תביעת פיצויים בגין שירות תיקונים לקוי למשאבות כיבוי אש

התובעים פנו לחברת טרמינל שירותי הנדסה ובדק בית בע"מ ומומחה מטעמם בדק את הדירה ביום 17.11.14 ו- 14.1.15 וערך חוות דעתו ביום 15.1.15 ובה פירט ליקויים בסך של 105,982 ₪, המומחה ציין כי יתכנו התייקרויות בשיעור של 50%.

לטענת התובעים, פניותיהם לנתבעת לא הובילו לתיקון הליקויים ולכן התובעים הגישו תביעתם לפצוי בגין ליקויי בניה בסכום של 175,521 ₪.

הנתבעת מודה בקיום של ארוע פצוץ צנור כיבוי אש בנובמבר 2014 שגרם לרטיבות במרתף, אולם לטענתה פעלה לתיקון באישון ליל ובצעה כל אשר ניתן כדי לתקן את דירת התובעים, אשר עם הגשת התביעה מנעו את המשך העבודות.

בפרק זה על בסיס טענת התובעת כי משאבת ריצפת המרתף לא תוקנה ויש ספק אם שמישה, השאיר המומחה להחלטת בית המשפט פיצוי בגין מתקן שאיבה בסך של 6,899 ₪.

...

בגין ליקויי הבניה אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 96,698 ₪.

בגין עלות רכישת הקרמיקה תשלם הנתבעת לתובעים סך של 2,761 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה.

הנתבעת תשלם לתובעים פיצוי בסך 20,000 ₪, נכון למועד פסק הדין, בגין עגמת נפש.

מגורי פאר הייתה אמונה רק על ביצוע תיקונים קטנים בבניין, כך שתיקוני המשאבות, המעלית, המערכות קבועות, הצנרת ומשאבות צנרת המים לכיבוי האש בוצעו על ידי חברות אחזקה נפרדות בניהולן של צדדי ג' 5 ו-6.

לראיות הנציגות צורפו: חוות דעת הנדסית של מהנדס מחברת בדק בית אשר בדק את הבניין לשם איתור ליקויים בעבודות ו/או אי התאמות למיפרט; הסכם ניהול ואחזקה שבין הנציגות ובין "מגורי פאר"; הסכם שירות ואחריות חלקים עם חברת א. צום; חשבונית שירות מאת מחל, עבור ביצוע ביקורת ואחזקה דו חודשית למערכת משאבות המים בבניין לחודשים: פבר' – מרץ 2007.

פעולה ספונטאנית של המשאבות, שלא במצב חרום, נגרמת משתי סיבות אפשריות, האחת, צריכת מים בקוו שלא לצרכי כיבוי אש (שימוש פיראטי למשל לצרכי ניקיון, או קיומה של נזילה), והשנייה, אחזקה לקויה של המשאבה.

פיצוי בגין נזק שאינו ממוני סבלם של התובעים נסב סביב מיטרד הרעש מהמשאבות.

עילת התביעה אשר לפיצויים כאמור, נסמכת על הטענה כי נאות מזרחי הפרה את חובת הגילוי שחלה עליה, בכך שלא ידעה את התובעים על מיקומן העתידי של המשאבות וחדר המעליות ובגין המיטרד הצפוי וכן על עילה נזיקית.

...

סוף דבר התובעים ובני משפחתם סבלו סבל רב כתוצאה מרעש חוזר ונשנה של משאבות שהותקנו על הגג שמעל לדירתם.

ממכלול הראיות עולה שלא מעשי הנתבעת או מחדליה גרמו לפעולה הספונטנית של המשאבות, וכי הגורם לפעולת המשאבות נעוץ, ככל הנראה, באופן השימוש במערכת או בתחזוקה לקויה.

על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

בנוסף, נידרשת הכרעה בטענה לפצוי בגין אותם ליקויים שמצא המומחה ולא תוקנו, ובהוצאות הכרוכות בהיערכות לתביעה ובירור הטענות.

