תביעת פיצויים בגין תאונה עקב שימוש במתקן ספורט

לפניי תביעת פיצויים בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לקטין עת נפל ממתקן טיפוס אתגרי בגן שעשועים הנמצא בשטחה המוניציפאלי של הנתבעת.

יש לציין בעיניין זה כי הערייה ו"שעשועים וספורט" חלוקים עד היום בדבר זהות הגורם שקיבע את המתקן כפי שעוד ידון בהמשך, ואולם ניפתח תחילה בהצגת ראיות הצדדים; ראיות התביעה התובעים הגישו תצהיר עדות של אביו של הקטין, אשר היה עד ראיה לתאונה שכן שהה בגן השעשועים עם בנו ועוד כמה מילדי המשפחה.

מכאן שצד ג' 1 נושא בנסיבות דנן באחריות בלתי מבוטלת לקרות התאונה בשל התקנת מתקן בגן שעשועים באופן המהוה סיכון צפוי ובלתי סביר כלפי משתמשי המתקן, מבלי שהוכח כי הנו תואם את הוראות היצרן או כי עבר בדיקה בשטח לאחר התקנה של מכון התקנים.

...

פגיעה בכושר השתכרות לעתיד כולל פנסיה: לאור כל המקובץ דלעיל, אופן חישוב ראש נזק זה יעשה על פי בסיס שכר של 11,500 ₪ ו- 19% נכות תפקודית עד לגיל 67 (גיל תוחלת חיי עבודה) ומקדם היוון כפול עד גיל 22 (4 שנים לאחר סיום קולג'), וזאת מאחר כי בארה"ב אין חוק גיוס חובה.

אין בידי לקבל טענה זו המנותקת כל קשר למציאות.

סה"כ: 800,000 ₪ ניכויי אשם תורם (15%): 120,000 ₪- סה"כ : 680,000 ₪ (במעוגל) 51293סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, הריני מעמידה את נזקי התביעה על סכום כולל של 680,000 ₪.

לפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע במהלך שימוש במיתקן ספורט.

אמנם התאונה ארעה בשל פגם שנימצא במיתקן בו השתמש התובע, ואולם, בתובע עצמו דבק אשם מסוים בכך שלא הקפיד לאחוז במוט הקבוע שמיועד לאחיזה בזמן הפעילות במיתקן, אלא הניח את ידו באותו מקום מסוכן.

...

נזק לא ממוני: בשים לב לפגיעתו של התובע, הטיפול הרפואי שקיבל, גילו ושיעור הנכות, אני קובע כי הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני עומד על סך 17,000 ₪.

לפיכך אני קובע כי הפיצוי המגיע לתובע בגין עזרת צד ג' לעבר הוא 3,000 ₪.

הפיצוי המגיע לתובע לאחר ניכוי אשם תורם – 34,800 ש"ח. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 34,800 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 6,000 ₪.

התביעה ובעלי הדין בפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, במהלך אימון במכון כושר (באולם ספורט הצמוד לביה"ס אורט בעכו), שבבעלותה/נהולה של נתבעת 1, עת הודרך לבצע תרגיל "החלפת רגליים" על 'ספסל שבדי' לא מקובע, נפל ונחבל בקרסול שמאל.

בכל הקשור לסוגיית החבות הנזיקית, טוען התובע, כי התאונה ארעה כתוצאה מרשלנותה של נתבעת 1 ו/או מי מטעמה אשר התבטאה, בין היתר, בכך שלא עשתה דבר למניעת התאונה; לא התריעה ו/או לא פיקחה על תקינות המתקן ששמש לאימון; לא נקטה באמצעים מתאימים על מנת למנוע את התאונה; נהגה ברשלנות ובחוסר זהירות באחזקת המקום; אפשרה לציבור ובכללם התובע גישה ושימוש במיתקן שאינו יציב ותקין.

מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש לאור הפערים בין חוות דעת הרפואיות שהוגשו מטעם בעלי הדין, מונה האורתופד, פרופ' משה רופמן, כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש. עפ"י מימצאי חוות דעתו מיום 30/08/19, נותרה לתובע עקב התאונה נכות קבועה בתחום האורתופדי בשיעור 5%.

...

בחנתי טענה זו ואני מחליט לדחותה.

אשר על כן נחה דעתי לקבוע כי לא הוכחה אחריות נזיקית נגד הנתבעת מס' 1.

אוף דבר מכל האמור לעיל, אי מחליט לדחות אתה התביעה.

לפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת בעקבות תאונת דרכים, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד).

יחד עם זאת, קבע המומחה כי נותר לתובעת רפיון קליני של הרצועה שנפגעה ושמבחינה תפקודית התובעת תהא מוגבלת מבצוע פעילות ספורטיבית בעצימות גבוהה כפי שלדבריה הייתה רגילה לעשות טרם התאונה.

לבסוף קבע המומחה כי התובעת סבלה מאי כושר זמני מלא למשך 6 שבועות מיום התאונה ונכות זמנית בשיעור של 50% ל-6 שבועות לאחר מכן, ושהינה בעלת נכות צמיתה בשיעור של 5% לפי תקנה 48(2)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, בגין: "אי-יציבות צדדית קשה (הברך מתעקמת תחת כובד משקל הגוף לצד אחד) 30%". במענה לשאלות הבהרה מטעם התובעת לגבי עלות משוערת של טיפולים בעתיד, ענה המומחה כי התובעת יכולה לבצע חזוק שרירים בעזרת אותם תרגילים שלמדה משיעורי הפיזיותרפיה הרבים שקבלה במסגרת קופת החולים, וכי באפשרותה לתרגל אותם באופן עצמאי בבית, בגינת מיתקני כוח, בבריכה, בחדר הכושר, בקופת החולים ועוד.

הנכות התפקודית בית המשפט יקבע את הפגיעה התפקודית בהיתחשב במכלול הראיות והנסיבות שלפניו כאשר הנכות הרפואית עשויה לשמש כנקודת מוצא אולם יש לתת את הדעת להשפעתה על הנפגע המסוים (ראו: ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי (נבו 8.6.1995)).

...

התובעת כן הציגה קבלות בגין פיזיותרפיה ונסיעות במוניות בשווי כולל של 11,000 ₪, כאשר סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 30.1.2018 בסך 3,032 ₪, עומד על סך של 14,032 ש"ח. אני מאשרת הוצאות אלה בשים לב כי ההוצאות הסתיימו מספר חדשים לאחר התאונה.

אמנם נקבעה לתובעת נכות רפואית של 2% אולם אני סבורה כי אין בפיצוי המתקבל ממכפלת 2% ב"סכום המקסימלי" כדי להעניק לה פיצוי הולם על הסבל בגין התאונה.

לעניין זה אצטט את האמור בע"א 146/87 יונתן כץ נ. רם רוזנברג, כב' השופט תיאודור אור: "...הנוסח של החלופה השנייה (תקנה 2(ב) הנ"ל – ל.א.) אינו מוצלח. אך נראה לי שניתן לפרשה כך, שהיא חלה בכל מקרה שבית המשפט סבור, שאין בפיצויים על נזק לא ממוני המחושבים לפי תקנה 2(א) לענות על (או לכסות את) הנזק הלא ממוני שנגרם לנפגע. כך הוא כשנגרמים כאבים, צער וסבל או אובדן הנאה מסוים וכיוצא באלה נזקים לא ממוניים, אשר אין בתקנה 2(א) כדי להוות פיצוי, שיהיה בו, לדעת בית המשפט, "כיסוי" הולם לנזק לא ממוני זה. .

רקע וטענות הצדדים התובעת הגישה תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף כנגד פארק הקרח אילת בע"מ, המפעילה מתקן לספורט אתגרי בתחום ההחלקה על הקרח וכנגד מבטחת הנתבעת 1 בפוליסת ביטוח אחריות.

ביחס לשימוש בקסדה, עולה מעדותו כי הנתבעת לא הקפידה על מתן קסדה למשתמשים : "להחלקה קהל אמצעי מיגון יש רק קסדה, מיגון נוסף לא קיים ולא ניתן לרכוש אותו בשום מדינות שמייצרות ציוד להחלקת קהל. ב-2013 היו בודאות קסדות ויש חשבוניות. זה נקנה יחד עם נעלי החלקה והכל" (בפרוטוקול בעמ' 16 שורות 25-27).

התובעת טוענת כי מחמת התאונה היא מתקשה לעבוד עד היום.

...

לסיכום, חלה על הנתבעת אחריות לנזקי התובעת, אם כי אחריות מוגבלת בהתחשב באשם התורם של התובעת והשיהוי הרב.

לסיכום נזקי התובעת לאחר חישוב הכולל את האחריות הם בסך 74,893 ₪.

הנתבעות ישלמו לתובעת סך 74,893 ₪ והוצאות המשפט בסך 15,000 ₪.