תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים והודעת צד שלישי

הרקע העובדתי המבקשת הגישה נגד המשיבים 1-2 תביעה לפצוי בשל נזק גוף שניגרם לה בתאונת דרכים.

המשיבה 2 הגישה הודעה לצד שלישי נגד המשיב 1 ונגד המשיב 3.

...

בהתחשב בכך, ונוכח יתר נימוקי ההחלטה, לא מצא בית המשפט מקום לשנותה.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה, ובהחלטות בית משפט קמא, החלטתי לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

סיכום הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

תמצית טענות הצדדים טענות התובע התובע פנה לעו"ד יובל צלטנר (להלן – "הנתבע") על מנת שיגיש עבורו תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 30.7.03 (להלן – "תביעת הפלת"ד" ו - "התאונה", בהתאמה), וייפה את כוחו לשם כך כבר ביום 12.9.03.

בהתאם לתקנה 2 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), התשל"ו – 1976 (להלן – "התקנות"), בהעדר נכות רפואית צמיתה אך באותה נשימה בשים לב לסמכות בית המשפט בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות להעמיד בנסיבות מסוימות את סכום הפצוי בגין ראש נזק זה עד לתקרה של 10% נכות, ובשים לב לכך שהתובע שבר שתי צלעות בתאונה, אני נכונה להעמיד את סכום הפצוי על 15,436 כתקרת הפצוי בגין כאב וסבל נכון לחודש יוני 2012, עת הייתה תביעת הפלת"ד תלויה ועומדת ועת צריך היה הנתבע להודיע לבית המשפט על התפטרותו מייצוג.

סיכום ביניים מן המקובץ עד כה עולה כי תוחלת הנזרק שניגרם לתובע כתוצאה ממחיקת תביעת הפלת"ד עומדת על סך כולל של 31,033 ₪, הכוללים פיצוי בגין עזרת צד ג' בסך 10,000 ₪; הוצאות רפואיות ונסיעות בסך 4,000 ₪, אגרת פסק דין בתביעת הפלת"ד בסך 1,597 ₪ ופצוי בגין כאב וסבל בסך 15,436 ₪.

...

בתיק זה יוחדה תחילה ישיבת הוכחות לדיון בסוגיית הנזק וזו נאלצה להידחות פעם אחת בשל החלפת ייצוג על ידי התובע.

בנוסף, ימים ספורים לפני ישיבת ההוכחות הנדחית ביקש התובע להגיש תוספת לעדותו באופן שהצריך את הנתבע ואת הצד השלישי להיערך ברגע האחרון להתמודדות עם חומר עובדתי נוסף.

התובע גם ביקש לדחות את ישיבת ההוכחות הנדחית מן הטעם שלא דאג לזמן את המומחה מטעם בית המשפט לדיון זה על אף שהוא עצמו זה שביקש לחוקרו מלכתחילה (30.1.20).

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 36736-07-13 לפני כבוד השופט משה תדמור-ברנשטיין התובעים: 1. פלונית 1. פלוני שניהם - ע"י ב"כ עוה"ד גלית קרנר ואח' 1. המוסד לביטוח לאומי – תביעתו - סולקה בפס"ד חלקי ע"י ב"כ עוה"ד עפר בן-צבי ואח' הנתבעים: שולחת ההודעה לצדדים השלישיים: .1 הראל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד ח. דוד חיות ואח' .2 "קרנית", קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים ע"י ב"כ עוה"ד אלון בלגה ואח' .3 ע.א. ע"י ב"כ עוה"ד רן שפירא ואח' הצדדים השלישיים: 1. ע.א. ע"י ב"כ עוה"ד רן שפירא ואח' 2. רומן בוטנר ע"י ב"כ עוה"ד אלונה רבינוביץ אליהו ואח' פסק דין

לפניי תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים כמשמעות מושג זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), שאירעה באפריל 2012 בעת שהתובעת 1 היתה נוסעת ברכב שהיה נהוג על ידי הנתבע 3 (להלן: "התובעת" ו-"התאונה", בהתאמה).

...

