תביעת פיצויים בגין רכישת אוזניות פגומות

בית המשפט קמא חייב את המערערת לשלם למשיבים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בגין דחיית תביעתה, וכן סך של 55,000 ₪ במסגרת התביעה שכנגד, כפצוי בגין פירסום לשון הרע, וסך של 20,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצרוף אגרת התביעה שכנגד.

הא ותו לא. עוד טוענת המערערת כי טוביה התבטא באזניה של מירב יהב, חברתה של המערערת, כי המערערת סובלת ממניה דפרסיה, אך בית המשפט קמא כלל לא היתייחס לתביעתה בגין פירסום זה. לבסוף מלינה המערערת על שיעור ההוצאות בהן חוייבה, הן בגין תביעתה העיקרית והן בגין התביעה שכנגד וטוענת כי אין הוא מוצדק נוכח הסכום הנמוך יחסית שנפסק לזכותם של המשיבים ביחס לסכום תביעתם.

המשיבים טוענים כי היה עליהם להיתמודד עם דרישותיה הסחטניות של המערערת להשבת כספה, לאחר כ- 17 חודשים בהם השתמשה במכשיר שרכשה, ותוך שהמערערת משמיעה כלפיהם איומים שונים ומשונים, לרבות איום כי תכניס את גל לבית הסוהר ותיסע לכנס רופאים באילת כדי "לעשות לו בושות". כך גם נאלצו המשיבים להיתמודד עם תלונות שווא שהגישה נגדם למשרד הבריאות, מס הכנסה ומע"מ, שהביאו לעריכת פשיטה על ביתו של גל, וכן נאלצו להיתמודד עם נסיון של המערערת לפגוע ביחסיהם עם פאלומר מתוך מטרה לגזול את הזכיון שקבלו ממנה.

ראשית לכל, הכלל הוא שערכאת העירעור אינה נוטה להתערב במימצאי עובדה ומהימנות, אלא במקרים חריגים: "כידוע, ערכאת העירעור לא תתערב בממצאים העובדתיים ובקביעות מהימנות שקבעה הערכאה דלמטה, אלא במקרים יוצאי דופן, כגון במקרים שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם ... לכלל זה משנה תוקף שעה שהכרעה מתבססת על קביעות באשר למהימנותם של עדים ... " (ע"א 8423/06 ראובן שדה נ' אליעזר לוינזון (פורסם בנבו, 10.08.2010)).

...

לא מצאנו כי במקרה שלפנינו ישנה הצדקה להתערבות כזו.

סוף דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל, באנו לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור.

המערערת תשלם למשיבים את הוצאות הערעור בסך 23,600 ₪.

מבוא לפניי תביעת התובעת לפצוי בגין ניזקי רכוש שנגרמו לה כבעלת מבנה המצוי ברח' סלמה פינת אמץ בתל אביב (להלן: "המבנה"), הממוקם בשלוחת המטה הארצי של משטרת ישראל ביפו (להלן: "המיתחם") בעקבות שריפה שפרצה במחסן הקשר במבנה בתאריך 18.11.2000 והסבה נזק לציוד שהיה בו. טענות התובעת לטענת התובעת, עקב ממטרים עזים שירדו בין התאריכים 24 ל- 25 לאוק' 2000 הוצף המבנה כמו גם המיתחם כולו.

משדגון מודה שסכום התביעה וסכום הרכישות החדשות שבוצעו לאחר השריפה מבטא מחירים של פריטים חדשים, והוא אינו טורח להעריך את שוים הריאלי של אותם פריטים ערב השריפה ואף לא בדק מתי נרכש אותו פריט לעניין גילו, והכל למרות שהמידע הבסיסי מצוי ברשות המישטרה ודבר לא מונע ממנו לבצע הערכה שכזו, לפיכך, נמצאים הסכומים הנתבעים פגומים עד מאד.

מעבר לכך אישר דגון רכישת 100 אוזניות אלחוטיות למרות שבדו"ח המצאי היו רק 27 אזניות ואין כל ראיה כי אלה נזוקו.

...

מעבר לכך, גם הדו"חות שהביאו למסקנה זו לא הומצאו במלואם.

המסקנה הינה, כי הנזק הישיר למבנה הינו בן כ- 350,000 ₪ ובתוספת של 6,000 דולר (24,600 ₪ בשער של 4.1 ₪ לדולר), ובסה"כ עומד הנזק למבנה על כ- 374,600 ₪ נכון לחודש דצמבר 2000.

סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובעת הסך של 3,167,228 ₪ בניכוי 20% רשלנות תורמת ובסה"כ 2,533,782 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מתאריך 1.2.2001 ועד למועד התשלום בפועל.

מונחת לפניי תביעה לפצוי התובע בגין אי החלפת מוצר בתקופת האחריות בנימוק שהמוצר נפגם כתוצאה משימוש לא סביר של התובע.

מדובר באוזניות שנבדקו במעבדה בדיקה מקיפה על ידי טכנאי מעבדה מוסמך ומורשה מטעם היצרן עצמו ונימצא כי האזניות תקינות לחלוטין, אולם לנוכח הלכלוך שהצטבר במשך כל תקופת השמוש ממועד רכישתן (חצי שנה) הצטברה שכבת ליכלוך שסתמה את פתח האזניות ולפיכך נפגע השמע.

אכן, טענה של פגם במוצר היא מיוחסת ליצרן מדוע לא הכשיר את האוזניות באופן שיוכלו להיתמודד עם שעווה, גם אם היא מיצטברת, ואולם, משישנה תקלה ומדובר באחריות הרי שיש לפצות את הצרכן אם יש פגם בייצור או פגם שנולד לאחר מכן, והיבואן בא בדברים מול היצרן.

...

הקושי הוא שלא הוכח לפניי כי התובע "לא ניקה אוזניו" באופן סביר– וזה הדגש בסופו של דבר, משברי כי זה לא סביר לנקות בתדירות גבוהה את האוזניות לו לא רואים לכלוך גלוי לעין ועל מנת לבצע ניקוי פנימי הוא יכול גם לגרום לנזק למוצר, ועל כן, מקום בו טוענת הנתבעת כי מדובר בשעווה שהצטברה באופן לא סביר ובאופן חריג במיוחד – כי אז יש להראות כמה שעווה המוצר יכול לספוג ומהו אותו שימוש לא סביר.

גם בהוראות היצרן לא דובר על שימוש "לא סביר" ולא שוכנעתי כי השימוש שעשה התובע אינו סביר.

סיכומו של דבר.

בשים לב לכך שהתובע לא חולק על ממצאי המעבדה בנוגע לשעווה שהצטברה כגורם לשמיעה פחות טובה ועולה כי האוזניות תקינות אולם ניתן לשמוע פחות טוב בשל הצטברות לכלכוך מסוג שעוות אוזניים, אולם יש אחריות לשנה ובשים לב שמדובר באוזניות שטבעי שיתמלאו גם בשעווה ואין מקום לבדוק, גם מבחינת שיקולי מדיניות שיפוטית, מהי רמת השעווה שיש לכל צרכן באוזניים כדי להכריע אם עשה שימוש סביר או לא (אלא אם ישנה חוות דעת מומחה בנושא) ולכן האחריות היא מוגברת בעניין זה בשים לב לעלות המוצר ואיכות היצרן וכי ההחרגה מאחריות היא רק במצב של שימוש "לא נכון" או "לא זהיר" או בניגוד להוראות יצרן, ואין הוראות שימוש ותחזוקה בעברית המעידות כי על הצרכן לנקות כל תקופה מסוימת וכי הלקוח לא ניקה בהתאם להוראות; אולם מנגד יש גם אחריות צרכנית לדאוג לנקותן משקיים קושי לקבל את הטענה שהאוזניות נוקו כפי שהעיד כל תקופה עקב כך שנגרם הנזק כתוצאה מהצטברות לא שגרתית – אם הפתח של האוזנייה מתלכלך ומצטבר במשך חצי שנה ועל הצרכן לנקות לולא כן הרמקול לא היה נסתם (האוזניות תקינות ופועלות ורק הצליל עמום עקב לכלוך שמפריע לרמקולים, ואין מדובר בחול או אבק או מים שאז מדובר בלכלוך חיצוני לא טבעי ובוודאי מעיד מפורשות על שימוש לא סביר) ועל כן יש לו אשם תורם, והוא שילם עבור האוזניות 639 ₪ ולא ניתן לתקן את האוזניות, הרי שיש להחליף את האוזניות ותקופת האחריות איננה מתחילה מחדש אלא ממשיכה מיום מתן פסק הדין לחצי שנה בלבד שנותרה כאילו המוצר תוקן ולחילופין רשאי התובע לבחור בהחזר כספי על סך של 639 ₪ וימסור החלטתו לנתבעת תוך 3 ימים מיום המצאת פסק הדין, לולא כן, ברירת המחדל היא תשלום ע"ס של 639 ש"ח. נוסף על כך, תשלם הנתבעת בנסיבות העניין 450 ₪ הוצאות משפט.

