תביעת פיצויים בגין תאונה מוכרת כתאונת עבודה

רקע עובדתי וטענות הצדדים ביום 13.11.07 נפגע מר ב.ט. בתאונה (להלן: "הנפגע" או "התאונה" לפי העניין) ובגין הנזקים שנגרמו לו בעטיה הוא פנה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "התובע"), בתביעה מיום 24.12.07 לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (להלן: "ההודעה על פגיעה בעבודה") ובתביעה מיום 30.1.08 לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה (להלן: "התביעה לקביעת נכות מעבודה"); התאונה הוכרה על-ידי התובע כתאונת-עבודה ונקבעה לנפגע נכות צמיתה, בגינה נקבעה זכאותו לתשלום תגמולים (להלן: "התגמולים").

ביום 28.3.10 הגיש הנפגע תביעת פיצויים בבית-משפט השלום בקריית גת, לחיוב "קשרי ים בע"מ" ומגדל חברה לביטוח בע"מ, מבטחת אחריותה (להלן: "המעסיקה") ולחיוב חברת נמל אשדוד בע"מ והראל חברה לביטוח בע"מ, מבטחת אחריותה (להלן: "חברת נמל אשדוד" או "הנתבעות" לפי העניין), בפצוי בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה (להלן: "תביעת הנפגע"); התביעה הוכרעה ביום 19.1.16 בפסק-דינו של כב' סגן הנשיאה השופט אור אדם אשר קבע, כי המעסיקה וחברת נמל אשדוד אחראיות לפצוי הנפגע כדי 90% מנזקו; חלקה של המעסיקה בפצוי הועמד על 20% וחלקה של חברת נמל אשדוד הועמד על 80%; לאחר ניכוי התגמולים נמצא שהתביעה "נבלעה"; הנפגע הודיע לתובע כדין על הגשת התביעה ולפיכך, חויבה חברת נמל אשדוד בתשלום 25% מחלקו בפצוי בגין הנזקים (להלן: "פסק-הדין").

בהקשר זה העיד עורך-הדין בדש, כי פקיד התביעות הוא שבוחן קיומה של עילת שבוב לאחר שהארוע מוכר כתאונת-עבודה (עמוד 8 לפרוטוקול בשורות 6-12); לאחר הכרעת פקיד התביעות בדבר העידר עילת שבוב, התיק לא עובר למחלקת שבוב במחלקה המשפטית, לא קיים נוהל בדיקה חוזרת על-ידי המחלקה המשפטית בתיקים מעל שיעור נכות מסוים לעניין זכות השבוב ובכלל ושאלת עילת השבוב ממילא אינה נבחנת בשנית (עמוד 8 לפרוטוקול בשורות 14-24; עמוד 8 לפרוטוקול בשורה 29 – עמוד 9 לפרוטוקול בשורה 2; עמוד 9 לפרוטוקול בשורות 28-30; עמוד 10 לפרוטוקול בשורות 12-14).

...

הנתבעות טוענות מנגד, כי אין לפרש את המונח "הליכים" בצמצום, שאם לכך התכוון המחוקק, הרי שהיה נוקט בלשון מצמצמת וקובע את תחילת תקופת ההתיישנות מהיום שנודע אודות "הגשת התביעה"; בהינתן, כי במסגרת התביעה לקביעת נכות מעבודה, הודיע הנפגע לתובע על כוונתו להגיש תביעה, הרי שכבר אז נודע לתובע ולמצער, היה עליו לדעת ולו בשקידה סבירה אודות ההליכים; מכאן ובחלוף למעלה משבע שנים מהמועד בו נודע לתובע אודות ההליכים, בפועל ולמצער בכוח, ועד למועד הגשת התביעה הנדונה, דין התביעה להידחות.

נוכח המפורט לעיל בהרחבה, מצאתי לקבוע, כי לא נודע לתובע אודות ההליכים במועד הרלוונטי להתיישנות התביעה, כנדרש בסעיף 328(א1)(3) לחוק, ודין התביעה להתקבל.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעות תשלמנה לתובע פיצוי בסך כולל של 1,196,625 ₪ כמוסכם, בתוספת שכר-טרחת עו"ד בסך של 280,010 ₪, אגרה ומחצית האגרה השנייה.

התובע הועסק בנתבעת ולאחר סיום תקופת העבודה, הגיש תביעה לתשלום פצויי פיטורים וזכויות נוספות.

בגלל הצורך להיתפרנס העדיף לשוב לעבודה מאשר לנצל את מלוא 91 ימי חופש תאונת עבודה להם זכאי (ניצל רק 21, אבל לפחות תאונת עבודה מוכרת בביטוח לאומי).

תעודה לנפגע בעבודה ניתן להוציא רק 91 יום מיום התאונה הוא לא יוכל לקבל מרופאת המשפחה המשך "ימי מחלה" כי זו ת"ע. הוא יצטרך לגשת לוועדה במל"ל כדי שזו תפצה אותו על התקופה בה לא הצליח לעבוד אם הנבדק יצליח במבחן העבודה, הועדה של המל"ל תביא זאת בחשבון לחישוב הפצוי ואם לא, יחשבו בצורה שונה את זכאותו.

טענת הנתבעים כי היה על התובע לפנות למוסד לביטוח לאומי שכן אישורי המחלה הראשונים היו קשורים להחמרת מצב בעקבות תאונת עבודה משנת 2015, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק הביטוח הלאומי.

...

הנתבעים ישלמו לתובע: א. הפרש פיצויי פיטורים בסך 19,434 ₪.

תביעת הנתבעים נגד התובע נדחית.

בשים לב לתוצאות ההליך אני קובעת שכל צד ישא בהוצאותיו.

בהחלטה הובהר גם שבעקבות הפעלת תקנה 15 לתקנות המל"ל, תוסף לנכות רפואית צמיתה זו - נכות בשיעור 19.68%; כך שנכותו הכוללת של התובע המוכרת כנכות בגין תאונת עבודה, תעמוד על שיעור של 60% (השעור הכולל את התוספת בגין הפעלת תקנה 15); ובהתאם לנכות זו שולמו וישולמו לו תגמולים מאת המל"ל בגין תאונת העבודה.

כך, קבע כב' השופט ברק (כתוארו אז) כבר בענין ע"א 320/87 שלמה גנזך נ' אריה חברה לביטוח בע"מ פ"ד מה(1) 743 (1991) בקשר עם תביעתו של עובד שניפגע בתאונה בנכות אורתופדית בשיעור של 31.5% ולא חזר לעבוד: "במסגרת חובתו של ניזוק כאמור, עליו לעשות באופן סביר גם כדי למנוע נזק של הפסד כושר ההישתכרות, אם את כולו ואם את חלקו. אם מסוגל הוא לחזור לעבודה או להמשיך בעבודה בה מוצא הוא את פרנסתו, אך מטעמים שאינם סבירים אינו עושה כן אין המזיק חייב לפצותו בגין הפסד ההישתכרות שניגרם בעקבות היתנהגות בלתי סבירה כזו (ע"א 348/78 [4], בעמ' 662, וע"א 449/81, 492[3] הנ"ל, בעמ' 77, וכן בספרו של ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף (תמר, מהדורה 2, תשמ"ו) 605-607). ניזוק אשר מסוגל לחזור לעבודה קודמת בה עבד, ומקום העבודה שמור לו, או ניזוק אשר יכול למצוא עבודה אחרת בה יעשה לפרנסתו, אך "מחליט" שלא לעשות כן, ללא כל סיבה סבירה, אין לומר, שאותו נזק שניגרם לו בשל המנעותו לעבוד לפרנסתו כאמור הנו נזק הנובע מהתאונה.

...

לטענתה, בהיעדר קביעה של המל"ל, לרבות - בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הצורך בניתוח/ים או הניתוחים שכאמור נטען כי ביצע, אין התובע רשאי להסתמך על טענות רפואיות שאין להן כל גיבוי בהחלטת המל"ל; ובהתאם - יש להתעלם מטענותיו של התובע בענין זה. בכל הקשור לטענות התובע לפגימות או נכויות החורגות מקביעת הנכויות העולה מהחלטת הועדה כפי שפורטו לעיל, אני מקבל את עמדת הנתבעת, בהיותן, בנסיבות, טענות נכויות שלא הוכחו לפניי.

בסופו של דבר נערכו שני דיוני הוכחות בנדון, ולאחר השלמת מסמכים, נקבע התיק לסיכומים.

משהוגשו ניתן פסק דין זה. סוף דבר אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סך של 71,900 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך 10,936 ₪, וכן - תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילם התובע בנדון – בסך 705 ₪ והוצאות עדים, ככל שנפסקו, בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום.

קביעת המל"ל ביחס לתאונה בעקבות התאונה, הגישה התובעת תביעה למל"ל. התאונה הוכרה כתאונת עבודה, אך הועדה הרפואית מטעם המל"ל קבעה, כי לתובעת לא נותרה נכות רפואית צמיתה (פרוטוקול דיון והחלטת הועדה עמ' 128 – 133 לתצהיר התובעת).

האם התאונה גרמה להחמרת מצבה של התובעת? אמנם התובעת טוענת כי התאונה גרמה להחמרת מצבה באופן קבוע ובאופן שלא איפשר לה לחזור לשוק העבודה, אלא שלא מצאתי לקבל טענה זו. כמתואר לעיל, הועדה הרפואית של המל"ל קבעה כי לתובעת לא נותרה נכות רפואית צמיתה, וכן נקבע כי מדובר בשינויים נווניים מוכרים לאורך ע"ש עם תופעות ידועות בעבר.

דיון והכרעה - לאור גילה של התובעת, תלונותיה כאבים בגב צואר וחזה, הטיפולים הרפואיים שעברה, המעקב הרפואי וטיפולי הפיזיותרפיה, מצאתי לעשות שימוש בסמכות הנתונה לפי תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, ולפסוק לתובעת פיצוי בגין הנזק הלא ממוני על מלוא הסכום שהתובעת תבעה - 14,563 ₪ כפי שתבעה, זאת למרות שלא נמצא קשר להחלפת הקוצב.

...

בהקשר זה וברוח הדברים שנפסקו בע"א 3901/15 אביב תעשיות מתכת נ' ח'אלד בשאראת (פורסם בנבו) לא שוכנעתי כי התובעת הייתה מחויבת להעדיף או לבחור גמלת נכות מנפגעי עבודה על פני הגמלה שקבלה במסגרת הנכות הכללית, בפרט שאין מדובר בהפרש גבוה.

לאור כל האמור אני דוחה את הטענה לניכוי רעיוני.

התוצאה: אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 48,971 ₪ - פיצויים ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך 7,450 ₪ וכן אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ועד לתשלום המלא בפועל.

לפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, בתאונת עבודה שהתרחשה ביום 25.2.18.

הארוע הנטען התובעת ילידת 9.1.1978, עבדה במועד התאונה כמוכרת בחנות בגדים השייכת לנתבעת 1.

...

לנוכח המסקנה אליה הגעתי, אינני נדרש לדון במחלוקת בין הצדדים לעניין הנזק.

התוצאה התוצאה היא כי התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעות הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 11,700 ₪ כולל מע"מ. התשלום יבוצע בתוך 30 ימים מהיום.