לפני תביעה לפצוי בגין פגמים במוצר – מיטה מיתקפלת.
טענות הנתבע והראיות מטעמו
הנתבע, המייצר רהיטים לפי הזמנות אישיות של לקוחותיו, טען להגנתו כי בעת שהמיטה המתקפלת הורכבה בביתה של התובעת, היא קבלה הדרכה מפורטת בדבר אופן הפעלתה ומנגנוניה, וכי פנייתה הראשונה אליו נעשתה רק כחצי שנה לאחר מכן, אז הודיעה לו כי "המיטה היתקפלה". בעקבות כך, הוא הגיע אל הבית, מצא כי אחד ממעצורי המיטה נישבר, תיקן אותו ובהמשך הגיע שוב ותיקן גם את "שאר הדברים".
בעדותו בפני סיפר הנתבע כי המיטה המתקפלת ניבנתה עבור התובעת בהתאם לבקשותיה ולשרטוט שהוכן ובהתייחסותו למה שאירע, אמר: "... אותו מעצור שהיא מדברת עליו זה המעצור שמונע פתיחה של המיטה כאשר פותחים שולחן עבודה... לגבי המעצור הגעתי באופן אישי לאחר שעות העבודה... זמן אישי שלי על חשבוני, ראיתי את המעצור שבור כתוצאה משימוש בלתי סביר, שניגרם לו נזק. פשוט בגלל שלא היה לי חלק כזה עלי סובבתי אותו כדי שייתן פיתרון עצירה...". לשאלתי האם התכוון להחליף את המעצור השבור, השיב הנתבע: "... אני אומר שכן. אבל נכנסנו לתקופה של סגר קורונה, כל העובדים יצאו לחל"ת. בחודש יולי הגיעה התביעה שלמעשה משם זה היתקדם בצורה לא טובה. מאז לא יצרתי איתה קשר מאז חודש יולי...".
בהתייחסותו לדלתות והמדפים החסרים, טען הנתבע כי יש להבחין בין שני שרטוטים שונים – האחד שהוכן בביתה של התובעת ובהתאם להזמנתה והאחר שהוא "שרטוט פנימי מתוך הייצור", ואמר: "... על פניו הכל בוצע לפי התוכנית גם על ידי הנציג וגם על ידי העובד לפי מה שרשום בתוכנית. אני יכול לבדוק את זה אבל בשביל זה אני צריך לתאם עם הלקוחה ולהגיע אליה... השרטוט שהיא הציגה זה צלום מכתב ההגנה שלי, שרטוט פנימי מתוך הייצור. אבל השרטוט המקורי שנעשה בבית הלקוח מדבר על פתוח עם מדף ופתוח עם מדף. השרטוט שבו המדפים מופיעים פתוחים הוא ההזמנה של המוצר. כמובן שאנחנו נותנים אחריות ושירות... אני מוכן ללכת לבדוק שם. הקשר האחרון היה ב 26/4 ומן הסתם לא היו שיחות אחרי זה...".
בתגובתה לדברי הנתבע אמרה התובעת: "אני הגעתי היום במחשבה שיש עניין לתקן את זה, עכשיו אני בטוחה שאני לא רוצה את המיטה הזאת".
דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ונדרשתי לראיות שהוגשו מטעמם לרבות הסירטון שהוגש לתיק לאחר הדיון, מסקנתי היא כי דין התביעה להיתקבל בחלקה.
לנוכח כל האמור לעיל, ובעיקר לאור השמוש המוגבל שבכל זאת נעשה במיטה המתקפלת מאז שנרכשה ועד כה, סברתי כי האיזון הנכון ייעשה בדרך שבה אחייב את הנתבע לתקן את כל הליקויים הקיימים בה, קרי – החלפת המעצור השבור באופן שיבטיח את פתיחת המיטה וסגירתה באופן בטיחותי, תיקון הקרש שנשבר, חזוק הברגים והשלמת הדלתות והמדפים החסרים, וזאת בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיו, כשבנוסף לכך אחייבו בתשלום פיצוי בסך של 3,000 ₪ בגין אי הנוחות, עוגמת הנפש וההוצאות שנגרמו לתובעת כתוצאה מן הליקויים ומאופן היתנהלותו בעיניינה.
...
