תביעת פיצויים בגין שליחת דואר מהיר באיחור

עוד עולה, שכתבי בי-דין הומצאו למבקש באופן קבוע בשני ההליכים באמצעות 'המצאה אלקטרונית', הן במשלוח החלטות שיפוטיות לכתובת הדואר האלקטרוני עצמה zabarlaw@gmail.com והן במשלוח 'הודעה באתר' (שמשמעה שליחת הודעת דואר אלקטרוני עם קישור לפסק הדין) בהתאם לתקנה 161 (1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), החלה בבית הדין לעבודה מתוקף תקנה 129 לתקנות לבית הדין לעבודה, התשנ"ב – 1991 (להלן: תקנות בית הדין לעבודה).

יש לדחות את טענתו של המבקש, לפיה יש לראות את פסק דינו של בית הדין האיזורי כפסק דין שניתן בהליך 'רגיל' ולא בהליך של דיון מהיר, ולפיכך, לא קיים איחור מצידו בהגשת ההליך הערעורי.

זאת ועוד, כפי העולה מהחלטת רשמת בית הדין מיום 21.7.2022, העברת הבקשה לסילוק על הסף להכרעת שופט נעשתה מן הטעם שכתב התביעה כלל סעד שאינו בסמכות רשם (פיצויים בגין הפרת חובת תום הלב), ואין בכך כדי להשליך על שאלת סיווגו של ההליך בבית הדין האיזורי, אשר נקבע בהתאם לסעיף 31(א) לחוק בית הדין לעבודה, ובשים לב לסכומה של התביעה.

עם זאת, בהיתחשב במכלול נסיבות העניין - בשים לב לאיחור המשמעותי בהגשת בקשת רשות העירעור ולעובדה שלא הובאה כל הצדקה לאיחור זה, וכן בשים לב לחלקו הקטן יחסית של רכיב ה"שכר" מתוך כלל הסעדים שנתבעו בתביעת המבקש – שוכנעתי שיש להעדיף את אינטרס סופיות ההליכים של המשיבה ולהורות על דחיית הבקשה להארכת מועד.

...

בעניין זה נקבע בע"ר (ארצי) 33237-03-17‏ הסתדרות העובדים הכללית החדשה - בית בלב בע"מ, 23.10.2017, בין היתר, כדלקמן: "ככל שבעל דין העושה שימוש בתוכנת נט המשפט להגשת כתבי בי דין לבית המשפט, מעלה טענה שאין להחיל את כלל ההדדיות מהטעם שלא מסר פורמאלית כתובת דוא"ל לצורך המצאת כתבי בי דין... הרי שטענה זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב בניהול ההתדיינות החלה על בעל דין, ועל כן דינה להידחות. אין לקבל מצב שבו בעל דין יהנה מיתרונותיה של מערכת נט המשפט ויעשה בה שימוש להגשת כתבי בי דין מטעמו, ומאידך לא יתאפשר לבית המשפט להמציא לבעל דין החלטות באמצעות מערכת נט המשפט, בנימוק שכתובת הדוא"ל לא נמסרה לצורך המצאת כתבי בי דין. גם אם בניגוד לתקנה 497ג(ד) המערכת אפשרה לבעל דין להגיש כתבי טענות מבלי שמסר פורמאלית כתובת דוא"ל להמצאת כתבי בי דין... , אין לאפשר לבעל דין לנצל זאת לרעה, ולהתנער מקבלת כתבי בי דין באמצעות מערכת נט המשפט". הדברים אמורים ביתר שאת בענייננו, משום שהשימוש בכתובת הדואר האלקטרוני zabarlaw@gmail.com נעשתה בהליך זה ובהליך לפני בית הדין האזורי באופן הדדי, קבוע וממושך (ד"מ 71051-03-22 ובר"ע 7225-09-23), וחרף זאת, המבקש לא הודיע לבית הדין בשום שלב, כי הוא מבקש שלא לעשות שימוש בכתובת דואר אלקטרוני זאת לצורך המצאת כתבי בי-דין לידיו.

לא מצאנו בטיעוני המבקש הסבר מניח את הדעת לכך, שאין להחיל את פסיקת בית הדין הארצי בע"ע 16817-09-23, בסוגיית ניגוד העניינים, על נסיבות העניין שלפנינו.