לעלויות תיקון הליקויים והחלפת המשאבות מבקשת התובעת להוסיף את ההוצאות שהושתו עליה בתשלום לשני מומחים מטעמה בסך כולל של 15,210 ₪, וסכום התביעה הכולל הועמד על 867,508 ₪.

ואם כך, לתובעת זכות להיוועץ במומחה לגיבוש עמדתה, אך כלל לא ברור הבסיס לניסיון לחייב את הנתבעת לשאת בעלות זו. לטענת התובעת, בגין שירותיו של המהנדס גרצובסקי, היא נשאה בעלות כוללת של 8,190 ₪.

עיון ברשימת אותם ליקויים, מלמד שאחד מסעיפי הליקוי הנו "אספקת תכניות מערכת כבוי אש", ליקוי שאותו אמד המומחה בסך של 3,000 ₪, ובצרוף מע"מ – 3,510 ₪.

...

על כך, בצירוף הפער שבין סכום התביעה למה שנפסק ודחיית הטענה העיקרית לחיוב בהחלפת המשאבות, יש מקום לחיוב התובעת בהוצאות הנתבעים, ואני מחייב את התובעת לשאת בהוצאות הנתבעים בסך של 16,146 ₪.

ואשר על כן: התביעה אשר הגישה התובעת נגד הנתבעים – נדחית, ללא חיוב בהוצאות.

ההודעה לצד ג' אשר הגישו הנתבעים – נדחית, והנתבעים יישאו בהוצאות צדדי ג' בסך של 9,735 ₪.

ונוכח ההפרה היסודית, עותרים התובעים לחיוב הנתבעים בתשלום הפיצויים המוסכמים שנקבעו בהסכם בסך של 100,000$ (452,000 ₪ ליום הגשת התביעה); החזר ההוצאות שהוציאו למילוי דרישות איגוד הכבאות בסך של 681,606 ₪; החזר הוצאות הטיסה של יוסף בסך של 26,845 ₪; ופצוי על עגמת הנפש בסך של 500,000 ₪.

לטענת הנתבעים החלק הארי בנזק בגין התקנת המתזים זו משאבת המים אלא שזו נובעת מדרישה מאוחרת של איגוד הכבאות (סע' 231 ואילך לסיכומי הנתבעים).

עו התברר לפי החשבוניות שצורפו כנספח יא' לתצהיר התובעים, כי ביצוע פתח יציאת החרום נעשה על ידי חברה בשם אחים כהן – דוד ודני חיתוך וכיפוף פחים בע"מ ולווה על ידי המהנדס אביחי יעקובי וחברת גלטל ת"א הנדסת בטיחות (1998) בע"מ. לפי החשבוניות הנוספות שצורפו כנספח יא' לתצהיר התובעים ביצוע המתזים נעשה על ידי חברת פירוטכניקס גילוי וכיבוי אש בע"מ ולווה על ידי יוסי פניני מהנדסים יועצים בע"מ. לפי עדות התובעים בשלב זה אף ניתן להם ייעוץ על ידי גוזלין, קצין כבאות בדימוס אשר הצהיר שסייע לתובעים והתלווה לחברת גלטל ת"א הנדסת בטיחות (1998) בע"מ. ונשאלת השאלה – מדוע כשהתובעים מלווים ביועצים ומתכננים כה רבים, הם נזקקים עוד לשירותי ירסקי? שאלה זו נותרה בלא מענה.

"מטרתו של הפצוי הנה להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אילמלא ארעה ההפרה והנזק שניגרם בעקבותיה. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; היתנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד..." (ע"א 5602/03 אבי ושרה סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ [פורסם בנבו] 28.2.05) במקרה דנא, התברר שלמרות שלל החששות שהעלו התובעים, בסופו של יום התברר שלא נגרם להם כל נזק עקיף זולת ההוצאות הישירות שהוציאו לתיקון הליקויים וקבלת אישור איגוד הכבאות.

...

נטל הוכחת הנזק הינו של התובעים ובהיעדר פירוט – הטענה נדחית.

