תביעת פיצויים בגין שימוש לא מורשה ביומני חדשות

הנתבעת מצדה טענה, כי השריפה פרצה בשל שימוש לא סביר במכבש, או לאחר שהמבוטחת של התובעת התקינה התקנים חצוניים שגרמו לשריפה או טפול שגוי ולא מיומן במכבש, כמו גם טיפולים שוטפים שבוצעו במוסכים לא מורשים.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות, את שתי חוות הדעת של המומחים מטעם התובעת, אשר גם נחקרו בפני, מצאתי לקבל את התביעה, וזאת מהטעמים הבאים, ולאחר שהוכח כי היה פגם ברכב: השריפה אירעה ברכב חדש בן פחות משנה.

אפילו לא הועלתה טענת רשלנות כלפי הנתבעת במועד התיקון,, הרי שהנתבעת עצמה טענה כי אירוע של שריפה ברכב הוא אירוע חריג, ומשום כך לא ברור מדוע לא ביקשה לבחון בזמן אמת את סיבת השריפה כדי לשקול פנייה ליצרן, כדי לוודא שאירוע שכזה לא יחזור על עצמו כמייבאת ומשווקת של המוצר, וזאת במנותק מהשאלה אם תוגש נגדה תביעת פיצויים אם לאו.

הנתבעת לא הביאה לעדות את העובד שקבל או טיפל בקריאה שבוצעה לנתבעת ביום השריפה מאת המבוטחת, כך גם לא הוצג יומן של המוקד המתעד קריאות שנעשו באותו יום.

...

התנאי השלישי – נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה באמצעי זהירות סבירים מאשר עם המסקנה שהיא נקטה באמצעים אלה (ר' לדוגמה - ע"א 377/85 רינה נעים נ' משרד החינוך והתרבות, פ"ד מב(1), 153, עמ' 159-160).

התוצאה: אני מקבל את התביעה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 6,453 ₪ - סכום הפיצוי ששילמה התובעת למבוטחת.

מונחת בפני תביעה כספית לפצוי בגין אי עמידת אחריות היבואן לכאורה להחלפת מצבר תקול ברכב שהוכרז אובדן להלכה.

בעיניין זה היא מפנה לתקנה 10 לתקנות הגבלת השמוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גניבות) (ניהול יומן ורישום בו, דיווח על גניבת חלק והגבלת השמוש בחלקי רכב), תשס"ז- 2007 לפיה לא ניתן להתקין חלקי רכב משומשים ברכב שלא עברו שנתיים מיום רשומו ברישיון הרכב.

האם מקום בו הרכב נגנב ונגרע מבעלותו של הרוכש שהעדיף להסיר בעלותו ולו כדי לא לחוב בחובות הגנב, מה קורה אם המצבר הוצא מהרכב והוחזר לרוכש – האם ישנה אחריות עליו כמוצר בודד ולא חלק מהמוצר הכולל? והאם הרוכש יפנה לחברת הביטוח ויבקש להחזיר לה סכום תחת קזוז תמורת המצבר שבידו עת שילמה לו עבור אובדן הרכב? והאם פיצוי על ידי היבואן אינו מהוה למעשה כפל פיצוי עת החברה המבטחת שילמה עבור הרכב בשלמותו (משהמצבר היה מקורי והגיע עם הרכב ולא נרכש בנפרד) עת מדובר בהשאלה לסט של סכו"ם הנמכר כחבילה אחת ולא פריטים בבודד ולכן הפצוי הוא אחד ולא על פי חלקים? שכן, החברה המבטחת החזירה לרכוש את מלוא התמורה כולל המצבר, הלכה למעשה וכעת דרישה עבור המצבר בנפרד משמעה בפועל "כפל פיצוי"? רכב שהוגדר אובדן גמור מועבר לפירוק ולא ניתן לשקום ולכן באופן מעשי היבואן לא יידרש לאחריותו לרכב מאחר והבעלים החדש – חברות גרוטאות למיניהן – לא יוכלו לתקנו.

(1)   הודיע שמאי רכב לרשות הרשוי על רכב באבדן גמור או החליט המבטח להעביר את הרכב לפירוק כללי – יעביר המבטח את הרכב לעסק שמורשה לפי דין לעסוק בפרוק כלי רכב ויחזיר את רישיון הרכב לרשות הרשוי; (2)   מכר המבטח רכב שלא למטרת פירוק כללי אלא לשם תיקון – (א)   ימציא לרוכש הרכב עותק משומת רכב שערך שמאי הרכב שבדק את הרכב לאחר קרות הנזק, אם ישנה; (ב)   יחזיק ברשותו את רישיון הרכב ולא יעבירו לרוכש הרכב, אלא אם כן אותו רוכש המציא לו אישור של מוסך שניתן לו רישיון לפי דין ושלפיו תוקן הרכב, ואם הוחלף חלק, הורכב במקומו חלק חדש או חלק משומש שנירשם לפי הוראות חוק זה; על פי סעיף זה בפני המבטח שתי אפשרויות: האחת, העברת הרכב לפירוק.