התביעה שבפניי עניינה פיצוי בגין הטעה ברכישת מכשיר טלפון סלולרי.

הנתבע בתגובה הציע לבטל העסקה ולהשיב לתובעת 1 את כספה ללא כל פיצוי, אך התובעת 1 זקוקה למכשיר באופן שוטף לשם עבודתה ועל כן נאלצו התובעים לסרב להצעה זו. בהמשך, התגלתה במכשיר תקלה שלא אפשרה שימוש במכשיר ללא אוזניות.

בעניינינו, התובעת שהמכשיר היה דרוש לה לשם עבודתה ביקשה לקבל פיצוי ולהמשיך ולהחזיק במכשיר אך משהתגלה לה כי המכשיר לא רק משומש אלא גם בלתי תקין והנתבע סרב לתקנו, סבורה אני כי בדין עמדה על זכותה לבטל את העסקה ולקבל פיצוי בגין ההטעיה.

...

" לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, סבורה אני כי דין התביעה להתקבל.

סוף דבר- התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובעים פיצוי בסך של 4,500 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 22.10.12, ועד לביצוע התשלום בפועל.

התובע חזר על טענתו לפיה לא גנב מהנתבעת מאום, ושראיות הנתבעת אינן תומכות בהאשמות המיוחסות לו. התובע הוסיף וטען כי המסמכים שצרפה הנתבעת לתביעתה, אשר נועדו להוכיח את הפצוי שנתבע, נעדרים קשר לעניין, שכן הם עוסקים במשטחי פלסטיק של "קוקה קולה", בעוד שהנתבעת בכלל מייחסת לו מעילה במשטחי עץ. המחלוקות מטענות הצדדים עולה כי אלו השאלות אשר טעונות הכרעה: האם חל על יחסי הצדדים צו ההרחבה בענף רשתות השיווק, והאם חל במישרין ההסכם הקבוצי שהוראותיו הורחבו על-ידי אותו צו? האם התובע פוטר שלא כדין? בגדר האמור – האם נפל פגם בהליכים שקדמו לפיטורים? האם פיטורי התובע נעשו ללא עילה מוכחת? האם התובע זכאי לפצוי בשל הפרה נטענת של הוראות חוק איסור לשון הרע? האם התובע זכאי לסעדים בקשר ליתר תביעותיו: הפרישי גמול שעות נוספות; "הפרישי הפקדות לקופת גמל"; "חוסר בהפרשה לקרן הישתלמות", "הפרשים בתשלומים לפיצויים"; משכורת י"ג ופיצויי פיטורים.

בפירוט, טענה הנתבעת כי בטרם פנתה לתובע בטענה כלשהיא היא חקרה וערכה בירור מקיף בנושא היעלמות המשטחים, במסגרתו איתרה צלומי אבטחה בהם נראה גולן כשהוא מעמיס משטחי עץ ששייכים לנתבעת על משאיתו, לאחר מכן שוחחה עם הנהג, שאישר באוזניה שרכש משטחי עץ מהתובע תמורת 5 ₪ למשטח, ורק לאחר בדיקות אלו, זימנה את התובע לשימוע שנערך כדין, במסגרתו הציגה הנתבעת בפניו את חשדותיה בדבר גניבות, התובע הגיב לטענות נגדו, הודה במעשיו בפני מנהליו, ואף היתנצל בפני מנהל הנתבעת מר אורן ספיר.

...

לסיכום, התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה הקטן בלבד, ועל התובע לשלם לנתבעת פיצוי בעד 45 משטחים שמכר ללא רשות הנתבעת, בסך של 225 ₪ (45 משטחים * 5 ₪).

סוף דבר התביעה והתביעה שכנגד נדחות ברובן, כמפורט לעיל.

בהינתן כי התביעה העיקרית נדחתה ברובה, ובשים לב להכבדה היתרה שיצרה והפער בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק, אנו מחייבים את התובע לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 6,500 ₪, והוצאות משפט בסך של 1,500 ₪.