עם זאת, בהתחשב במכלול נסיבות העניין - בשים לב לאיחור המשמעותי בהגשת בקשת רשות הערעור ולעובדה שלא הובאה כל הצדקה לאיחור זה, וכן בשים לב לחלקו הקטן יחסית של רכיב ה"שכר" מתוך כלל הסעדים שנתבעו בתביעת המבקש – שוכנעתי שיש להעדיף את אינטרס סופיות ההליכים של המשיבה ולהורות על דחיית הבקשה להארכת מועד.

כללו של דבר – הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור, נדחית.

בסעיף 17(א) להודעה ניתנה לתובע בעת מעמד ביצוע העסקה נקבע כי הנתבעת תשלם פיצויים בעד נזק ישיר שניגרם לדבר הדואר אם נגנב או אבד - סכום פיצוי מקסימלי של 30SDR, (SDR = 5.5 ₪) ועל כן פיצוי מקסימלי למשלוח דבר דואר אם אבד, נגנב או ניזוק מסתכם ב- 165 ₪.

בהתאם לסעיף 10 בהודעה האמורה, אחריות הדואר לדבר דואר הנשלח בשירות מהיר תהיה בהתאם להוראות מדריך הדואר, ושם מוגדר סכום הפיצויים שישולם הוא כדי שווי הנזק שניגרם, אך לא למעלה מהסכומים המירביים המפורטים שם בהתאם למשקל החבילה, כאשר במקרה שהחבילה אבדה יוחזרו לשולח גם דמי המשלוח ששולמו.

בית המשפט לתביעות קטנות היטיב להסביר את הראציונאל הטמון בכך, באומרו: "מלשון החוק, התקנות שתוקנו מכוחו וההודעה, עולה כי אחריותה של חברת הדואר בגין נזקים הנגרמים במסגרת מתן שירותי הדואר, מוגבלת בתנאים ובסכומי הפיצויים המשולמים.

אל מול זאת, היו שדחו את הגישה בדבר אי הרחבת האחריות בגין הנזק, וסברו כי יש ליתן פרשנות מצמצמת לפטור מאחריות כך שיש לאפשר לחברת הדואר להנות מהפטור מאחריות שניתן לה בחוק רק מקום בו מיתקיים הראציונאל העומד בבסיס החוק וההודעה (ראו והשוו: ת"ק (י-ם) 1707/01 לביא רבקה נ' רשות הדואר (11.8.2002)) - "על אף הצרת הקף הפטור בסעיף 78(1) בהשוואה לפטור שנכלל בהצעת החוק, עדיין יש בסעיף זה כדי להוביל לתוצאה לא-שגרתית, שאף עשויה להיראות מוקשת ובלתי-ראויה... רשות הדואר הנה תאגיד צבורי שהופקד בחוק על מתן השרות הצבורי והחיוני של דואר, במקום המדינה ותחת שליטתה (ראו פרק ב' לחוק). לכן ניתן היה לצפות כי הרשות לא תזכה לעדיפות על פני המדינה וגופים צבוריים אחרים, ותישא לכל הפחות באחריות לכל נזק שגרמה רשלנותם של עובדיה...נניח שמסירתה של חבילה לתעודתה נתאחרה למשך פרק זמן ממושך מאד (לדוגמה, מספר חודשים), והוכח בעליל כי מקור האיחור הוא ברשלנות של הפקיד בסניף הדואר הקרוב לביתו של הנמען, שלא טרח כל אותה העת לשלוח לו הודעה על הגעת החבילה לסניף. על שום מה ולמה ראוי לפטור את הפקיד הרשלן, ובעקבותיו את מעבידתו הרשות, מפיצוי הניזוק בשל מחדל כזה, למצער כאשר משלוח החבילה תועד ברשום ואין קושי ראייתי להוכיח את האיחור ואת משכו? מהו האנטרס הלגיטימי שפטור מפיצוי ישיג במקרה כזה, והאם אין במתן הפטור כדי להוביל לתוצאה הלא-רצויה של אדישות מצד עובדי הרשות לסיכונים האורבים להם בעבודתם עד כדי המנעות מנקיטת אמצעי זהירות סבירים שיקדמו את פני הסיכונים? שאלות אלה כבדות ונוקבות הן, וכבר קיבלו ביטוי בפסיקה. כך, למשל, מוצאים אנו את השופט ע' מודריק אומר באחת הפרשות:

...

