו שיעור העבודה שנידרש מעורך הדין שהגיש את התביעה ואין לקבוע אחוז מהסכום שנפסק.

...

לאור האמור, אני מקבלת חלק מטענת הנתבעות בעניין זה. אכן נראה כי לו היה מחושב שכר הטרחה בבית משפט השלום לפי 20% מסך של 174,180 ₪ בתוספת מע"מ, הסכום הכולל שהיה פוסק בית המשפט לשלם היה עומד על סך של 40,758 ₪, כאשר נפסק סכום של 26,000 ₪.

איני מקבלת את טענת הנתבעות כי גם הסכום הנותר של 25,000 ₪ שולם בגין הוצאות נוספות לרבות חוות דעת, וזאת כיוון שבית המשפט המחוזי בפסק דינו מורה כי בנוסף לסך של 40,000 ₪ על הנתבעות לשלם כמפורט בסעיף 84 לפסק דינו של בית משפט השלום.

תביעה לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 לשיבוב גמלאות שארים ששולמו וישולמו על ידי המל"ל בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 21.7.14.

ומכאן להכרעה בטענות שנותרו במחלוקת בין הצדדים - הבסיס הנורמאטיבי לבחינת המחלוקת בין הצדדים הנו הוראת סעיף 328 (א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה- 1995, שזוהי לשונו: "היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגימלה ששלמו או שהם עתידים לשלמה. החזיר מעביד למוסד את הסכום ששילם המוסד לפי הוראות סעיף 94, או שילם מעביד לעובד דמי פגיעה בעד תקופת הזכאות הראשונה לפי הוראות אותו סעיף, רשאי המוסד או המעביד, לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי בעד הסכום שהוחזר למוסד או ששולם לעובד בידי המעביד כאמור". סעיף זה הוא העומד בבסיס משולש היחסים מזיק-ניזוק-מל"ל, אשר תואר ונדון בפסיקה פעמים רבות: הניזוק סובל נזק; התרופה לחלק מן הנזק ניתנת באמצעות גמלאות המשולמות לניזוק על ידי המל"ל; והמל"ל זכאי לחזור על המזיק בתביעה לפצוי בגין התגמולים ששילם וישלם לניזוק עקב הפגיעה מושא התביעה (ראו ע"א 7453-12 אלחבאנין נ' אברהם (פורסם ביום 9.9.14)).

באותו פסק דין נדונה זכאותו של המל"ל לתבוע שיפוי מקרנית בגין שקום בנושא לימודים שהעניק לאלמנה בעקבות פטירת בעלה בתאונת דרכים.

...

הנה כי כן - אני סבורה כי פסיקת בית המשפט העליון הייתה עקבית בהבהירה כי אחד העקרונות החשובים במשולש המזיק-ניזוק-מיטיב הינו מניעת חיובו של המזיק בכפל פיצוי.

אלא שסבורני כי בהשוואת מעמדו של המזיק אל מול מעמדו של המל"ל, ובנסיבות המקרה דנן, תוצאה זו הינה סבירה והגיונית יותר.

יוער לעניין זה כי אמנם עיקרו של פסק הדין עסק בסוגיות ספציפיות למחלוקת בין הצדדים הנוגעות ליכולתו של המל"ל לחזור למזיק בגין שיפוי שניתן לאלמנה עבור גמלת שיקום לימודים, אולם הדברים הכתובים בפסק הדין מתייחסים גם לעקרון הכללי לפיו אין לחייב את המזיק לשלם מעבר לנזק שגרם לניזוק, כפי שנכתב על ידי כב' השופט שנלר בהמשך פסק הדין שלעיל: "אכן, כפי שגם נקבע בע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.3.2018) (להלן: עניין פלונית) מפי כב' השופט עמית, באותו מקרה אכן לא נשמר האיזון אך הצד "החסר" היה המל"ל וכשאכן הניזוקה שם קיבלה מעבר לניזקה אולם בית המשפט מצא זאת לנכון מאשר מצב בו ייגרע מחלקו של הניזוק.

לפניי תביעת לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע 1 (כיום חסוי- להלן: "התובע"), בתאונת דרכים מיום 22.2.15.

התביעה אוחדה עם תביעת שבוב שהגיש המל"ל (להלן: "תובע 2), כנגד הנתבעים דלעיל.

...

הנה כי כן אין המדובר בבלימת חירום וגם לא מצאתי כי הוכח שהתובע יכול היה למנוע את התאונה בבריחה לנתיב השמאלי שלידו (לא שוכנעתי כי יש להעדיף דווקא את עדות טלאל על עדות הנתבע בדבר היות הנתיב השמאלי ריק, שהרי אם הנתיב היה אכן ריק, סביר כי הנתבע עצמו היה בורח שמאלה) .

משלא הוכחו נסיבות כלשהן בגינן יש להשית רשלנות תורמת כלשהיא על התובע, שוכנעתי כי האחריות להתרחשות התאונה מוטלת במלואה על הנתבע.

לסיכום, שוכנעתי כי הנתבע אשר אחראי להתרחשות התאונה ולנזקיו של התובע, לא ידע בעת התאונה על שלילת רישיונו ולפיכך פוליסת הביטוח שהוצאה על ידי נתבעת 3 הייתה בתוקף, היא מכסה את חבות הנתבע 1 והנתבעת 2 ולפיכך, הנתבעת 3 חבה בפיצוי התובע בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה ,ככל שיוכחו בהמשך ההליך.