תביעת פיצויים בגין רכישת מחשב פגום דרך אתר אינטרנט

על פי הנטען בכתב התביעה, התובע רכש מחשב נייד דרך אתר האנטרנט של הנתבעת בעלות של 5,424 ₪.

לא נפל פגם בהתנהלות הנתבעת מעבר לסירובה לביטול העסקה ואין די בכך כדי להטיל פיצוי עונשי.

התובע אף תבע פיצוי בגין עוגמת נפש ואובדן שעות עבודה ורכיבים אלה לא הוכחו בפניי.

...

איני מקבלת עמדת הנתבעת שמדובר בחוסר תום לב מצידו של התובע, בהחלט מדובר במי שעומדת לו זכות לביטול העסקה מכח הוראות החוק אך אינו זכאי לפיצוי נוסף, בוודאי שלא פיצוי עונשי.

נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על ביטול העסקה בכפוף לחיוב התובע בגין דמי ביטול בסכום של 100 ₪.

משכך אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבעת להשיב לתובע סך של 5,324 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך כולל של 300 ₪.

ההזמנה נעשתה באתר האנטרנט "בליק תיירות" המציג חבילות נופש המשווקת ע"י הנתבעת.

לאחר מכן פנו התובעת ובעלה לחדר ונדהמו מרמתו הנמוכה: הסדינים היו מוכתמים, ככל הנראה בדם; הטלויזיה היתה בגודל של מסך מחשב; על המיטה היו מונחים סדיני פיקה מחוספסים וגסים וכן שמיכות צמר ללא ציפות; לא היה נייר טואלט בשירותים; לא היה אינטרנט אלחוטי; לא היו סבונים בחדר המקלחת; החימום לא עבד; זרם המים היה קר וחלש.

הנתבעת דוחה את הדרישה לפצוי בגין השכרת רכב שהיא בגדר שירות נילווה.

השופטת דפנה ברק-ארז קבעה ברע"א 8213/13 מרגלית ד.נ.ל בע"מ, נ' זמליאק (2014) דברים היפים גם לענייננו: "סוכן הנסיעות אינו אחראי לכל תקלה שעלולה להתרחש במסגרת חבילת הנופש שנרכשה דרכו. עם זאת, מוטלת עליו חובה להציג נכונה את מאפייניהם הבסיסיים של מוצרי הנופש שהוא משווק, לדאוג בהקשר זה כי המידע שבידיו בנוגע למאפיינים אלה הוא מדויק ועדכני, ובהמשך לכך, לספק בפועל מוצר התואם את מצגים אלה. סכום הנסיעות נידרש אם כן לא רק שלא להטעות את לקוחותיו, אלא אף מוטלת עליו חובת גילוי אקטיבי של פרטים מהותיים בעיסקה ויש פגמים הידועים לו בשירותים אותם הוא משווק." שוכנעתי במקרה דנן, שהנתבעת כשלה בהצגת המלון בפני התובעת על מאפייניו הנכונים.

אך, לאחר הגישור שנערך הבינה שגובה הפצוי שנתבע על ידה היה גבוה והיא הפחיתה סכום התביעה והעמידה אותו על סך של 5,000 ₪ בלבד.

...

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

לפיכך, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 3,500 ₪.

לפני תובענה לפצוי בשל משלוח דברי פירסומת, ללא הסכמת התובע, בנגוד להוראת סעיף 30א לחוק היתקשרות (בזק ושידורים), התשמ"ב – 1982 (להלן: חוק היתקשרות).

התובע ציין, כי מעולם לא נרשם באתר האנטרנט של הנתבעת ומעולם לא נתן אישור לשלוח לו דברי פירסומת, לא באמצעות אישור מפורש, ולא אגב רכישת מוצר בהתאם לחלופה שבסעיף 30א (ג) לחוק היתקשרות, המחייבת קיומם של שלושה תנאים אשר אף אחד מהם לא היתקיים במקרה דנן.

אשר לטענות התובע בנוגע להפרת הסכם עימה, טענה הנתבעת, כי לא נכרת כל הסכם ולא ברורה טענת התובע בדבר הפרתו של זה. עוד ציינה, ביחס לטענת התובע לשימוש לא תקין במאגר מידע, כי אין מדובר על מאגר מידע לדיוור ישר, שכן חוק הגנת הפרטיות מגדיר דיוור ישיר כפנייה אישית לאדם המבוססת על השתייכותו לקבוצת אוכלוסין בעלת מאפיין אחד או יותר.

בהנתן פסיקה זו, ובהנתן עדות מר בישיץ והיעדר עדות מומחה טכני או מומחה מחשבים, הרי שאין לקבל את טענת הנתבעת, שהעובדה כי חפוש כתובת דוא"ל התובע במאגרי התוכנה שלה מביא לתוצאה המוצגת בנספחים לכתב ההגנה – מצביעה על הסכמתו לקבלת דברי הפרסומת (על התנאים לתחולת סעיף ההסכמה על דרך הרכישה: ע"א 534/17 לפיד נ' סלקום ישראל בע"מ (6.3.2019)) בניתוח זה הנחתי, כי יש ממש בטענת הנתבעת, כי בעת ביצוע ההזמנה, אכן מוצגת ללקוח האפשרות לסרב או להסכים אקטיבית לקבלת דברי הדואר.

...

סיכום ומסקנות נוכח האמור, תביעת התובע מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובע 10,000 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התובענה (13.2.2020).