...

סיכומו של דבר, גם אם נקבל את טענת התובע שהוא פנה לנתבעת ביום 02/07/2019 ובירר מה אפשר לעשות עם המצבר, אין בזה כדי למלא אחר דרישת כתב האחריות לפיה יש להביא את הרכב פיזית מיד למוסך הנתבעת כשמתגלית תקלה לכאורה.

אין בידי לקבל את טענת התובע להתגבר על דרישה זו בכך שהוא מניח הנחת יסוד ש"גם אם הייתי מגיע עם הרכב פיזית לא הייתם מתקנים כי רשום הערה שהרכב אובדן להלכה" עת זו נסתרה על ידי הנתבעת ובסופו של יום הרכב כן נבדק, כאשר הובא הרכב.

על כן, ולנוכח האמור לעיל, משהתובע לא עמד במאזן ההסתברותי הנדרש במשפט האזרחי להוכיח כי המצבר עומד בתנאי האחריות, הרי שהוא לא זכאי לפיצוי ואין מנוס אלא לדחות את התביעה.

הנתבעת 1 מוסיפה וטוענת כי התובע הגיש תביעה נגד מר טל ברודי עצמו ונגד בנו מר רן ברודי, שבה תבע מהם פיצוי בגין הפרת זכויות היוצרים שלו (ת"א (שלום הרצ') 16055-10-19).

לשון אחר, כשם שהתובע רואה עצמו גם לאחר ההסדר שעשה עם מר טל ברודי כמי שרשאי למכור את זכות השמוש בתצלום לאחרים ולאסור על זרים מלעשות שימוש לא מורשה בתצלום, וכל זאת בגדר שימושו האישי, כך באורח הדדי מר טל ברודי רשאי בגדר שימושו האישי לפרסם הרצאה מטעמו על-ידי שימוש בתצלום, ולצרכי תביעה זו, לעשות כן גם כשמדובר בהרצאה שהוא נושא בתשלום ובאמצעות שתוף המודעה על-ידי אחרים.

זוטי דברים סעיף 52 לחוק זכות יוצרים קובע כי "הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית היא עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליה, בשינויים המחויבים ובכפוף להוראות חוק זה". בכך מחיל החוק, בין היתר, את ההוראה בדבר "מעשה של מה בכך" הקבועה בסעיף 4 לפקודת הנזיקין, הידועה גם כהגנת זוטי דברים.

כפי שנפסק, זהו כלל עתיק יומן החל בתחומי משפט רבים ("כלל זה מקובל בשיטות משפט רבות, וגם בשיטתנו חולש הוא על תחומי משפט שונים, בין מכוח הוראה מפורשת בחוק ובין מכוח הפסיקה"; דנ"א 1333/02 הוועדה המקומית לתיכנון ובניה, רעננה נ' הורוויץ, פיסקה 7 לפסק-דינו של כב' השופט י' טירקל (12.5.2004) (להלן – עניין הורווויץ)).

...

בנסיבות אלו, אני סבור שהנתבעת 1 רשאית הייתה שלא לחקור אחר זהות הצלם ולציין את שמו, ושהדבר בא בגדר ההיקף והמידה הראויים בנסיבות העניין.

סוף דבר לסיכום, התובע הגיש תביעה נגד ה"ה ברודי אשר עסקה בין היתר באותה המודעה מושא התביעה דנא.

משכך, דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.

רקע ביום 20.1.21 הגיש התובע תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב תאונת עבודה מיום 13.7.18 (להלן "התאונה").

ביום 24.2.21 הגיש התובע בקשה ראשונה לתיקון כתב התביעה על דרך מחיקת הנתבעת מס' 2 הקודמת (סקוריטס ביטוח מורשה - לוידס בע"מ) - אשר נטען תחילה כי הייתה המבטחת של הנתבע מס' 1 בעת היתרחשות התאונה; וצרוף שרביט חברה לביטוח בע"מ. בשלב זה טען התובע כי בבירור נוסף שנעשה עם חברת צ.ל.ע., אשר מכרה את המגרסה לנתבע מס' 1, הסתבר כי שרביט היא חברת הביטוח הרלבנטית, בצרפו אישור פוליסת ביטוח לא קריא.

