במקרה זה, ניתן לראות בעובדת אי צירוף תצהיר מטעם התובע מס' 4 לכתב התביעה, כפגם
טכני אשר ניתן לרפאו, הן בעצם העובדה כי העובדות שצויינו בכתב התביעה נתמכו
–
בתצהירה של התובעת מס'
אימו, הן בשים לב לכך שבמקרה זה אין למעשה כלל עובדות
השנויות במחלוקת, והן בכך שהתובע מס' 4 התייצב לדיון שהתקיים ביום 05.02.18 , ובקש
לפוטרו מהנוכחות באולם בשל הקושי שלו להיות באותו אולם עם הנתבע, בכך יש לראותו
כמי שמסתפק בטענות שנטענו בכתב התביעה מטעמו וכמובן כמי שעומד מאחורי הנטען.
כשהבן ח' היה בן כ 13 וחצי שנים, הנתבע חנק אותו והצמידו בכוח למיטה, על רקע סרובו
ללבוש מכנסיים שרכש לו הנתבע, לאחר מריבה בין אחים הנתבע כעס על הבן ח' (שהיה בן
כ
-
14 שנים), הפיל אותו על הריצפה, היכה אותו בגבו וחנק אותו, בהמשך, לקח לידיו בקבוק
זכוכית, ואיים להרביץ באמצעותו לח' אשר נימלט מפניו כשהוא זוחל על ארבע.
במהלך חופשת קיץ, תיקן ח' את דברי אביו בפגישה בועדה מטעם עליית הנוער, בעקבות
היתנהגות זו של ח', היכה האב את בנו בחזהו כשהיו ברכב, והוסיף: "תשתוק לפני שאני
בתמ"ש (אשד') 6062/96 האשה נ' האיש ( 13.01.14 ), סקרה כב' השופטת ענת אלפסי את
הפסיקה השונה, בעיניין גובה הפצוי שנפסק במספר פסקי דין בתביעות נזיקיות שהוגשו ע"י
קורבן אלימות במשפחה, וסיכמה את השיקולים המרכזיים בעיניין קביעת גובה הפצוי בגין
כאב וסבל בתביעות מסוג זה הכוללים את הנסיבות הקונקרטיות של הפגיעה, משך הפגיעה
והשלכותיה העתידיות של הפגיעה.
...
בחינת נסיבות המקרה שבפני לאור כלל מעשה בית דין, על שני ראשיו מובילה למסקנה
ברורה כי אין ממש בטענת הנתבע: הנתבע צירף פרוטוקול הדיון מיום 01.11.2015 בבית
הדין הרבני, בו ציינו הצדדים את הסכמותיהם בעניין המזונות, המשמורת וחלוקת הרכוש,
אשר נכרכו בתביעת המזונות.
מטעמים אלה אני דוחה את טענת הנתבע לקיומו של מעשה בית דין.
נזק לא ממוני שגרם בן זוג אחד למשנהו נוכח מעשה אלימות שנקט כלפיו,
תומכת אף היא במסקנה, לפיה המגמה היא להעלות את רף הפיצוי בגין נזק
לא ממוני.
₪ לתובעת 5 סך 65,000
סוף דבר:
56 .
אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם כדלקמן:
18 .