בשים לב לעובדה שבהתאם להוראות סעיף 12.4.2 למדריך הדואר, מוטל על הנתבעת הנטל להוכיח את הנסיבות לאובדן ככאלו שאינם באחריותה לצורך הפטור מחובת תשלום הפיצויים במקרה של משלוח חבילה בדואר בינלאומי, ועל כן אני קובעת כי בהעדר ראיות לעניין נסיבות אובדן החבילה וכן של אישור המסירה, יש לראות את הנתבעת כמי שלא הוכיחה שבוצעה מסירה כדין לידי הנמען באמצעות מינהל הדואר הגרמני (ראה בעניין זה: סעיף 12(א)(2) להודעה בדבר הגבלות ותנאים לאחריות החברה לדבר דואר ולחבילה בשרות הבינלאומי לפי חוק הדואר – להלן: "ההודעה").

כן תשלם הנתבעת הוצאות משפט על סך של 500 ₪.

סך הכל תשלם הנתבעת לתובע סך של 3000 ₪.

המבקש הגיש ערר לועדה בגין החוב הנ"ל. במהלך הדיון שהתקיים בפני הועדה ביום 16.6.21 טען ב"כ המשיבה, שהערר הוגש באיחור והמבקש אישר בטיעונו: "אני משיב כי אכן יש פה איחור של פחות מחודש". בערר שהגיש המבקש לועדה נטען, כי למבקש מנוי קבוע בחברת "כביש 6" ולא היה לו מושג אודות קיום חברת "כביש 6 חוצה צפון". הדמיון בין השמות של החברות והחיבור הפיסי בין הכבישים, הביא לכך שהחוב של השקלים הבודדים נסתר מעיניו של המבקש.

לפי תקנה 33(ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018: "אם טרם חלף המועד להגשת מיסמך, ניתן לתקן את הפגם בתוך פרק הזמן שנותר להגשה; הוגש כתב הגנה, כתב תשובה, תביעה שכנגד, הודעת צד שלישי, בקשת רשות ערעור וערעור ולא קובל על ידי המזכיר המשפטי, יהיה ניתן לתקן את הפגם בתוך שבעה ימים מהמועד שלא קובל או עד היום האחרון להגשתו, לפי המאוחר." (ההדגשה שלי – י.ג.).

נוכח כל המוסבר לעיל, ומשלא הוכח, מן הנימוקים שפירטתי, שהחשבון בגין פיצוי והחזר הוצאות מיום 17.1.20, שנשלח בדואר רשום, אכן הגיע לתעודתו, לא היה מקום לפתיחת תיק ההוצאה לפועל בגין חשבון זה המהוה את החלק העקרי מתוך החוב בגינו ננקטו הליכי האכיפה (שלושת החשבונות בגין הנסיעות מסתכמים ב- 3.58 + 3.58 + 12.53 = 19.69 ₪, ואילו החשבון בגין פיצוי והחזר הוצאות מסתכם ב- 40.95 ₪), דהיינו, לגבי חשבון פו"ה לא בוצעה המצאה כדין למבקש.

לעניין זה עיינו ב-רע"א (מחוזי ת"א) 54632-04-18 הנתיב המהיר נ' גרופר ואח' (5.5.19), בפִסקה 8: "אולם, בכל הקשור לתוספות שהוספו במסגרת תיק ההוצל"פ והליכי ההוצל"פ, הסמכות נתונה לרשם ההוצאה לפועל ולא לועדת הערר.

...

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת ועדת הערר (להלן: "הוועדה") לפי חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") [בעניין זיכיון כביש 6 המקטע הצפוני יקנעם-סומך] תיק ערר מס' 25/5021, לפיו נדחה הערר שהגיש המבקש כנגד חיובו בתשלום סך כולל של 601.59 ₪ (נכון לתאריך 2.3.21) בהתאם לתיק הוצל"פ מס' 505926-11-20 שהגישה כנגדו המשיבה ביום 8.11.20 בגין אי-תשלום ארבע חשבוניות עבור נסיעותיו בכביש הנ"ל, שהוא כביש אגרה.