ביום 22.7.21 הגישה הנתבעת מס' 2 (שרביט חברה לביטוח בע"מ) כתב הגנה, במסגרתו טענה, בין היתר, כי אין כל זיקה בין המגרסה הנטענת ובין התאונה - המגרסה המעורבת בתאונה אינה זו שפרטיה נקובים בכתב התביעה, מגרסה זו כלל לא פעלה באתר הנידון ובתקופה הנדונה ולא הייתה בשימוש הנתבע מס' 1 במועד היתרחשות התאונה הנטענת; וכי הנתבע מס' 1 לא בוטח בפוליסת הביטוח שהנפיקה.

אין בפי התובע הסבר סביר כנדרש, להתנהלות זו. הדברים אמורים במיוחד נוכח עקרונות היסוד של התקנות החדשות, המחייבות, כאמור, בדיקה קפדנית יותר של בקשות לתיקון כתבי טענות ויד קפוצה יותר ביחס לכך (והשוו לעניין 'טעם מיוחד' הנידרש לשם הארכת מועדים על פי תקנה 528 לתקנות הקודמות: בש"א 6616/12, מור נ' "קרנית" - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (11.11.12) – ביחס להגשת ערעור; בש"א 2487/14 ביבי נ' ליפר (14.5.14); בש''א 374/13 פלוני נ. פלונית (10.2.13); רע"א 7582/15 משב נ' פריש (17.2.16); בש"מ 1371/17 יו נ' משרד הפנים (13.2.17); כמו גם לעניין תקנה 176(ב) לתקנות החדשות - ראו: ת.א. (מחוזי - חיפה) 42914-03-16 יורשי המנוח דבאח נ' מ"י (2.2.21)).

עוד יוער כי אכן ביומן העבודה מיום התאונה מצוין כי בשעה 13:00 מגירסת קלימן "נתקעה עם אבנים", אך לא מצוין מספר הרשוי או פרטים מזהים אחרים.

...

מעבר לכך, דין הבקשה להידחות גם לגופה.

הלכה היא כאמור כי אין מקום להיעתר לתיקון, אשר אין בו תוחלת.

סוף דבר דין הבקשה להידחות.

לאחר שהמומחה הודיע כי יומנו אינו מאפשר קבלת המינוי, בוטל מינויו ובאופן חריג היתקיים דיון נוסף אשר בו עמדו הצדדים על מינוי אותו המומחה והביעו נכונות להמתין ככל שיידרש לקבלת חוות דעתו.

טענות הצדדים: לטענת התובע, הוא רכש מהנתבעת רכב חדש עם פגם בתיבת ההילוכים שמקורו בייצור ותיקונו מחויב במסגרת אחריות היצרן.

הנתבעת הבהירה לתובע שלא מדובר בתקלה סדרתית שנובעת מכשל יצרן אלא בנזק לקוח עקב אופי שימוש לקוי ברכב, לרבות אי לחיצה מספקת על דוושת המצמד.

הנתבעת באמצעות המוסך המורשה מטעמה, העמידה לתובע שתי אופציות: החלפת המצמד וגלגל התנופה ושפוץ תיבת ההילוכים או החלפת המצמד גלגל תנופה והחלפת תיבת הילוכים לחדשה.

בנוסף, מצאתי לדחות את דרישת התובע לפצוי בגין הוצאות גרירה, מאחר ואלו לא שולמו על ידו אלא על ידי החברה שבבעלותו ומשלא הובאה לפניי כל ראייה שמי שנשא בהוצאה זו בפועל הוא התובע, לא ניתן להעתר לתביעה בגין ראש נזק זה. אציין כי טענת הנתבעת שהרכב מושא התביעה נמכר לחברה, דינה להדחות.

...

אשר לדרישת התובע לפיצוי בגין עלויות רכב חלופי, הרי שבהיעדר כל ראיה שמלמדת על ההוצאה בפועל, דין הדרישה להידחות.

בנוסף, מצאתי לדחות את דרישת התובע לפיצוי בגין הוצאות גרירה, מאחר ואלו לא שולמו על ידו אלא על ידי החברה שבבעלותו ומשלא הובאה לפניי כל ראייה שמי שנשא בהוצאה זו בפועל הוא התובע, לא ניתן להיעתר לתביעה בגין ראש נזק זה. אציין כי טענת הנתבעת שהרכב מושא התביעה נמכר לחברה, דינה להידחות.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 15,472 ₪.