עוד תשלם הנתבעת לתובע את הוצאותיו (אגרת משפט) בסכום של 759 ₪, ושכ"ט עו"ד בסכום של 2,200 ₪ (כולל מס ערך מוסף).

בפניי תביעה לביטול עסקת רכישת טלוויזיה ולפצוי בגין הטעה בפירסום.

עוד טענה המשווקת, כי אין ממש בטענת התובע אודות שיחת ה"פירסום-פיתוי", שכן עקב משבר הקורונה, אכן לא היתה זמינות שוטפת של המוצרים במלאי, אלו פורסמו אמנם באתר, אולם רק לאחר ביצוע הזמנה על ידי הלקוח ניתן לברר מול מחסני הערובה האם המוצר קיים במלאי בפועל; מכאן שלא היה כל נסיון מכוון מצדה "לפתות" את התובע בדרכים פסולות להכנס לאתר, כטענתו.

לטענתה, משאין טענה לפגם או לחוסר תקינות בטלוויזיה, אין היא נושאת באחריות כלשהיא מכח היותה יבואן המוצר.

מעיון בצלומי המסך שצורפו לכתב התביעה וכן מבדיקה באתר המשווקת באנטרנט, "דיילי סייל", בו ביצע התובע את הרכישה המקורית, עולה כי דף המוצר אותו רכש התובע כולל תאור כללי ומיפרט טכני, במסגרתו צויין, כי הטלוויזיה היא מסוג "SMART TV" וכי מערכת ההפעלה שלה היא VIDAA.

אכן, למסך טלוויזיה מספר שימושים, כגון חיבור למחשב, חיבור לקונסולות משחקים וכדומה, אולם דומה כי רוב רובן של הטלוויזיות נרכשות על מנת לצפות בשידורי הטלוויזיה; מתוך אלו, חלקן הארי נרכש לצורך צפיה בשידוריהן של ספקיות התוכן והטלוויזיה המובילות בשוק המדיה הישראלי, כגון HOT, Yes, סלקום TV, פרטנר TV, סטינג TVודומיהן, וזאת באמצעות מנוי הנרכש מאחת החברות הללו.

...

אשר על כן אני מורה על ביטול העסקה נשוא התביעה ועל השבה הדדית: המשווקת תשיב לתובע את עלות העסקה, בסך של 3,990 ₪, וזאת בתוך 7 ימים, בהתאם להוראות סעיף 32(ב) לחוק הגנת הצרכן.

כיוון שהוראות חוק הגנת הצרכן מתייחסות הן למשווק והן ליצרן/ליבואן, וכיוון שהתרשמתי כי הנתבעות היו מתואמות ביניהן ביחס להתנהלות אל מול התובע לכל אורך הדרך, אני קובעת כי בכל הקשור לתשלום הפיצויים הן חבות כלפי התובע יחד ולחוד.

סוף דבר: אני מורה על ביטול עסקת רכישת הטלויזיה ועל השבה הדדית, בתנאים המפורטים בסעיף 58 לעיל.

לטענת התובעת, העוסקת בין השאר, בשרותי אינטרנט שונים לרבות בניית אתרים, קידום אתרים ושירותים נלווים, התקשרו הנתבעים עם התובעת בחודש ינואר 2017 בהסכם לרכישת שירותיה, קיבלו את התמורה תוך עמידת התובעת בלוח הזמנים, אך הנתבעים שילמו בעבור הזמנתם ארבעה תשלומים בלבד וביטלו את יתרת התשלומים.

הנתבעים התגוננו וטענו כי התובעת לא עמדה ביעד שהוגדר לה בתחילת ההיתקשרות תוך שהיא מעבירה סקיצות פגומות ולא ע''פ הנחיות הנתבעים.

הנתבעים אף הגישו תביעה שכנגד להשבת סך של 10,904 ₪ ששולמו טרם בוטלה ההיתקשרות בין הצדדים ולסך של 14,000 ₪ פיצוי בגין הנזק שניגרם לנתבעים עקב מחדליה של התובעת.

כבר בסעיף 6 לתצהירו מפורט כי המוצר עליו סוכם כלל בתוכו שני אפיקים – האחד, קידום ממומן בפייסבוק (פוסטים, עיצוב קאבר ועוד) לרבות יוטיוב והשני תיכנות של אתר https://wowyourbody.co.il לרבות בניית דף קניה לתוכנית "בוסט עם ג'ני" עם מערכת סליקה דרך האתר, דפי מעבר, דף תודה על קנייה ואיזור אישי למנויים.

לא הובאה כל עדות כיצד ניתן השרות של קידום ממומן בפייסבוק וכיצד בוצע פיתוח האתר, התוכנה למחשב והאפליקציה לנייד, באמצעות עובדיה של התובעת כגון רן מנהל מחלקת האפיון בתובעת אשר חלק ניכר של תיכתובות המיילים שצורפו על ידי שני הצדדים היו עמו.

...

סוף דבר הוא כי התובעת כשלה בהוכחת אספקת השירות והמוצר לו התחייבה, בטענתה כי הנתבעים הם שחרגו מהמוסכם וכי נדרש תשלום נוסף לשם השלמת המוצר לשביעות רצונם של הנתבעים.

לפיכך, לא שוכנעתי כי אכן סיפקה התובעת לנתבעים את הנדרש ממנה ודין תביעתה להידחות.

בנוסף תשלם התובעת לנתבעים הוצאות משפט בסך 8,000 ₪.