תביעת פיצויים בגין תאונה ללא ביטוח חובה קרנית

בית משפט השלום בירושלים ת"א 9079-07-19 פלוני נ' אבו פרחה ואח' בפני כבוד השופטת מיקה בנקי תובע פלוני נתבעים 1. מוחמד אבו פרחה 2. נאפז סקאפי 3. קרנית קרן פיצוי נפגעי תאונות דרכים וכן הודעה לצד שלישי: המודיעה קרנית קרן פיצוי נפגעי תאונות דרכים צדדי ג' 1. מוחמד אבו פרחה 2. נאפז סקאפי פסק דין

הנתבע 1 נהג ברכב בזמן התאונה, הנתבע 2 היה מעסיקו של התובע והבעלים הרשום של הרכב ומתיר השמוש בו, ושניהם מודים שהרכב לא היה מבוטח בביטוח חובה.

הנתבעת 3 היא קרנית – הקרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים, לאור העידר ביטוח כאמור.

דא עקא, בהיעדר ביטוח זכאי התובע לתשלום נזקיו מקרנית, וקרנית זכאית לחזור לנתבעים מכח החוק ובהתאם להודאתם.

לאחר התאונה לא שב התובע לעבוד משך כימעט שנה ולדבריו סבל מכאבים.

ניכוי תגמולי המל"ל תגמולי המל"ל שקבל התובע בעקבות התאונה מסתכמים בסך של 85,587 ₪ ויש לנכות סכום זה מהפצוי המפורט לעיל.

...

התייחסות התובע ואחיו לעזרה כה אינטנסיבית במשך חודשים אינה עולה בקנה אחד עם התיעוד הרפואי שעל פיו קיבל התובע ימי מחלה במהלך כחודש ימים לאחר התאונה ותו לא. העדויות לפיהן לא היה התובע מסוגל להתלבש ולהתקלח ואף הסתובב עם 'צווארון' משך 3 חודשים, לרבות במהלך הלילה, אינן עולות מהמסמכים ואין בידי לקבל אותן כפשוטן.

עדות אחיו של התובע שגם כיום מגיעים כל בני המשפחה לסייע בניקיון ביתו של התובע אינה תואמת את מצבו של התובע כפי שנקבע בעקבות התאונה וגם עדות זו אין בידי לקבל (עמ' 29 ש7-11).

ככל שישלמו הנתבעים 1-2 לתובע במישרין את נזקיו, כפי שביקשו בסיכומיהם, יקוזז כל סכום שישלמו מהסכום בו חבה קרנית.

המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה לפצוי בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, נגד המשיב 2 ונגד המערערת, שהנפיקה את פוליסת הביטוח לרכב האאודי.

אכן, לפי סעיף 7(5) לחוק הפלת"ד, "מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב" אינו זכאי לפצוי לפי חוק הפלת"ד. סעיף 7 לחוק מונה רשימת מקרים של שלילת זכאות לפי חוק הפלת"ד, ומטרתו להרתיע אנשים מהיתנהגות פגומה, באמצעות שלילת זכאותם כאמור (ראו, למשל: רע"א 3339/00 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' דהן, פס' 13 (18.12.2002); עניין פלוני, פס' 18; יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 257 (2022)).

אף בהנתן שמשולל זכאות לפי חוק הפלת"ד אינו מוגבל כאמור בתביעה לפי דיני הנזיקין הרגילים, קיימים תמריצים ברורים לעמוד בחובת הביטוח על מנת להנות מזכאות לפי חוק הפלת"ד. זאת, לנוכח היתרונות המובהקים הגלומים בתביעה לפי החוק, שעיקרם במשטר האחריות המוחלטת הנוהג בו, שבמסגרתו אין צורך להכנס אל תוך "קן הצרעות" של בירור שאלת האחריות לתאונה, להבדיל מתביעה לפי פקודת הנזיקין (ראו: ע"א 483/84 "קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אברהם, פס' 11 (22.12.1987)).

...

ויודגש: אין בידי לקבל את טענת המערערת, שלפיה דחיית פרשנותה הנדונה תספק תמריץ שלילי לנהגים לעמוד בחובת הביטוח המוטלת עליהם.

ולסיכום נקודה זו, אף בענייננו יפים דברי המשנה לנשיאה א' ריבלין בעניין אלנסארה: "אם בוחנים את מצבו של מי שתובע במסגרת פקודת הנזיקין, קודם מעשה, הרי שעומדים בפניו מכשולים שאינם ניצבים בפני התובע על פי חוק הפיצויים. 'המקל' שחובטים בו, בשל שהפר את חובת הביטוח, כבד דיו, עד שאין לחבוט בו ב'מקל נוסף'" (שם, פס' 18).

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, אציע לחבריי כי נדחה את הערעור.

על כן, במקרה שלנו, משפיצתה קרנית את הנפגע, שאין בידו לתבוע את הפיצויים בגין נזק הגוף שניגרם לו עקב תאונת דרכים מאת מבטח, עומדת לה זכות חזרה בהתאם להוראת סעיף 9(א) לחוק הפיצויים, ובין השאר, עומדת לה זכות חזרה כנגד משוללי הזכאות על פי חוק הפיצויים.

