תביעת פיצויים בגין קריסת עץ על רכב חונה

בפניי תביעה לפצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת ביום 18.1.18 בשעות הערב, בעת שזה עמד בחנייתה הפרטית ברח' הצאלון בשטחה המוניציפאלי של הנתבעת, וכתוצאה ממזג אוויר סוער קרס עליו עץ שהיה נטוע בסמוך לחנייה.

יש בפוסט זה כדי להראות שהנתבעת נטלה אחריות לסילוק עצים שקרסו בסערה; וכן כדי לתמוך בטענת התובעת על קריסת עץ על רכבה, לאור הפוסט שהעלתה בעיניין בזמן אמת.

...

כל אלו צעדים ואמצעים פשוטים, שנקיטתם היתה מונעת את אירוע הנזק; שקילתם של אמצעים אלו אל מול הנזק הנגרם כתוצאה מאי נקיטתם, מביאה למסקנה בדבר קיומה של חובת זהירות קונקרטית של הנתבעת כלפי תושביה והעוברים והשבים בתחומה, לרבות התובעת; ומשלא פעלה הנתבעת לנקוט אמצעים אלו, הרי שיש לומר כי הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי אלו.

כאמור, משלא הגישה הנתבעת חוות דעת מטעמה, הרי שדין טענותיה כנגד קביעות השמאי מטעם התובעת, לרבות טענותיה לעניין סבירות גובה הנזק שנקבע בה, ביחס לשווי הרכב או בכלל, להידחות.

בנוסף הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות בסך 800 ₪.

לפני תביעה לפצוי בגין אירוע של קריסת חלק מעץ ונפילתו על רכב חונה.

...

לאחר ששמעתי את טענות התובעת ובעלה ובעיקר את עדותה של הגב' שבת בדבר הודעת מר אילוז שלגרסתה נמסרה לה ביום הארוע מושא התביעה, סברתי כי מכיוון שאותו מר אילוז הוא האדם היחיד שככל הנראה היה עד למצבו של העץ הנדון במועד הקובע או בסמוך לפניו, אזי לא יהא זה נכון להכריע בתביעה זו מבלי שעדותו של הלה תישמע.

לנוכח התצלום נ/1 בו תועדה קריסת ענף העץ על רכב התובעת, לא נותר לי אלא לקבוע כי הרכב נפגע וניזוק כתוצאה מכך ובהיות הנתבעת אחראית למניעת והסרת מכשולים ברחובות העיר חדרה, אזי לנוכח העובדה שמדובר בעץ שבבעלותה שכן הוא נטוע על המדרכה שלצדה חנה הרכב, לא נותר לי אלא גם לקבוע כי עצם קריסת ענף העץ יש בה כדי ללמד על כך שהיא לא מילאה אחר חובתה הנ"ל. זאת בהתאם להוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין הקובעת כי במצב דברים שבו לתובע לא היתה ידיעה או יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, והנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, וארוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה, החובה לפצות על הנזק היא של הנתבע.

לא שוכנעתי כי מדובר במקרה שהיה בו אשם תורם מצד התובעת אשר החנתה את רכבה על הכביש בסמוך למדרכה שעליה נטוע העץ, שכן מן הראיות שהונחו בפני עולה כי הדבר היחיד שנראה היה לעין באותה עת הוא הצורך בגיזום נוף העץ שככל הנראה לא גוזם במשך זמן רב לפני כן (בתצלום נ/1 ניתן לראות שנוף העץ רחב וכבד).

מפני כל הנימוקים דלעיל אני סבורה כי הנתבעת היא האחראית לארוע שגרם לנזק.

המקרה - עץ נפל על רכבו של התובע בזמן שחנה במקום חניה מוסדר, הסמוך למקום מגוריו בתחום המוניציפלי של הנתבעת מס' 1 (להלן: "הערייה"").

סוג הביטוח לא תרם לנזק או לחלק ממנו, שהרי העץ יכול היה לקרוס גם על רכב חונה עם ביטוח מקיף או חלילה על אדם הנמצא במקום.

עוגמת נפש לאור המסקנה אליה הגעתי לעיל, אני סבור כי בתביעה נגד רשות ציבורית או גוף מוסדי לפצוי בגין עגמת נפש, פסיקת פיצוי הולם עשויה לגרום לתיקון המעוות ולחיסכון סבל לאזרחים אחרים, ובכך יש אינטרס צבורי ראשון במעלה.

...

עוגמת נפש לאור המסקנה אליה הגעתי לעיל, אני סבור כי בתביעה נגד רשות ציבורית או גוף מוסדי לפיצוי בגין עגמת נפש, פסיקת פיצוי הולם עשויה לגרום לתיקון המעוות ולחסכון סבל לאזרחים אחרים, ובכך יש אינטרס ציבורי ראשון במעלה.

סוף דבר אני קובע כי העירייה אחראית לנזק שנגרם לרכבו של התובע כתוצאה מקריסת העץ בתחומה.

אני מקבל את התביעה בדבר גובה הנזק, בהתאם לחוות דעת השמאי מטעם התובע.

לפני תביעה לפצוי בגין אירוע של קריסת עץ ונפילתו על רכב חונה.

...

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועדותו של מר בן-חמו אשר טען כי נתבע 2 משתמש בשירותיו של סוקר עצים המנחה אותו בכל הנוגע לאופן הטיפול בעצים שבשטחו, סברתי כי לא יהא זה נכון להכריע את גורלה של תביעה זו מבלי שעדותו של אותו סוקר תישמע.

מראה זה מחזק בעיני את המסקנה לפיה אותו רקבון שנראה בגזע (ונראה היטב גם באותו תצלום) היה זה שהוביל בסופו של דבר לקריסתו באופן הנ"ל. לא מצאתי כל פסול בהחלטת התובעת להחנות את רכבה במקום, מן הסתם משום שמדובר במגרש חניה מסודר ומפני שהעובדה שמדובר בעץ מסוכן הסתברה לה רק בדיעבד.

מפני כל אלה וללא כל קשר לשאלה האם ניתנה או לא ניתנה לתובעת "הבטחה" כלשהי גם לא על ידי מי שלא היתה מוסמכת לעשות כן מטעם נתבע 2, החלטתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצות את התובעת בגין שווי הרכב שהושבת, לפי חוות דעת השמאי – 30,654 ₪.

לנוכח החלטת התובעת שלא לבטח את רכבה בפוליסת ביטוח רכב מקיפה, החלטתי להמנע מחיוב הנתבעים או מי מהם בפיצוייה בגין הטרחה, עוגמת הנפש וההוצאות שנגרמו לה במקרה זה. הסך של 30,654 ₪ ישולם לתובעת על ידי הנתבעים, ביחד ולחוד, בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיהם, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.

בפניי תביעה כספית לפצוי בגין ניזקי רכוש כתוצאה מנפילת עץ על רכב.

בהנתן כי במקום קרסו עצים רבים והחוקר צילם עצים רבים שנפלו בשטח החנייה (מדובר בשטח של כ – 200 מ"ר), הרי שכבר מטעם זה לא ניתן לקבל את התביעה.

...

מבלי לגרוע מן האמור, אציין, כי התביעה היתה נדחית אף לגופה במקרה הנדון.

אשר על כן, ולאור המפורט לעיל, דין התביעה להידחות.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות ההליך בסך 400 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ₪.