מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת פיצויים בגין פיטורים בעקבות פניית מעסיק קודם למתחרה

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

מנגד לטענת הנתבעת: למרות שהנתבעת קידמה את התובע ונתנה לו תנאי העסקה נדיבים, בחר התובע לסיים את עבודתו אצלה תוך גרימת נזקים של מיליוני שקלים, תוך הצגת מצגים מטעים בפני הנהלת הנתבעת, חיוב הנתבעת בהזמנות פרטיות שהזמין התובע לביתו, הפרה בוטה של הסכם העסקה עימו, כאשר לאחר סיום עבודתו עבר לעבוד בחברה מתחרה תוך שהוא עושה שימוש בסודות מסחריים ובמידע חסוי של הנתבעת לרעתה ותוך תחרות בלתי הוגנת, בחוסר תום לב. התובע התפטר ולכן אינו זכאי לפצויי פיטורים וכי בהתאם להסכם העסקה והנוהג הקיים בנתבעת, שולמו לתובע כל הכספים שהצטברו בקופת הגמל אליה הפרישה הנתבעת במשך כל השנים.
התובע אינו זכאי לפצויי פיטורים מכוח הוראת סעיף 11 לחוק פצויי פיטורים משלא הוכיח זכאות זו. בחודשים שקדמו להתפטרותו של התובע, הוא לא מילא אחר הוראות הסכם ההעסקה, נימנע מלדווח למנכ"ל הנתבעת על מצב חטיבת הפרויקטים שבניהולו, נימנע מלטפל בפרויקטים שטיפולו לגביהם נידרש, יצר מצגי שוא ופעל בתרמית כלפי הנתבעת ומנהליה.
שלילת פצויי פיטורים ושיעורה מסורה "בראש ובראשונה למעסיק אשר ראוי לו לשקול את מידתיות הפעלת הסנקציה וכמובן מסור הדבר לבית הדין המעביר ביקורת על החלטות המעסיק". כאשר מועלית על ידי המעסיק טענה בדבר שלילת פצויי פיטורים מן העובד, או הפחתתם, יקח בית הדין בחשבון שיקוליו את מכלול נסיבות יחסי העבודה בין הצדדים, ולא רק את מעשיו של העובד, אשר לטענת מעסיקו מהוים עילה לשלילת פצויי הפיטורים .
מה השכר הקובע לתחשיב פצויי פיטורים? האם רכיב גילום זקופות המצוי בתלושי השכר של התובע הנו רכיב שכר יסוד שיש לקחתו בחשבון לצורך פצויי פיטורים? עיון בכתב ההגנה של הנתבעת מעלה כי יש בו גרסה מאוד מפורטת בנוגע לרכיב גילום זקופות, כמצוטט: "27.... הנתבעת לא פצלה את שכרו של התובע, היות ושכרו היה בסך 46,000 ₪ בלבד. אין ספק כי טענת התובע בעיניין זה הנה מקוממת ומעידה עשרות מונים על חוסר תום ליבו ועל היותה של תביעתו נצלנית וקטרנית. בסך של 2975 ₪ לגביו טוען התובע כי הנו חלק מהשכר שלו מופיע בלוש השכר כ"גילום זקופות" בסכום של 2706 ₪ ולעתים בסכומים אחרים.
התביעה שכנגד לאחר ששמענו את כלל העדים ובחנו את כלל הראיות שוכנענו כי הנתבעת והתובעת שכנגד הרימה את הנטל להוכחת חלק מרכיבי התביעה שכנגד בלבד וזאת בנוגע לחוסר תום לב של התובע בכל הנוגע לחלק מהרכיבים שנתבעו על ידה וזאת בנוגע להתנהלות התובע בכל הנוגע להוצאת חשבוניות זכוי, וכן בנוגע למחדלי התובע לאחר סיום העסקתו בכך שעבר לחברה מתחרה ופנה ללקוחות הנתבעת בחוסר תום לב תוך שימוש במידע הרב שהיה בידו נוכח תפקידו הבכיר בחברה וחשיפתו למידע רב נוכח האמור.
...
