תביעת פיצויים בגין שירות לקוי בטיסה של חולה מלריה

בפני בית הדין תביעת התובע להכיר בפגיעה בעבודה, לצורך דמי פגיעה ונכות מהעבודה בגין מחלה המועברת על ידי עקיצת חרקים הנקראת מלריה.

בתצהיר התובע נכתב "במועד התאונה ועד בכלל הייתי עובד עצמאי, וקיבלתי את ההנחיות התפעוליות של הפרויקט ממר בארי לביא, רפרנט חקלאות בחברת "אי.טי אייר פרויקטים בין לאומיים בע"מ" החברה כיום רשומה בשם "אימפקט אייר בע"מ ח.פ..." לרבות קבלת אישורים, תיאומים ומתן שירות להתקדמות העבודה".

"עבור עבודת מוטי בחו"ל". בחקירתו החוזרת נישאל אם קיבל פצויי פיטורים עם סיום עבודתו וענה "לא". המסקנה איפוא היא, גם לפי המסמכים, כי התובע היה עצמאי לכל דבר ועניין.

התובע לא ידע בדיוק מתי נעקץ ולא יכול היה להצביע על מועד זה. "עבדתי שנה וחצי לערך עד לארוע, מה שקרה שנעקצתי על ידי יתוש מלריה וזה גרם לאחר מכן לשרשרת של ליקויים נוספים שארעו לי כולל דלקת קרום המוח וכן ריקציה שגרמה גם לפזילה." (עמ' 1 ש' 25-27)(דגש ש.ש.).

יותר מכך התובע מאשר שלאחר שהיה שבוע בבית חולים בקניה הוא טס לבית חולים מיתקדם יותר ורק אחרי שבוע שבועיים החלה הבעיה בעניים.

שם נקבע כי "תמונת המחלה אינה ספציפית ואינה מעידה בהכרח על מחולל מסוים. לא נמצאה עדות לתאונת עבודה (פציעה בשדה, נשיכה או עקיצה) תלונות של מחלות חום אינטרקורנטיות היו גם לפני... הארוע הנידון"(דגש ש.ש.).

...

סוף דבר לא מצאנו מקום לסטות מההלכות הנוגעות לעובד עצמאי בארץ, ולהעדיף את העצמאי העובד בחו"ל, בפרט שהוכח כי לא עבד 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע, הגם שיכול היה להיקרא מעת לעת, נוכח אחריותו לפעולות בחווה.

בנסיבות העובדתיות שבפנינו לא מצאנו להרחיב את מטריית ענף נפגעי העבודה מעל ומעבר לסביר לנכון ולצודק, וגם מטעם זה דין התביעה להידחות.

אולם מחמת גילו, גיל פנסיה, מצאנו כי כל צד יישא בהוצאותיו.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 19266-08 בובליק נ' כלל חב' לביטוח בע"מ לפני כב' השופטת מרים אילני תובעת עינת בובליק על - ידי ב"כ עו"ד שמואל ****ס נתבעת כלל חב' לביטוח בע"מ על – ידי ב"כ עו"ד תומר ששון פסק דין

ד"ר גורביץ ציין בחוות דעתו, כי לתובעת אין ליקויים בשמיעה וכי הפרמטרים שנבדקו על ידו אינם מתאימים לטינטון שמקורו בחבלה.

המומחה הבהיר לתובעת כי אינו סבור כי חלה החמרה במצבה והתובעת זנחה את טענותיה בעיניין זה. לנתבעת הבהיר, כי כאבי הראש שהיו לתובעת בצעירותה אינם קשורים בסחרחורת (אף אם לעיתים חולים נוהגים להשתמש במונח זה כמתאר כאבי ראש) וכי כאבי הראש נבעו מן הצורך במשקפיים שאובחן לאחר מכן.

לפני כן עבדה תקופה מסוימת בתל אביב בחברת תעופה (עמ' 17 שו' 31).