כאשר מראש קבעו הצדדים מראש פיצוי מוסכם על הפרה יסודית של החוזה בשיעור 100,000$, אני סבור כי בנסיבות העניין הפיצוי על עוגמת הנפש בגין הפרה שאיננה יסודית צריך לעמוד על כרבע מסכום זה – 100,000 ₪.

אשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת 1, מ.ב.ר.ע. נכסים והשקעות בע"מ, ואת הנתבע 2, עדני מנחם, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת, א.א.צ.ר. נכסים והשקעות בע"מ, סך של 706,190 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה.

התביעה הכספית הנה בגין ראשי הנזק הבאים : 224,287 ₪ - עלות תיקון נזקים שהותירו במושכר; 115,500 ₪ - גניבת ריהוט וציוד השייך לנתבעת; 48,282 ₪ - חשבונות מים וחשמל אשר לא שולמו; 677,221.69 ₪ (פיצוי מוסכם) - לאור ההרס אשר זרעו התובעות במושכר, יש לקבוע כי החזקה בו לא הושבה עד היום על-פי הוראות ה"חוזה", דבר המונע אפשרות להשכיר המושכר.

מכתב מאת ב"כ התובעת 1 לנתבעת מיום 25/12/2007, בדבר אי ביצוע התיקונים וההתאמות הדרושים לפי הוראות כיבוי אש על ידי הנתבעת, וכי המדובר בהפרה יסודית של ההסכם.

מר גבריאלי העיד, כי הסיבה העיקרית לחוסר שביעות הרצון במושכר שהביא לעזיבה הייתה הסרחון במרתף, שלא אפשר שימוש מלא בו, מיזוג שלא עבד, חוסר יכולת לקבל רישיון עסק וחוסר ביטחון של העובדים בהעדר מערכות כיבוי אש. לחזוק טענתו הוגש בחקירה חוזרת מיסמך של טפסר אריה רגב, מפקד השרות - איגוד ערים איזור חיפה, מיום 26/7/07, המפרט את סדרי מניעת דליקות (ת/3).

מר חודדה העיד מחד, כי הסכום אשר הוציאה הנתבעת לתיקון הליקויים הוא בשיעור של מאות אלפי שקלים, ומאידך, כי סכום זה, אינו מיוחס לליקויים שהיו במושכר אלא בעיקר להתאמות לשוכר החדש, וכי הוא ישמח לצרף חשבוניות המוכיחות כמה שילמו לתיקונים.

לא עלה בידי התובעות לסתור את טענת הנתבעת, כי בוצעו תיקונים במרתף המושכר – החלפת שתי משאבות ביוב במקלט בקומת המרתף, ואף נתנה אחריות לעבודה ולמשאבות למשך תקופה של 5 שנים (ראה נספח ה' ב- נ/2, מכתב מאת אברהם ח. בנייה ופיתוח בע"מ הממוען לתובעת 1, באמצעות הנתבעת, מיום 9/7/07).

פיצוי בגין אובדן שימוש במושכר, פגיעה בהכנסות, השחתת זמן עבודה, העברת משרדים למושכר חליפי וכו' – אינני מקבלת את התביעה בראש נזק זה. התובעות לא הציגו בפני דו"ח הכנסות והוצאות, או כל אסמכתא מרואה חשבון, כי נפגעה הכנסתן, עקב מעשי ו/או מחדלי הנתבעת הנטענים על-ידן.

...

אשר על כן, התביעה בראש נזק זה להידחות.

ערבות בנקאית – הערבות הבנקאית תושב לאחר התשלום על פי פסק-דין זה. סיכומו של דבר: הנתבעת בתביעה העיקרית טענת קיזוז, ויש לקבלה.

היות וחייבתי את הנתבעת לשלם לתובעות 1-2 47,628 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/1/08, ואת הנתבעות שכנגד בתביעה שכנגד לשלם 100,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31/12/2008, הרי בסופו של דבר התוצאה היא, כי על הנתבעות שכנגד לשלם לתובעת שכנגד נכון להיום 55,939 ₪.