ההלכה על פיה יש לידון ולהכריע בעניינינו, סוכמה בע"א 1872/22 הנ"ל כך: "... למי ששילם פיצויים לפי חוק הפלת"ד (לדוגמא, קרנית) עומדת זכות חזרה - הן כלפי מי שנהג ברכב ללא כסוי בטוחי מתאים; הן כלפי בעל הרכב או המחזיק בו שהתיר לאחר לנהוג ברכב ללא כסוי בטוחי מתאים. זכות זו מותנית בקיומו של אשם בהתנהגות הנהג או המתיר; כשהנטל להוכיח את קיומו רובץ לפתחו של משלם הפצוי (ראו: אליעזר ריבלין תאונת הדרכים 552 (מהדורה רביעית, 2011))" [פסקה 14, ההדגשות הוספו].

בפסיקה נקבע בהקשר זה כי "... החוק, שהטיל אחריות מוחלטת, בא לקיים את זכות הנפגע לפצוי ללא הוכחת אשם, ופקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], שהטילה ביטוח חובה, נועדה אף היא להבטיח את הנפגע, שיהיה לו ממי לגבות את הפצוי. המטרה איננה להגן על בעל הרכב או על המשתמש בו. הביטוח נידרש לא כדי להגן עליהם מפני תביעת פיצויים שלא יוכלו לעמוד בה אלא להגן על הנפגע. שלא ימצא את עצמו בפני שוקת שבורה, כשהם לא יוכלו לעמוד בתביעתו. אם בגלל מחדל שלהם אין ביטוח המכסה את החבות, אין להם על מה ועל מי להלין. אין כל אינטרס צבורי בהגנה עליהם מפני עצמם. יש ויש אינטרס צבורי לשמור על כך, שקרנית תוכל לקבל החזר של מלוא הסכומים שנאלצה לשלם בגלל מחדלם" [ע"א 483/84 קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אברהם, פ"ד מא(4) 754, 763-764 (1987)].

...

סוף דבר לאור כל האמור, המסקנה המתחייבת היא כי דין ההודעה של קרנית כנגד צד ג' להתקבל.

אני מחייב את צד ג' לשפות את קרנית במלוא הסכום שהיא שילמה לתובע, דהיינו בסכום של 500,000 ₪.

אשר להוצאות, קרנית הגישה רשימה של ההוצאות הריאליות שנגרמו לה בהליך זה, וכן חשבון שכ"ט עו"ד. אחר שעיינתי באלה, אני מחייב את צד ג' לשלם לקרנית הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בהליך זה בסכום כולל של 60,000 ₪.

בית המשפט העליון חזר וחידד בע"א 2167/16 Sanofi נ' אוניפארם בע"מ (12/07/2021), כי: "להבדיל מטענות עובדתיות חדשות. בהקשר זה נקבע כי טענה משפטית שלא נזכרה באופן מפורש בכתב התביעה, אך היא נובעת מן העובדות הפרושות לפני בית המשפט והצד-שכנגד – ניתן להדרש אליה" ער אני לכך שהתובע לא טען בתביעתו, וגם לא בסיכומיו, ולו כטענה חלופית, כי הנתבעת 2 התרשלה בכך שמסרה לשימושו רכב ללא ביטוח המכסה אחריותו כלפי צד ג'.

אמנם, במקרה דנן מדובר בנזקי רכוש ולא בנזקי גוף, אך ניתן להקיש מסעיף 7א. לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, על חשיבות עיקרון ההסתמכות המקים זכאות לנפגע לתבוע פיצויים בגין ניזקי גוף מקרנית על אף שאין ביטוח חובה לרכב, ומקום שהעובד לא ידע על העדר הביטוח כאמור (השוו: ע"א 2853/96 קרנית נ' פרח, פ"ד נג(1) 680 (1999); ע"א 1777/03 קרנית נ' אגמי (4/7/2005); רע"א 35679/97 קרנית נ' סבן (1998)).

...

טענות הנתבעת 1 בתמצית דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.

על-כן, דין התביעה לפיצויי בגין לשון הרע להידחות.

סוף דבר סיכומו של דבר, התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית.

הנני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של -.

הצדדים ומסגרת המחלוקת ענייננו בתביעה לפצוי התובע בגין ניזקי גוף שנגרמו לו בתאונה עת נהג על אופנוע ללא ביטוח חובה.

סוף דבר מהמפורט לעיל בפסק הדין אני מורה על דחיית התביעה נגד קרנית שכן עניינו של התובע ניכנס להוראות החוק השוללות פיצוי ממי שניפגע עת נהג ברכב ללא ביטוח חובה.

...

באותו דיון (ת.א. (שלום ירושלים) 59906-11-19) נשאל התובע שאלות ע"י בית המשפט ואף שדבריו היו לכאורה מגומגמים - סבורני שניכרת בהם ידיעתו האישית הברורה שלא סביר שהיה לאופנוע ביטוח חובה: "ש. ומה ידעת לגבי ביטוח.

אין בידי לקבל שהתובע אמר אמת בהודעתו למשטרה ואני מקבלת את הטענה שאמירתו שם נבעה מהחשש לשלילת רישיונו עקב נהיגה ללא ביטוח.

סוף דבר מהמפורט לעיל בפסק הדין אני מורה על דחיית התביעה נגד קרנית שכן עניינו של התובע נכנס להוראות החוק השוללות פיצוי ממי שנפגע עת נהג ברכב ללא ביטוח חובה.