התובעת טוענת, כי הייתה בראשית דרכה המקצועית, ואולם, הראיות מלמדות כי החלה לכתוב את סיפור חייה כשש שנים לפני התאונה, בעת שסיימה את השרות הצבאי.

התובעת אמנם הזכירה בתצהירה כי הישתתפה בפרויקט צלום עם אמנית בשם אפרת שווילי ואולם, לא הוצגה כל ראיה שיש בה כדי ללמד על חלקה של התובעת בפרויקט זה. בכל הנוגע למצבה התעסוקתי של התובעת לאחר התאונה, לא שוכנעתי כי התאונה גרמה לשינוי במצבה התעסוקתי.

התובעת לא הגישה את תלוש השכר של חודש אוגוסט 2008, החודש שלאחר התאונה ולכן לא הוכיחה כי אכן נגרם לה הפסד בחודש זה. בנסיבות אלו, לא מצאתי לפסוק פיצוי בגין חודש זה. לגבי התקופה שמיום התאונה ועד היום, התובעת לא דרשה פיצוי בגין תקופה זו ומכל מקום כפי שציינתי לעיל, לא שוכנעתי כי נגרם נזק בגין התאונה בתקופה זו. מכל האמור עולה המסקנה, כי לא הוכח הפסד בגדרי הנזק המיוחד הטעון הוכחה לגבי הפסדי שכר לעבר.

...

הנתבעת אישרה בסיכומיה כי אין להוציא מכלל אפשרות מקרים בהם מתרחשת תאונת דרכים סמוך לאחר הנפקת פוליסת הביטוח, כפי שטוענת התובעת, אולם, לטענתה, במקרה דנן הראיות מובילות למסקנה שונה.

יוער בהקשר זה כי משקבעתי שאין בסיס לטענות התובעת בקשר לניסיונות לבסס קריירת צילום עובר לתאונה, הרי שלא ניתן להסביר את שכרה הנמוך לפני התאונה כאילו הוא פועל יוצא של ניסיונות אלו והמסקנה היא כי השכר הנמוך לפני התאונה הוא פועל יוצא של אופייה וכישוריה כפי שהיו קודם לתאונה.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים שנפסקו.

לא מצאתי להיעתר לבקשה זו. בנסיבות בהן התאונה ארעה סמוך מאוד להנפקת הפוליסה, לא מצאתי בדרישת הנתבעת לבירור סוגיית החבות, התנהגות המצדיקה הטלת הוצאות מיוחדות.

לפני תביעה כספית כנגד הנתבעת, שהיא סוכנות נסיעות ובמקרה הזה גם ספק השירותים, בגין רכישת חבילת נסיעה ללונדון שכללה גם כרטיס למופע של הזמר אנדרה ריו (להלן: "החבילה").

התובעים רכשו מהנתבעת חבילה שכללה כרטיסי טיסה, מלון וכרטיסים למופע.

בהתאם לכתב התביעה בהיותם בלונדון, במועד המיועד לקיום המופע (19.12.16) הודיעו נציגי הנתבעת לתובעים על כי המופע בוטל עקב מחלה של אחד הנגנים.

בהקשר זה כבר נקבע בשורה של פסקי דין כי אין סוכנות נסיעות וספק ישראלי יכולים להיות אחראים לכל שבוש או ליקוי המתרחש במלון בחו"ל .

" מכאן אני קובעת כי גם אם היו שבושם בדלת של מעלית או אף אם רמת הניקיון במועד בו היו התובעים במלון לא הייתה לשביעות רצונם, ובהקשר זה אציין כי רמת הניקיון כלל לא הוכחה בפני, לא הייתה הנתבעת אחראית לתקלות אלו ועל כן אין לחייבה בפצוי בגין ראש נזק זה. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעים סך של 180 ליש"ט לפי שער חליפין של 5 ₪ לליש"ט - היינו סך של 900 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא, יישא סכום זה הפרישי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

...

על כן אני קובעת כי התובעים הוכיחו כי מחיר ששילמו עבור כל כרטיס למופע, במסגרת החבילה, הינו 240 ליש"ט ועל כן הם זכאים להחזר של 90 ליש"ט לכרטיס, שהוא ההפרש בין הסכום שהוחזר להם לסכום ששולם על ידם.

" מכאן אני קובעת כי גם אם היו שיבושים בדלת של מעלית או אף אם רמת הניקיון במועד בו היו התובעים במלון לא הייתה לשביעות רצונם, ובהקשר זה אציין כי רמת הניקיון כלל לא הוכחה בפני, לא הייתה הנתבעת אחראית לתקלות אלו ועל כן אין לחייבה בפיצוי בגין ראש נזק זה. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעים סך של 180 ליש"ט לפי שער חליפין של 5 ₪ לליש"ט - היינו סך של 900 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 500 ₪, לעניין זה לקחתי בחשבון כי הנתבעת זיכתה את חשבון התובעים בסכום של 300 ליש"ט (סכום שסברה כי מגיע להם בגין ביטול המופע) באיחור ורק בחלוף 3,5 חודשים מדרישת ההחזר על ידם , דבר שאילץ את התובעים להגיש תביעה זו. גם סכום זה הנתבעים ישלמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 58288-02-19 בפני כבוד השופטת מוריה צ'רקה תובעת נ.ר. ע"י ב"כ עוה"ד יונתן שוב נתבעים 1.רשות שדות התעופה 2.הראל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד נטלי ינקוביץ פסק דין

על פי הטענה, הנתבעת, כבעלת המקרקעין ונותנת השרות במקום, התרשלה בכך שלא ויסתה כראוי את תנועת הנוסעים והמלווים באולם, לא דאגה לשירותי אבטחה ו/או סדרנות על מנת למנוע מקרים מעין אלה, ולא דאגה לעמדה מסודרת לקבלת מידע עדכני על הטיסות.

הנתבעת מכחישה את אחריותה כלפי התובעת, כשהיא מדגישה שאף על פי גרסת התובעת התאונה לא ארעה בשל מיכשול, מפגע או ליקוי במקרקעין עצמם, אלא כתוצאה מחוסר זהירותו של אותו אדם לא ידוע, שהתנגש בתובעת וגרם לנפילתה.

בלא פחות משלושה פסקי דין חויבה הנתבעת שבפני לפצות נוסעים שניפצעו בנסיבות דומות (ת"א (שלום תל אביב-יפו) 39689/05 מורן סנקר נ' רשות שדות התעופה (16.3.08)‏‏, ת"א (שלום חי') 6046/04 ציפורה רווה נ' רשות שדות התעופה (24.5.09)‏ ות"א (שלום ק"ג) 1726/06 תמרה למברג נ' רשות שדות התעופה (31.1.10)‏).

הנתבעת היא שקבעה אמצעי זהירות זה, ולא עמדה בו. כבר נפסק שאת היתנהגות הנתבע יש להעריך על פי הסטאנדרטים שקבע לעצמו, אף אם ניתן היה לחשוב על סטאנדרטים מקלים יותר: "בקבלת החלטה בדבר טיבו של רף הזהירות הנידרש יש לאזן בין שני שיקולים עקריים הפועלים בכיוונים מנוגדים. מן העבר האחד נידרש רף זהירות גבוה מספיק כדי להגן על ניזוקים מפני פגיעה ולהבטיח כי תינקט זהירות ראויה על-מנת שיימנעו נזקים... מן העבר השני מן הראוי למנוע הכבדת-יתר על גופים שבמהלך פעילותם עלולים להגרם נזקים... קביעתו של רף נורמאטיבי גבוה מדי עלולה איפוא להוביל לידי הכבדה בלתי ראויה על פעילותה של מערכת הרפואה, ובטווח הארוך אף לפגוע ברווחת המטופלים ובבריאותם. ראו, למשל, ע"א 612/78 הנ"ל. במקרה שלפנינו השאלה היא אם בהחלה של סטנדרד זהירות התואם את הפרקטיקה שנהגה בבית החולים בפועל יש כדי לשבש את מהלך פעילותו התקין של בית החולים ולהטיל עליו מעמסה בלתי ראויה. התשובה לשאלה זו היא, לדעתי, בשלילה. משבחר בית החולים בפרקטיקה רפואית מיתקדמת, אין בהטלת חובה עליו לנהוג בהתאם לאותה פראקטיקה כדי לשבש את פעילותו." (ע"א 3056/99 רועי שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, נ"ו(2) 936 (2002)‏( וכן ר' ע"א 1/01 מרדכי נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פ''ד נו(5) 502.