טענות הנתבע והראיות מטעמו
הנתבע, המייצר רהיטים לפי הזמנות אישיות של לקוחותיו, טען להגנתו כי בעת שהמיטה המתקפלת הורכבה בביתה של התובעת, היא קבלה הדרכה מפורטת בדבר אופן הפעלתה ומנגנוניה, וכי פנייתה הראשונה אליו נעשתה רק כחצי שנה לאחר מכן, אז הודיעה לו כי "המיטה התקפלה". בעקבות כך, הוא הגיע אל הבית, מצא כי אחד ממעצורי המיטה נשבר, תיקן אותו ובהמשך הגיע שוב ותיקן גם את "שאר הדברים".
בעדותו בפני סיפר הנתבע כי המיטה המתקפלת נבנתה עבור התובעת בהתאם לבקשותיה ולשרטוט שהוכן ובהתייחסותו למה שארע, אמר: "... אותו מעצור שהיא מדברת עליו זה המעצור שמונע פתיחה של המיטה כאשר פותחים שולחן עבודה... לגבי המעצור הגעתי באופן אישי לאחר שעות העבודה... זמן אישי שלי על חשבוני, ראיתי את המעצור שבור כתוצאה משימוש בלתי סביר, שנגרם לו נזק. פשוט בגלל שלא היה לי חלק כזה עלי סובבתי אותו כדי שייתן פתרון עצירה...". לשאלתי האם התכוון להחליף את המעצור השבור, השיב הנתבע: "... אני אומר שכן. אבל נכנסנו לתקופה של סגר קורונה, כל העובדים יצאו לחל"ת. בחודש יולי הגיעה התביעה שלמעשה משם זה התקדם בצורה לא טובה. מאז לא יצרתי איתה קשר מאז חודש יולי...".
בהתייחסותו לדלתות והמדפים החסרים, טען הנתבע כי יש להבחין בין שני שרטוטים שונים – האחד שהוכן בביתה של התובעת ובהתאם להזמנתה והאחר שהוא "שרטוט פנימי מתוך הייצור", ואמר: "... על פניו הכל בוצע לפי התוכנית גם על ידי הנציג וגם על ידי העובד לפי מה שרשום בתוכנית. אני יכול לבדוק את זה אבל בשביל זה אני צריך לתאם עם הלקוחה ולהגיע אליה... השרטוט שהיא הציגה זה צילום מכתב ההגנה שלי, שרטוט פנימי מתוך הייצור. אבל השרטוט המקורי שנעשה בבית הלקוח מדבר על פתוח עם מדף ופתוח עם מדף. השרטוט שבו המדפים מופיעים פתוחים הוא ההזמנה של המוצר. כמובן שאנחנו נותנים אחריות ושרות... אני מוכן ללכת לבדוק שם. הקשר האחרון היה ב 26/4 ומן הסתם לא היו שיחות אחרי זה...".
בתגובתה לדברי הנתבע אמרה התובעת: "אני הגעתי היום במחשבה שיש עניין לתקן את זה, עכשיו אני בטוחה שאני לא רוצה את המיטה הזאת".
דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ונדרשתי לראיות שהוגשו מטעמם לרבות הסרטון שהוגש לתיק לאחר הדיון, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
משכך אני סבורה כי היה על הנתבע לספק לה את הדלתות והמדפים החסרים ומשלא עשה כן, אזי הוא לא מילא אחר התחייבויותיו כלפיה, במלואן.
לנוכח כל האמור לעיל, ובעיקר לאור השימוש המוגבל שבכל זאת נעשה במיטה המתקפלת מאז שנרכשה ועד כה, סברתי כי האיזון הנכון ייעשה בדרך שבה אחייב את הנתבע לתקן את כל הליקויים הקיימים בה, קרי – החלפת המעצור השבור באופן שיבטיח את פתיחת המיטה וסגירתה באופן בטיחותי, תיקון הקרש שנשבר, חיזוק הברגים והשלמת הדלתות והמדפים החסרים, וזאת בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיו, כשבנוסף לכך אחייבו בתשלום פיצוי בסך של 3,000 ₪ בגין אי הנוחות, עוגמת הנפש וההוצאות שנגרמו לתובעת כתוצאה מן הליקויים ומאופן התנהלותו בעניינה.
סוף דבר, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה באופן שפורט לעיל.
