תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים בשטח B

רקע וטענות הצדדים מה דין "השנים האבודות" בתביעת עזבון של פלסטינאי שנדרס ע"י רכב ישראלי, מבוטח בידי חברת ביטוח ישראלית כשתאונת דרכים הקטלנית התרחשה בשטח C אשר בשליטה צבאית ואזרחית ישראלית ביהודה ושומרון? האם לאור העמימות בפסיקה הפלסטינאית, ניתן להפעיל את חזקת שויון הדינים ולזכות את עיזבונו בפצוי בגין ראש נזק זה? לפני תביעת נזיקין לפי חוק הפלת"ד. מר ח.ע. ז"ל, יליד 1996 (להלן :"המנוח"), נהרג בתאונת דרכים קטלנית ביום 18.01.16 (להלן :"התאונה"), כשרכב על אופניים בכביש 5 ונדרס ע"י רכב הנהוג בידי נתבע 1, המבוטח בידי נתבעת 2 (להלן: "הנתבעים").

...

לפיכך תשלם הנתבעת לתובעים סך של 174,203 ₪ בגין ראש נזק זה. במאמר מוסגר אציין שכללי היוון הנ"ל הם דרקוניים ופוגעים בזכויות הניזוקים, אך מה שלא הצלחתי לחולל, בכוחותיי הדלים, בקשר לניזוקים ישראליים עם ריבית היוון של 3% (ראו מאמרי "אחרי 40 שנות מדבר פסיקתי יש 'לחשב מסלול מחדש' - שימוש במקדמי היוון אנכרוניסטיים בתביעות נזיקין כפגיעה קשה בניזוקים" (2016); וכן פסק דיני ב(ת"א (ת"א) 15635-08-14 נ.ה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (10.8.2016), אשר לא התקבלו ע"י בית המשפט העליון בע"א 3751/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני (08.08.19)) למעלה מכוחותיי לנסות עם הניזוקים הפלסטינאיים.

סוף דבר  יסוד מוסד בעולמה של יהדות הוא רעיון בריאת האדם בצלם אלוקים (בראשית, א, כז).

משכך ולאור כל האמור לעיל התביעה מתקבלת והנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים דלעיל בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15.4%.

המדובר בתביעה לפצוי התובע בגין ניזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת דרכים, על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

בית המשפט סיכם וקבע כי (עמ' 380; ההדגשה איננה במקור – א.א.): "הקשר המיוחד שבין מדינת ישראל לשטחים המוחזקים, בכלל, ליישובים הישראליים שהוקמו באותם שטחים, בפרט, מביא אותנו למסקנה כי על תאונת עבודה שארעה במפעל ישראלי הנמצא בשטח יישוב יהודי בשטחים המוחזקים בשל רשלנותו של מזיק ישראלי, יוחל דין מדינת ישראל". בעניינינו, בנגוד להילכת ינון, מדובר בתאונת דרכים ולא בתביעת נזיקין מכוח עוולת הרשלנות.

...

מאחר ועל פי כתב התביעה, התאונה אירעה ביום 19.11.2009 והדו"ח הרפואי האחרון נכתב ביום 26.8.2010 ואילו התביעה הוגשה לבית המשפט ביום 14.11.2013, הרי שהתביעה התיישנה במועד הגשתה ודינה להידחות על הסף.

בית המשפט סיכם וקבע כי (עמ' 380; ההדגשה איננה במקור – א.א.): "הקשר המיוחד שבין מדינת ישראל לשטחים המוחזקים, בכלל, ליישובים הישראליים שהוקמו באותם שטחים, בפרט, מביא אותנו למסקנה כי על תאונת עבודה שאירעה במפעל ישראלי הנמצא בשטח יישוב יהודי בשטחים המוחזקים בשל רשלנותו של מזיק ישראלי, יוחל דין מדינת ישראל". בענייננו, בניגוד להלכת ינון, מדובר בתאונת דרכים ולא בתביעת נזיקין מכוח עוולת הרשלנות.

המבקשים, בתשובתם לתגובת המשיב, לא סתרו את טענות המשיב בעניין דו"ח רפואי מסכם זה. על כן והואיל ומיום עריכת דו"ח זה ועד להגשת התביעה לא חלפו 3 שנים, התביעה לא התיישנה ודין הבקשה לדחייה על הסף להידחות.

סיכום הבקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות נדחית.

רקע: זוהי תביעה לפסיקת פיצויים שהגישו התובעות כנגד הנתבעים בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), בגין ניזקי גוף שנגרמו להן, לטענתן, בתאונת דרכים אשר ארעה באיזור רפידיא-שכם, בהיותן הולכות רגל.

