על כן, במקרה שלנו, משפיצתה קרנית את הנפגע, שאין בידו לתבוע את הפיצויים בגין נזק הגוף שניגרם לו עקב תאונת דרכים מאת מבטח, עומדת לה זכות חזרה בהתאם להוראת סעיף 9(א) לחוק הפיצויים, ובין השאר, עומדת לה זכות חזרה כנגד משוללי הזכאות על פי חוק הפיצויים.
ההלכה על פיה יש לידון ולהכריע בעניינינו, סוכמה בע"א 1872/22 הנ"ל כך: "... למי ששילם פיצויים לפי חוק הפלת"ד (לדוגמא, קרנית) עומדת זכות חזרה - הן כלפי מי שנהג ברכב ללא כסוי בטוחי מתאים; הן כלפי בעל הרכב או המחזיק בו שהתיר לאחר לנהוג ברכב ללא כסוי בטוחי מתאים. זכות זו מותנית בקיומו של אשם בהתנהגות הנהג או המתיר; כשהנטל להוכיח את קיומו רובץ לפתחו של משלם הפצוי (ראו: אליעזר ריבלין תאונת הדרכים 552 (מהדורה רביעית, 2011))" [פסקה 14, ההדגשות הוספו].
בפסיקה נקבע בהקשר זה כי "... החוק, שהטיל אחריות מוחלטת, בא לקיים את זכות הנפגע לפצוי ללא הוכחת אשם, ופקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], שהטילה ביטוח חובה, נועדה אף היא להבטיח את הנפגע, שיהיה לו ממי לגבות את הפצוי. המטרה איננה להגן על בעל הרכב או על המשתמש בו. הביטוח נידרש לא כדי להגן עליהם מפני תביעת פיצויים שלא יוכלו לעמוד בה אלא להגן על הנפגע. שלא ימצא את עצמו בפני שוקת שבורה, כשהם לא יוכלו לעמוד בתביעתו. אם בגלל מחדל שלהם אין ביטוח המכסה את החבות, אין להם על מה ועל מי להלין. אין כל אינטרס צבורי בהגנה עליהם מפני עצמם. יש ויש אינטרס צבורי לשמור על כך, שקרנית תוכל לקבל החזר של מלוא הסכומים שנאלצה לשלם בגלל מחדלם" [ע"א 483/84 קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אברהם, פ"ד מא(4) 754, 763-764 (1987)].
...
סוף דבר
לאור כל האמור, המסקנה המתחייבת היא כי דין ההודעה של קרנית כנגד צד ג' להתקבל.
אני מחייב את צד ג' לשפות את קרנית במלוא הסכום שהיא שילמה לתובע, דהיינו בסכום של 500,000 ₪.
אשר להוצאות, קרנית הגישה רשימה של ההוצאות הריאליות שנגרמו לה בהליך זה, וכן חשבון שכ"ט עו"ד. אחר שעיינתי באלה, אני מחייב את צד ג' לשלם לקרנית הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בהליך זה בסכום כולל של 60,000 ₪.