לאחר ששקלנו את השיקולים הדרושים, ובכלל זה מידת הפסול שדבקה במעשיו של התובע , תפקידו הבכיר ותקופת העסקתו , מצאנו לנכון לחייב את התובע בפיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין הפרת חובות תום הלב והאמון כלפי התובעת בגין רכיב זה. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה והתביעה שכנגד מתקבלת בחלקה.
הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין הסכומים המפורטים להלן: הפרש פיצויי פיטורים בסך 193,051 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.
מנגד התובע ישלם לנתבעת תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין סך של 40,000 ₪ בפיצוי בגין הפרת חובת תום הלב במהלך תקופת העסקתה וכן סך של 30,000 ₪ בגין הפרת חובת תום הלב לאחר תקופת העסקתו, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה באר שבע נפסק כדקלמן:

פסק דין זה עניינו תביעת התובעות לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי בגין הפרת חובת האמון ותום הלב וגזל סוד מסחרי וכן בגין אובדן הכנסות והשבת שווי טף שנלקח שלא כדין (430,000 ₪); ותביעה שכנגד לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין והשלכותיו, פיצוי בגין לשון הרע וזכויות מכח סיום יחסי העבודה (408,283 ₪).
לאור העברת הבעלות בקניין הרוחני של "וורק טף" אל התובעות במסגרת ההליך לסעד זמני, צימצמו התובעות את תביעתן לסעדים כספיים בלבד שעניינן, פיצוי בגין הפרת חובת האמון, ההגינות וחובת תום הלב ובגין שליחת יד ברכוש המעסיק.
אשר לחובת האמון - קבע בית המשפט העליון בפרשת ורגוס: "יש לתת את הדעת לאנטרס הצבורי להצבת נורמה של היתנהגות המאופיינת בהגינות ובתום לב. בעקרון, מחייב איזון כזה כי עובד שפרש ממקום העבודה, ישמור על הסודיות המסחריים של מעבידו הקודם, יקיים את חובת האמון שלו כלפיו ולא יתעשר על חשבונו שלא כדין" (ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ נ' כרמקס בע"מ, (14.4.97)).
בפרשת קנאטרי פלורס נקבע לעניין חובות תום הלב וחובת נאמנות שחב עובד למעסיקו גם לאחר סיום יחסי עובד-מעסיק: "חובת תום הלב המוטלת על עובד במסגרת יחסי העבודה נקבעה בשורה של פסקי דין ומקורה בניסיון ליצור מערכת חברתית ועסקית המושתתת על יחסים הוגנים וכללי תחרות אשר בבסיסם יושרה אשר מאפשרת קיומה של חברה שבה "אדם לאדם - אדם" (ע"א 207/79 רביב משה ושות' בע"מ נ' בית יולס בע"מ, פ"ד לז(1) 533 (1982)).
עוד שוכנענו כי בפעילות הנתבע וחבריו תוך כדי עבודתו בתובעות (ולפחות מחודש אפריל 2018) עת פנו לבדיקות הטף, אופן טחינתו והכינו תוכניות לשיווק עצמאי כאשר היה ידוע להם שהתובעות מחזיקות כמות גדולה של טף שהיא אינה מצליחה לשווק וכאשר לדבריהם כוונתם היתה לרכוש את הטף מהתובעות ולהכין מוצרים ובפועל מתברר כי כוונתם היתה לשווק את הטף הן של התובעות והן של מגדל אחר (כך לטענת התובע, שטען עוד כי הוא ביקש להמשיך בעבודתו במקביל לעסק החדש), מהוה חתירה תחת עסקן של התובעות העולה כדי הפרת חובת האמון וחובת תום הלב המוטלת על עובדים כלפי מעסיקיהם.
...
גם בכל הנוגע לטענות הנתבע בדבר מצבו הנפשי – לא מצאנו כי הנתבע הוכיח פגיעה נפשית כנטען על ידו.
אחרית דבר על יסוד כל האמור, מצאנו כי על הנתבע לשלם לתובעות פיצוי בגין הפרת הסכם העבודה, חובת האמון וחובת תום הלב בסך כולל של 60,000 ₪ וכן פיצוי ממוני בגין הקמח שנטל ללא רשות בסך של 8,235 ₪.