עוד עולה מכתב התביעה, לתובעת נגרמו חבלות ופגיעות כתוצאה מן התאונה בגינן אושפזו השתיים בבית חולים מקומי וקיבלו את הטיפולים הרפואיים הנחוצים.

בעקבות הסכמים אלו תוקן חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים והוסף סעיף 2 (א1) אשר קובע: "הנוהג ברכב ישראלי חייב לפצות נפגע שהוא ישראלי או תייר חוץ על נזק גוף שניגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב אף אם התאונה ארעה באיזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינאית או באזורים ויראו את התאונה כאילו בישראל." עינינו הרואות כי סעיף זה יחול בהתקיימם של התנאים המצטברים, כאשר הנהג הנו ישראלי והנפגע הנו תייר חוץ או ישראלי.

...

במחלוקת זו, סבורני כי הדין עם הנתבעת, ראו לעניין זה 875/08 פלוני נ' הכשרת הישוב חברת לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים 2009), במיוחד הנימוקים המתייחסים להיות הדין החל דין זר, וחובת התובע להוכיחו כעניין שבעובדה.

כפי שכבר צוין אין מחלוקת, דבר אשר עולה גם מתעודת עובד ציבור, כי התאונה הנ"ל אירעה בתוך שטחי הרשות הפלסטינית, באזור המוגדר כשטח B. לאור כל האמור לעיל, ולאור העובדה כי התאונה אירעה בשטח בו חלה הריבונות הפלסטינית הנפרדת, כאשר התובעות אינן בעלות אזרחות ישראלית או תיירות אלא תושבות המקום ובעלות אזרחות פלסטינית, ברי כי אין תחולה להוראות חוק הפיצויים על התאונה נשוא תיק זה, וככל שהדין הפלסטיני הו הדין החל על התאונה על התובעות הנטל להוכחתו.

על רקע האמור, ולאור המסקנה הנ"ל יודיע ב"כ התובעות תוך 14 ימים, עמדתו להמשך ניהול התיק.

בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף, אשר אירעו לתובע, יליד 17.3.84, על פי הנטען, בתאונת דרכים שאירעה ברחוב הראשי, אשר בחלק המערבי של כפר ברטעה, ביום 4.7.02, בעת שמשאית סמי-טריילר מ.ר. 00-659-19, אשר היתה נהוגה ע"י הנתבע 1 (להלן: "הנהג"), עלתה על כף רגלו, גרמה לשברים פתוחים בעצמות המסרק, וקטעה חלק מכף הרגל.

מאחר שאזור זה מוגדר כאזור B, שהוא שטח בשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינאית, אין בו תחולה לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ולפיכך, אין היא חייבת בפיצוי התובע, גם אם התאונה ארעה.

...

עם זאת אבהיר, כי לא הייתי נסמכת, אך ורק, על דברים אלה, לו היו הם הראייה היחידה אשר בפני, אולם, בהיות הדברים משתלבים היטב עם כל האמור לעיל, יש ליתן להם משקל, כתוספת ראייתית.

לא ניתן להיתעלם מכך, שסמוך לאחר התאונה, לא היתה מחלוקת "בשטח", שהיא אירעה בצד המזרחי, ואף הנהג, בעדותו, אימת דברים אלה באמרו: "כשהגיע שוטר לשם אמר לי שאני לא שייך אליו אלא לשומרון. שומרון זה שייך לשטחים". לאור כל האמור לעיל, אני קובעת שהתאונה אירעה בברטעה המזרחית, ובהתאם – אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעת את הוצאות המומחים מטעמה, בשערוך כדין, וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, נכון להיום.

הסכם הביניים קובע במפורש כי פיצויים בגין תאונות דרכים המתרחשות באיזור B הן באחריות הצד הפלסטיני.

האם היה מנוח זכאי, בשעת מותו, לתבוע מי מהנתבעות מכוח דין אחר? בסמוך לאחר שחוקק חוק הפיצויים בתחומיה של מדינת ישראל, הוצא צו של המפקד הצבאי בשטחי אזור יהודה ושומרון, אשר החיל את הוראות חוק הפיצויים גם בתחומי האיזור, וזהו הצו בדבר פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהודה ושומרון)(מס' 677), התשל"ו-1976.

...

שקולי המדיניות הראויה מובילים, לדעתי, למסקנה, שיש להעביר את ההיתדיינות של תושבי האזור בינם לבין עצמם, בהקשר לארוע אשר ארע באזור, למערכת המשפטית הקיימת באזור.

שנית, המאטריה בה אנו עוסקים-סיכסוך שנתגלע בין תלויי מנוח פלשתיני לבין הקרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים פלשתינית, מוליכה למסקנה כי הפורום הטבעי ביותר לבירור נשוא התובענה הוא בבתי המשפט שבאיזור.

לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.