סכום זה כולל את הפצוי בגין הפגיעה בגין ההפרשות הפנסיוניות.

...

בשים לב לגילה של התובעת, לעובדה ששכרה לא נפגע מאז התאונה ועד היום, ולנכויותיה שאינן קשורות לתאונה, אשר על פי עדותה של התובעת עומדות על 60%, אני סבורה שאת הפגיעה בכושר ההשתכרות יש להעריך לא על פי תחשיב אקטוארי, אלא באופן גלובלי, המשקף את תוחלת הסיכון שבשל המגבלה בכתף שמאל, התובעת תאלץ לפרוש מוקדם מהמתוכנן.

לסיכום על פי נהלי הנתבעת, נציג שלה אמור לעמוד באולם כניסת הנוסעים, לקבל את פני הקהל, לווסת עומסים ולוודא שזרימת הקהל מתנהלת ללא תקלה.

היפוכו של דבר, אני סבורה שסביר יותר שהתאונה הייתה נמנעת, אילו היו נמצאים במקום נציגי שירות של הנתבעת, כפי שאמורים היו להיות.

התביעה הוגשה כנגד המבקש (הנתבע מס' 4) וכנגד חמישה נתבעים נוספים, היינו כנגד חברת התעופה טאואר אייר אינק (הנתבעת מס' 1), שתי חברות האבטחה, הנתבעות 2 ו-3 (להלן-"חברות האבטחה"), כנגד מדינת ישראל (משרד הבריאות) (הנתבעת מס' 5) וכנגד שירותי בריאות כללית (הנתבעת מס' 6).

בתביעתו עתר התובע לחייב את ששת הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לו פיצויים בסך 11,980,000 ₪ בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב כך שלא טופל בטיפול מונע כנגד מחלת המלריה במהלך העסקתו בידי שתי חברות האבטחה.

התובע טען כי מאז שחרורו מבית החולים הוא סובל מבעיות רפואיות רבות ובהן חולשת צד שמאל והפרעות הליכה ברגל שמאל; חוסר תחושה ביד שמאל; הפרעות מנטליות וקוגנטיביות קשות שבעטיין הוא מקבל טפול תרופתי ומצוי במעקב פסיכיאטרי; אפילפסיה; ליקויי שמיעה בשתי האוזניים; הפרעות בדיבור והפרעה בחיי האישות.

בעניינינו, טען התובע, המבקש היה מנהלן של חברות האבטחה ובכתב התביעה נטען כי העביר תדריך לתובע ולשאר המאבטחים לפני הטיסה לניגריה "ולמרות שידע או היה עליו לדעת כי המשיב לא קיבל טפול מונע נגד מלריה כפי שנדרש הוא לא הזהירו ולא מנע ממנו לטוס לניגריה". התובע הוסיף כי בכתב התביעה הודגש שהתביעה כנגד המבקש הנה בשל אחריותו האישית.

...

סבורני שבנסיבות העניין שלפני ניתן לומר כי אם טענותיו של התובע ביחס לאחריותו האישית של המבקש תוכחנה כי אז יש סיכוי שתביעתו תיתקבל.

אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן: אני דוחה את הבקשה.

המבקש ישלם למשיב (התובע) הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרישי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.