תביעת פיצויים בגין פציעה בתאונת עבודה

תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, תושב השטחים, אשר נפגע בתאונת עבודה בעת שעבד כפועל תעשייה במפעל של הנתבעת.

התאונה בכתב התביעה תוארה היתרחשות תאונת העבודה באופן הבא: "בתאריך 16.2.2011 ניפצע ונחבל התובע קשות, בזמן עבודתו של התובע בעבודות הכנת חומר גלם במפעלי הנתבעת שבברקן במכונות התעשייה במפעל הנתבעת ללא אספקת ציוד מגן וללא הגנה וללא גידור וכיסוי במכונה למניעת פגיעה מהמכונה, ולאחר שחיבר את הצנור לתנור ולמתקן, והכל במקום צר וצפוף, ועת הרים את ראשו נפגע מהברזל של התנור, דבר שגרם לתובע לפגיעה רב מערכתית קשה ביותר בראש, צואר, אוזניים, עיניים ועוד". תאור זהה של נסיבות התאונה מצוי בתצהירו מיום 5.8.2015 של התובע.

...

הנתבעת, שבחרה שלא להעיד עדים, לא הרימה נטל זה. לכן, אני קובע שהוכחה התרשלותה של הנתבעת.

אני קובע, איפוא, כי נכותו הרפואית המשוקללת של התובע עקב התאונה תעמוד על 23%.

סיכום הנזקים סך הפיצוי לתובע בגין נזקיו הינו כדלקמן: הפסד שכר בעבר 156,600 ₪ הפסד השתכרות בעתיד 143,000 ₪ הוצאות לעתיד 18,000 ₪ כאב וסבל 40,000 ₪ סך הכל 357,600 ₪ ניכויים 58,000 ₪ סך הפיצוי לאחר ניכויים 299,600 ₪ התוצאה לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: (א) 299,600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל; (ב) שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 28,000 בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל; (ג) אגרת משפט בצירוף הפרשי בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד תשלומה ועד לתשלום המלא בפועל.

מתכונת שעות העבודה שצוינה בטופס התביעה נסתרה על ידי ת/1 עם זאת היא אושרה בחתימת הנתבע על גבי הטופס וכך בעצם נימסרה גרסה משותפת לצדדים למוסד לביטוח לאומי אשר שימשה בסיס לתשלום פיצוי לתובע בגין פציעתו.

הנתבע הכחיש חובתו לשלם לתובע דמי מחלה בגין פציעתו משזו הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי ושולמו לתובע דמי פגיעה (ס' 39 לכתב ההגנה).

...

בנסיבות אלה, טענת הקיזוז באשר לחוב בגין חומרי גלם – נדחית.

בנסיבות אלה, הנתבע זכאי לקזז הסך של 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.3.2016 ועד מלא התשלום בפועל מכל סכום בו חויב בפסק דין זה. סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובע כדלקמן: גמול שעות נוספות בסך 9,311 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית יום 1.10.2014 (אמצע תקופה) ועד מלוא התשלום בפועל.

בפסק הדין התקבלה תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שהגיש המערער נגד המשיבות 7-1 (להלן: המשיבות) בעקבות פציעתו בתאונת עבודה, וכן תביעת שבוב שהגיש המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) נגד המשיבות.

...

אשר על כן, אני סבורה כי יש לראות בהחלטה מיום 7.11.2022 כפסק הדין בהליך.

למען שלמות התמונה אציין כי אף אם אבחן את הדברים בהתאם לפסיקה העוסקת בהבחנה בין פסיקתה "משקפת" לבין פסיקתה "מתקנת" – המסקנה תהיה דומה.

סוף דבר: הבקשה לסילוק הערעור על הסף נדחית.

לטענת התובע הוא זכאי לפצוי בסך 60,000 ₪ בגין "פגיעה בתנאי עבודתי, פיטורין שלא כדין, פציעה ונזק שגרם לי המעביד ע"י נתבע 2 שליח שלו, פיטורין על רקע אפליה או עפ"י גזע ומין וכדומה, פציעתי ונזק גופני ...". הנתבע ציין, כי יש עד שנכח בעת הארוע והוסיף, כי הנתבע היתנכל לו והתעלל בו ללא סיבה.

הנתבעים ציינו, כי התובע נפגע בתאונת עבודה ביום 12.10.20 ומולא לו טופס בל/250 ולאחריה שהה בתקופת אי כושר.

לנוכח האמור, ברי כי תביעת התובע שעניינה פיצוי בגין פציעה ונזקים נטענים אינה בסמכותו העניינית של ביה"ד וככל שהתובע עומד על תביעתו כאמור עליו להגישה בפני הערכאה המתאימה.

...

בנסיבות אלו טענת התובע לפיה פוטר על רקע אפליה נדחית.

בנסיבות אלו אנו סבורים, כי התובע לא הוכיח את טענתו לפיה פיטוריו היו שלא כדין.

סוף דבר: בנסיבות שפורטו לעיל אין מקום לקבל את תביעת התובע.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים התובע, יליד 1984, הגיש תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לו לטענתו בתאונת דרכים מיום 8.11.20 (להלן: "התאונה").

במסגרת תביעתו למל"ל שהוגשה ביום 31.1.22, כחודשיים לאחר התאונה, נקבעה נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 5% בגין נקע בקרסול לפי סעיף 50(2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956 (להלן: "תקנות המל"ל").

לעומת הגרסה המתועדת במרפאת "טרם" משעה 15:04, בגירסה ראשונה זו, בשעות הבוקר, נרשם כך: "סיבת פנייה – מחלה. סיבת ביקור *שיחה טלפונית תאונת עבודה ניחבל ברגל החליק קרסול נפוח" (נספח 1, עמ' 31 למוצגי הנתבעת).

...

לסיכום, לאחר שבחנתי ושקלתי את מלוא הראיות והעדויות שנשמעו והוגשו באתי לידי מסקנה כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו לפי מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי להוכיח כי התאונה אירעה כמתואר על ידו בכתב התביעה וכי אירעה במעורבות המשאית מושא התביעה.

סוף דבר משהגעתי למסקנה כי התובע לא עמד בנטל להוכיח את גרסתו לאירוע התאונה, לא ניתן לקבוע כי התאונה היא "תאונת דרכים" כהגדרת מונח זה בחוק הפיצויים, וממילא לא ניתן לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע בגינה.

בנסיבות אלה, דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.