תביעת התובע 2 נדחית; זאת - ללא צו להוצאות.

5129371 התביעה נגד הנתבע 3 נדחית; זאת – ללא צו להוצאות.

ההודעה לצד השלישי 1 נדחית; זאת – ללא צו להוצאות.

בהודעה מאוחרת יותר שמסר התובע למישטרה כחודשיים לאחר התאונה ['הודעה על תאונת דרכים – עם נפגעים/ נזק בלבד' מיום 3.11.15; שסומנה כמוצג נ/1] נרשם תחת תת-הכותרת 'תאור המקרה': "נסעתי עם האופניים חשמלי והתהפכתי עם המדרכה ויותר מזה אני לא זוכר כי התעוררתי בבית חולים מונשם ומורדם". שוב, מהדברים עולה שהתובע זוכר מה שקרה - עד שהתהפך, אבל יש לייחס משקל לכך שהוא לא מוצא לציין בהודעה למישטרה, כי הוא זוכר מעורבות של רכב צד ג'.

השאלות המרכזיות ששנויות במחלוקת בתביעה הנדונה הנן, אם כן: האם בעניינינו 'תאונת דרכים' כמשמע בחוק? האם היה מעורב בתאונה רכב צד ג'? האם, כנטען בכתב התביעה, נפגע התובע עת רכב על אופניו החשמליים כאשר רכב צד ג' "גרם לתובע לסטות ממסלול נסיעתו וכתוצאה מכך הוא היתנגש במדרכה"? אם כן - האם בנסיבות חבה הנתבעת בנזקי התובע על פי החוק [למול הטענה החילופית של "הבהלה הסובייקטיבית" – מטעם הנתבעת]? אם כן - האם אירוע התאונה אכן היה תאונת "פגע וברח", כטענת התובע [שאלת קיומה של "השקידה הסבירה"]? וככל שתיקבע חבות קרנית – מהי הנכות הרפואית והתפקודית שיש לייחס לתובע, בנסיבות? מהו בסיס שכרו של התובע לצורך חישוב הפסד שכר בגין התאונה, האם הוכח הפסד שכר לעבר, והאם הוכחה גריעת שכר בעתיד, ומה שיעורה? מהו שיעור הפצוי המגיע על פי הדין לתובע בגין נזקיו בתאונה? אקדים ואומר כי, כפי שיפורט בפסק דין זה, התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו על פי הדין להוכחת תביעתו.

...

כאמור, לא מצאתי לקבל את התביעה הנדונה, ודינה – להידחות.

סוף דבר אני פוסק כי: התביעה הנדונה נדחית בזאת.

התובע ישלם לנתבעת בגין הוצאותיה בניהול תביעה זו, לרבות - שכר טרחת עורך דין, סך כולל של 8,000 ₪.

לפניי שתי תביעות לפצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבים בתאונת דרכים.

סכומה 42,068 ש"ח. בתביעה זו נתיבי ישראל הגישה הודעה לצדדים שלישיים נגד הדרך הנכונה וכן נגד מגדל ונהג מגדל.

...

לאחר מכן העיד שהוא "עובד" של הדרך הנכונה, ומקבל מהם "משכורת", אולם הוסיף, "אפשר להגיד שאני קבלן משנה של חב' א.נ. [הדרך הנכונה, א.ו]". לאחר מכן הוסיף, "אני שכיר של חב' א.נ., בין היתר. אני מסביר לביהמ"ש שאני פרילנסר באופן כללי. לשאלת בימ"ש אם אני מקבל משכורת מחב' א.נ., אני משיב שאני מוציא להם חשבונית" (עמ' 26 שורות 28-25 לפרוטוקול).

אם כן, מחומר הראיות הקיים, בצירוף המחדל הראייתי של התאמה ושל הדרך הנכונה, המסקנה היא שיש לייחס להן אחריות לתאונה.

אשר על כן: (א) הנני קובע כי האחריות לתאונת הדרכים מוטלת על נהג הפניקס בשיעור 50%, על הדרך הנכונה בשיעור 25% ועל התאמה בשיעור 25%.