כאמור כבר לעיל, הכלל הוא, שאין ערכאת הערעור מתערבת במִמצא שבעובדה, במיוחד מקום בו התקיים דיון פרונטלי בפני הוועדה, ולא שוכנעתי שקיימות בענייננו נסיבות שיהא בהן כדי להצדיק חריגה מכלל זה. הסיבה שבגינה הגעתי לכלל מסקנה, לפיה יש לקבל את הערעור חלקית היא הפגם שנפל בהמצאת החשבון ע"ס 40.95 ₪ (חשבונית 920000007200) מיום 17.1.20 בגין פיצוי והחזר הוצאות, נוכח אי-פירעון שלוש החשבוניות הקודמות שנשלחו למבקש בגין אגרת הנסיעה בכביש.

התוצאה מן האמור לעיל היא, שאני מקבל את הערעור באופן חלקי, ומורה שמסכום הקרן של החוב יש להפחית את סכום של פיצוי והחזר ההוצאות בסך 40.95 ₪, ולפיכך סכום קרן החוב יעמוד על 19.69 ₪ בלבד.

נוכח כל האמור לעיל, אני מורה שעל המבקש לשאת רק בתשלום המגיע בגין שלוש החשבוניות הראשונות שפירטתי לעיל (בסכום קרן של 19.69 ₪) ואילו החיוב בגין פיצוי והחזר הוצאות מבוטל.

עניינה של תביעה זו פיצוי התובע בגין איחור הנתבעת להמציא את דרכונו ומסמכיו לשגרירות ארצות הברית לצורך הוצאת אשרת כניסה (ויזה) לארה"ב, אותם שלח דרך הנתבעת ב"דואר שליחים".

כמו כן טענה הנתבעת כי התובע שלח את המסמכים בדואר מהיר, ללא ביטוח וכי על פי חוק הדואר, יהא ערכו של דבר הדואר אשר יהא, חלה על הנתבעת אחריות מוגבלת בלבד על סך של 100$ לכל היותר לאבדנו.

...

דיון והכרעה: לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם, עיינתי במוצגים ושמעתי את הצדדים, הגעתי למסקנה כי הדין עם התובע וממילא כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

סעיף 80 לחוק הדואר קובע : "השולח הוא הזכאי לתבוע פיצויים לפי סעיף 77 והוא רשאי להעביר את זכותו לאחר". סעיף 77 לחוק, אמנם עוסק באחריות לדבר דואר פנים, כך שאינו חל בעניינינו, אולם, סעיף 83 לחוק מפנה ל"הודעה בדבר הגבלות ותנאים לאחריות החברה לדבר דואר ולחבילה בשירות הבין-לאומי, תשמ"ט-1989". סעיף 13(א) להודעה, הנושא את הכותרת "זכות התביעה- בידי מי", קובע : "כל עוד לא נימסרה חבילה לנמען- השולח הוא הזכאי לתבוע פיצויים ממינהל הדואר של ארץ המוצא או היעד בשל נזק, גניבה או אובדן של חבילה לפי סעיפים 11 ו- 12". במקרה דנן, בהנתן שהחבילה לא נימסרה לתובע, נכון למועד הגשת התביעה וכיוון שהתובע אינו שולח החבילה, הרי שהוא אינו זכאי לתבוע פיצויים.

מדריך הדואר התשס"ג - 2003 אשר פורסם לפי הסמכות בסעיף 12 לחוק הדואר קובע כך: "13.1 פיצויים עבור אבדן או נזק של פריט שנשלח בדואר בין-לאומי מהיר ישולמו לפי התנאים והסכומים הנהוגים לגבי חבילות כמפורט בסעיף 12 לעיל.

13.5 אין הרשות אחראית לנזקים עקיפים העלולים להגרם לשולח בגין אי מסירתו או איחור במסירתו של דבר דואר בשירות דואר בין-לאומי מהיר.

...

סעיף 13.5 מונע תביעה של נזקים עקיפים ואף בגין זה דין התביעה להידחות.

עוד וכאמור לעיל, סבורני כי ככל שקיימות לתובע טענות, ואינני קובעת כי אכן קיימות לו טענות, הנתבעת אינה בעל הדין הרלוונטי לענייננו, אני מוצאת לקבל את טענת נציגת הנתבעת, כי היא פועלת בהתאם למערכות המכס, וכי אין באפשרותה לשחרר חבילה אשר מציינת כי היא מעוכבת בתשלום וכי אין היא אחראית לשידור שגוי, ככל שהיה כזה, במערכות המכס.

סיכומו של דבר התביעה נדחית.