תביעת פיצויים בגין פיטורים לא חוקיים וזכויות סוציאליות

תביעה זו עניינה תשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בגין גמול שעות נוספות ובגין הפרשים בתשלום זכויות סוציאליות.

כעולה מהראיות שהוצגו בפנינו, התובע בחתימתו על הסכם העבודה נתן הסכמה מודעת לצורת התשלום של גמול השעות הנוספות הגלובליות ותשלום זה בא לידי ביטוי ברשום המפוצל בתלוש השכר כאשר הוא גם עומד בתנאי חקיקת המגן.

...

בנסיבות אלה, לא מצאנו כי הוא זכאי לתשלום שכר בגין הימים שבהן לא עבד ודין תביעתו זו להידחות.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, התביעה על כל רכיביה – נדחית.

משנדחתה התביעה ומשלא מצאנו כל יסוד לטענות התובע, יישא התובע בהוצאות הנתבעת בסך של 15,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

מנגד יש לקחת בחשבון את היתנהלות התובעת, כמפורט לעיל, אשר היה באפשרותה לעצור את הפעולה הלא חוקית, או לפחות לנסות לעשות כן, ומסיבותיה לא עשתה כן. נזכיר שעל פי הפסיקה, אין מניעה, כי מעסיק יחזור בו מהפיטורים אם גילה את ההפרה לאחר קבלת ייעוץ משפטי, ובמקרה שכזה שאלת חובת העובדת לשוב לעבודה לצורך הקטנת הנזק תבחן על רקע מכלול הנסיבות (השווה בשינויים המחויבים: ע"ע (ארצי) 65350-09-19‏ ‏ סקול מרקט בע"מ - הילה אילוז שמעוני‏ (24.6.20) ).

פיצוי בגין חוק שויון הזדמנויות סעיף 9 לחוק השויון קובע כמפורט להלן: (א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בנגוד להוראות סעיף 2 - (1) לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או הישתלמות מקצועית, או תשלום פצויי פיטורים - אם קבע המעביד לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים; (2) לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו.

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין אשר לטענת התובעת לגבי פיטוריה ללא שימוע כדין מצאנו, כי יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין פגמים הליך השימוע, וננמק קביעתנו לגבי הפגמים העקריים.

השלמת זכויות סוציאליות לתקופה המזכה על פי הלכה פסוקה מקום בו פיטורי העובדת נעשו בנגוד לסעיף 9 לחוק עבודת נשים יש לפסוק בנוסף לפצוי בגין השכר שנימנע עד תום התקופה המוגנת גם "... פיצוי בגין זכויות נוספות שהיו משולמות להן לו פיטוריהן היו נעשים כדין, היינו – בתום התקופה במהלכה נאסר לפי חוק לפטרן" (ע"ע (ארצי) 285-09‏ ‏ פרופ' אריאל בן עמר שירותי רפואת שיניים והשקעות בע"מ נ' עדה פלדמן (28.12.10)).

...

האמור נכון מכוח קל וחומר נוכח פיצוי לא ממוני שנפסק לתובעת בשל נסיבות פיטוריה, כמו גם בגין הפרת חוק עבודת נשים, כאשר הללו מגלמים גם את עוגמת הנפש בגין הליך הפיטורים על כל ההפרות הכרוכות בו. בנוסף, לא מצאנו, כי התנהלות הנתבעת הייתה נגועה בחוסר תום לב מובהק, שכן כאמור קבענו שהנתבעת נתפסה לטעות בהבנת המצב החוקי (השווה בשינויים המחויבים: ע"ע (ארצי) 39347-12-21‏ ‏ ניצנית דדון - רפי ונציה שמאות וסקרים בע"מ (16.8.22)).

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי ממוני בגין הפרת חוק עבודת נשים בסך 27,617 ₪.

כך למשל, מצד אחד טען התובע בתצהירו כי: "48. נוכח פיטוריי אני זכאי לפצוי פיטורים. לכל הפחות אני זכאי לפצויי פיטורים שם בשל היותי בגיל פרישה. אני זכאי לפצויי פיטורים גם לפי סעיף 11א לחוק פצויי פיטורים נוכח אי תשלום זכויותיי הסוציאליות, אי תשלום שכר עבודתי במועד ובנסיבות שבהן אין לידרוש ממני להמשיך ולעבוד עקב הרעת תנאים ו/או בשל השינוי החד צדדי בתנאי העסקתי." (ההדגשות במקור) ומצד שני, במסגרת חקירתו הנגדית שלל התובע את האפשרות כי התפטר בשל הרעת תנאים וטען כי: "ש. מפנה לסעיף 48 לתצהירך. אתה מבקש פצויי פיטורים עקב הרעת תנאים. התפטרת עקב הרעת תנאים? ת. לא התפטרתי בגלל הרעת תנאים, היו לי הרעות תנאים הרבה פעמים כשהורדתם לי את המחיר מ-30 ל-28 אגורות ואחר כך ל-19. אחר כך עשיתם הרעות במיונים. אני לא התפטרתי, ביום המדובר הגעתי ב-04:00 בבוקר, התחלתי למיין את הדואר שלי כשעתיים, שמתי את הדואר בעגלת סופר והייתי בדרך לאוטו, ניצן יצא אחריי ואמר לי קח פליירים לחלוקה, היו ערימות על משטח של רוזנפלד, מדובר על 20 חבילות של 2000 פליירים ואמרתי לו שאני לא מוציא את הפליירים ואז הוא תפס בשתי ידיים את העגלה, תלש אותה ממני ואמר שאם אני לא מוציא את הפליירים אין הוצאת דואר ודרש ממני בחזרה את העגלה ואמר לי שאני יכול ללכת. הייתי נסער, המום, נעלב. בדרך אמרתי לו שהוא יכול להכין לי מכתב והוא אמר לי שאני אכין מכתב. יש להם שיטה שהם לא רוצים לפטר, הם רוצים שהעובדים יתפטרו. אצל ערן זה שיטתי הכוחניות הזו." בע"ע (ארצי) 26706-05-11 שבתאי - טכנובר בע"מ (10.6.13) (להלן: עניין שבתאי) ציין בית הדין הארצי כי: "בהתאם לפסיקה, עובד הטוען כי פוטר ולא התפטר, לא תישמע מפיו טענה שהתפטר בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים...חריג לכלל זה הוא מצב בו מדובר בנסיבות בהן אותה מסכת עובדתית עשויה להתפרש על ידי בית הדין או הצדדים כמלמדת על התפטרות או על פיטורים, והעובד מבקש כי בית הדין יקבע אם פוטר או התפטר...". בעניינינו, עיון בטענות התובע מעלה כי התובע עיקבי ביחס למסכת העובדתית הנפרסת על ידו, אך מציג טענות חלופיות באשר לפרשנות שיש להעניק להן.

משקבענו כי התובע הוא שהתפטר מעבודתו, הרי שנדחות תביעתו לפצוי בגין אי עריכת שימוע בסיום העסקתו וכן תביעתו לפצוי עקב פיטורים שלא כדין ממניעים זרים בשל עמידה על זכויות.

...

אין אנו מקבלים את טענת הנתבעת 1 כי "עקב טרדותיה עם עובדים רבים אחרים וניהול העסק" לה היה קשה לאתר שהתובע מקבל שכר ביתר.

סוף דבר בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין על הנתבעת על הנתבעת 1 לשחרר לתובע את הכספים הצבורים לזכותו בקופת הפנסיה, ככל שאלו לא שוחררו לו, ולהעביר לתובע מכתב שחרור מתאים.

בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין תשלם הנתבעת 1 לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך של 37,117.5 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה (13.5.2018) ועד למועד התשלום בפועל.

לטענת הנתבעות, התובעת 2 התפטרה ואיננה זכאית לפצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ותשלום בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

עוד בהקשר זה יצוין שבע"ע (ארצי) 24649-10-14 לירן לחיאני נ' פיינסטון בע"מ (פורסם בנבו, 10.01.2016), נאמרו הדברים הבאים הרלוואנטיים לענייננו: "הקניית הזכות הסוציאלית לפצויי פיטורים רק לעובד שפוטר (למעט בנסיבות המנויות בחוק) חייבה את הפסיקה להיתמודד עם מצבי ביניים בהם קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלה מי "לחץ על ההדק" והביא בפועל לסיומם של יחסי העבודה, גם בנסיבות בהן ברור היה לשני הצדדים כי מערכת יחסי העבודה מוצתה ואינה יכולה עוד להימשך.

בנוסף, לאור מסקנתנו לעיל, דין התביעה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין להדחות.

...

משנדחו טענות התובעת 2 להשוואת שכרה לשכר המנוח, אין לקבל אף רכיב זה. בנוסף, על אף שלא הוצגו דוחות נוכחות, לאחר בחינת העדויות והראיות שלפנינו, שוכנענו שהתובעת 2 לא עבדה בחודש אפריל 2018 בו קיבלה תשלום עבור "פדיון חופשה" ומשכך רכיב זה נדחה.

עוד נציין לא מצאנו שיש לקבל את טענותיהן המקדמיות של הנתבעות לפיהן עצם הגשת התביעה נגועה בחוסר תום לב ומהווה שימוש לרעה בהליכי בית משפט וכי יש לדחות את התביעה משיקולי צדק ויושר ולמנוע התעשרות שלא כדין.

סוף דבר הנתבעת 1 תשלם לתובע 1, תוך 30 יום מיום שיומצא לה פסק הדין את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: בגין השלמת פיצויי פיטורים – כאמור בסעיף 34 לפסק הדין.

במהלך תקופת עבודתו ובסיומה לא קיבל התובע זכויות סוציאליות לרבות פנסיית חובה, דמי הבראה, חופשה, דמי חגים ופיצויי פיטורים.

במסגרת דיון זה ויתר התובע על רכיבי התביעה כדלקמן: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד (סעיף 44 א לכתב התביעה) וכן פיצוי בגין פיטורים שלא כדין והיעדר שימוע (סעיף 44 ח לכתב התביעה).

...

לטענת הנתבעת, התובע לא הוכיח כי עבד יום לפני החג ויום לאחריו, לא זכאי לדמי חג בשלושה חודשים ראשונים ואיש לא כפה עליו לעבוד בימי חג. לאחר שעיינתי בדוח הנוכחות לחודש 9/21, וכן בלוח החגים העברי, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע זכאי ל-4 ימי חג כדלקמן: ראש השנה 7/9/2021 – בהתאם לדוח הנוכחות, התובע עבד ביום זה. משהתובע לא נתן גרסה לעניין עבודתו בחגים, לא הונחה תשתית לזכאות לגמול עבודה בחג.

משקבלתי את גרסת הנתבעת לשכר הקובע הרי שיש לדחות רכיב זה. פיצוי בהתאם לחוק הגנת השכר- במסגרת כתב התביעה הועמד רכיב זה על סך 3,300 ₪, ואולם במסגרת סיכומי התובע זנח התובע רכיב זה. סוף דבר- התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיה, כדלקמן: בגין פדיון חופשה – סך של 585 ₪.