התובעות תשלמנה לנתבע בגין פיצויי הפיטורים סך של 14,520 ₪ (ככל שאלה לא הופרשו במלואן לקופת הפנסיה ולחילופין ככל שהופרשו בחסר, תעשה השלמה עד לסך האמור) ובגין העדר שימוע סך של 10,000 ₪ אשר יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.2.19.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

כחצי שנה לאחר שהחברה הגישה את תביעתה, העובדת הגישה תביעה על סך 64,085 ₪, לזכויות שונות על פי משפט העבודה המגן: פצויי פיטורים, פדיון הבראה, פדיון חופשה, דמי חג, דמי גמולים לפנסיה וכן פיצויים בגין פיטורים שלא כדין (העידר שימוע).
עוד הוסכם בין הצדדים כי העובדת מתחייבת "לא לפנות בכל צורה או דרך ללקוחות מרכז הביטוח שהנם אדם או תאגיד שהמשרד מקיים איתם קשרים עיסקיים ב – 24 חודש שקדמו למועד סיום העסקתו לרבות לקוחות פוטנציאליים שמרכז הביטוח היה בקשר איתם." מהראיות שהוצגו עולה כי במהלך העבודה אצל המעסיק החדש, מרדכי לוי, העובדת פנתה לחמישה לקוחות של החברה (שני לקוחות הם אחד משני בני זוג ששניהם בוטחו באמצעות החברה ובחלק מהשיחות בת הזוג גם הישתתפה).
לסיכום האמור לעיל – התובעת התפטרה משיקוליה שלה, עברה לאחר חודשים ספורים לעבוד אצל עסק מתחרה, באותו תפקיד בו קיבלה עמלות בגין שיווק פוליסות ביטוח, ולשם ביצוע עבודתה אצל המעסיק החדש, פנתה ללקוחות של החברה ושיווקה להם פוליסות מטעם מעסיקה החדש, תוך שהיא משכנעת אותם במפורש לבטל את הפוליסות הקיימות שהונפקו באמצעות החברה.
...
בנסיבות אלה, לא מצאנו לקבל את הנתונים במסמכים שהוצגו על ידי החברה כראיות המצדיקות החזר עמלות בגובה משמעותי ששולמו לעובדת במהלך תקופת עבודתה בחברה.
לפיכך התביעה ברכיב זה נדחית.
גם אין התייחסות לעובדה כי בתלושי השכר צוין שלעובדת שולם שכר בגין 6 ימי חג. לאור כל הערות אלה, התביעה ברכיב זה נדחית.
בנסיבות אלה, בשים לב לפירוט הפקדות המעסיק (נ/1) והעולה מתלושי השכר של העובדת, לפיהן נערך לה ביטוח פנסיוני לאחר ששה חודשי עבודה, התביעה ברכיב זה נדחית.
סוף דבר - תביעת העובדת (סע"ש 35325-12-18) נדחית ואילו תביעת החברה (סע"ש 14461-06-18) מתקבלת בחלקה.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, דמי הודעה מוקדמת, והפרשי שכר / זכויות סוציאליות.
התובע טוען, כי עובר לשיחה בה התבקש להשיב את הרכב (שהתקיימה כאמור ביום 26/6/18) לא הועלתה נגדו כל טענה ביחס לעבודתו, וכי פיטוריו היו בגדר הפתעה גמורה, ללא שקדם להם הליך של שימוע, מבלי שפורטו בפני נימוקי הפיטורים ותוך שההודעה נפלה עליו כרעם ביום בהיר, תוך שהוא נידרש לסיים את עבודתו "מהיום למחר" בלא שניתנה לו הודעה מוקדמת ומבלי ששולמו לו דמי הודעה מוקדמת.
התובע לא ביקש להשיג על עצם ההחלטה ו/או לכפות את המשך העסקתו ותחת זאת פנה לחפש ואף מצא לעצמו תוך זמן קצר עבודה אחרת (במשרה דומה אצל חברה מתחרה).
סעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 קובע: (א) חוק זה אינו חל על העסקתם של: - (1) שוטרים במשטרת ישראל, וכן כל מי שנימנה עם שירות בתי הסוהר; (2) עובדי המדינה שתפקידם מחייב לעמוד לרשות העבודה גם מחוץ לשעות העבודה הרגילות; (3) יורדי ים ועובדי דיג; (4) אנשי צוות אוויר; (5) עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי; (6) עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעסיק כל פקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם.
...
מכל מקום, בנסיבות העניין שוכנעתי כי ההסכם שנחתם עם התובע היה הסכם מיטיב, אשר העניק לו זכויות אשר עולות בהרבה על אלה שנקבעו בהסכם הקיבוצי ובצו ההרחבה, ולפיכך הוא איננו זכאי לתנאי השכר שנקבעו לעובדים בשכר הנופל בהרבה משלו.
לאור האמור, התביעה לגמול עבור עבודה בשעות נוספות נדחית.
כללו של דבר בתוך 30 יום תשלם הנתבעת לתובע דמי הודעה מוקדמת בסך 8,300 ₪.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ההליך דנן ניפתח ביום 25/8/19 דהיינו בחלוף כימעט ארבע שנים מסיום יחסי העבודה, ובו תביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, דמי הודעה מוקדמת, גמול עבודה בשעות נוספות, הפרישי הפרשות לקרן פנסיה ולקרן הישתלמות.
לטענתם, התובע החל במהלכים על מנת לעבור לעבוד בשרותה של גב' גוברי, לכשהתבקש לחתום על הסכם סודיות ואי תחרות הוא סרב תוך שהעלה טענות שונות ובקש לשנות את תנאי העסקתו כפי שהיו מוסכמים על הצדדים ואף המריד עובדים נוספים נגד הנתבעת.
וכך העידה גב' אליאסי (עמ' 29 לפרוטוקול): "לשאלת בית הדין – מדוע לא חישבת אני שעות נוספות בימי ו', אני משיבה שזו הנחיה של קובי, שעל שעות ימי ו' לא משלמים שעות נוספות כי המשרה הרגילה כוללת עבודה בימי ו'. היה מנהל חשבונות לפני, אני הגעתי בעקבות הפרישה שלו, זו היתה ההנחיה של המנהל חשבונות הקודם, וכשראיתי שיש ויכוחים על הענין הזה, פניתי אני לקובי ואח"כ גם סוכני הביטוח פנו, ואז זו היתה ההנחיה, הוא אמר שאלו ההסכמים.
בנסיבות של פיטורים (להבדיל מהתפטרות) כאשר עובד לא מתייצב בתקופת ההודעה המוקדמת שניתנה לו, בהתאם לפסיקת בתי הדין לעבודה המעסיק אמנם איננו מחוייב לשלם לו שכר / דמי הודעה מוקדמת, ואולם אין המעביד רשאי להפחית את דמי ההודעה המוקדמת מפיצויי הפיטורים שכן זכות זו עומדת למעסיק על פי הוראות סעיף 7(ב) הנ"ל רק ביחס לעובד שהתפטר.
...
אשר לשאלת תחולת צו הרחבה בענף הדפוס הגם שמלכתחילה הנתבעים חלקו על הטענה כי חל על הצדדים צו הרחבה בענף הדפוס, הרי שהנתבעת לא חזרה על טענותיה בסיכומים, ומכל, מקום כפי שיפורט להלן, בשים לב למהות המחלוקת ולראיות שהובאו בפני לא נדרשתי להכריע בשאלה זו. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בסיכומייהם ובמכלול הראיות והעדויות שהומצאו החלטתי היא כדלקמן: נסיבות סיום יחסי העבודה טענות הצדדים התובע טוען כי הוא פוטר לאחר שפנה לנתבע בטענות בדבר זכאות לתשלום עבור שעות נוספות ובטענות לחוסרים בהפרשות הפנסיוניות ואף עודד עובדים אחרים לפנות בדרישות דומות.
לפיכך התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.
כללו של דבר על יסוד כל האמור לעיל אני קובעת כי על הנתבעת 1 לשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: בגין גמול עבודה בשעות נוספות - 55,377 ₪.
בשים לב לכך שמרבית התביעה כנגד הנתבעים (אשר יוצגו במשותף) נדחתה, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 7,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו