תביעת פיצויים בגין פגיעה נפשית וחבלה בכף רגל בתאונת דרכים

שאלת חבותן של נתבעות מס' 5-3 על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) היא העומדת להכרעה בפסק דין חלקי זה. כללי התובע הגיש נגד כל הנתבעים תביעה לפי חוק הפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לו בעת היותו הולך רגל בשתי תאונות - האחת, ביום 18.4.2004 (להלן: התאונה הראשונה), והשנייה, ביום 29.7.2009 (להלן: התאונה השנייה).

בכתב התביעה תוארו נסיבות היתרחשות התאונה השנייה כדלקמן: "ביום 29.7.09 בזמן שהתובע חצה ברגל מעבר חצייה בשד' המגינים בחיפה פגע בו רכב מסחרי אשר פרטיו אינם ידועים לתובע וגם לא למישטרה. לאחר שניפגע ע"י אותו רכב מסחרי ברגל שמאל, הגיחה הנתבעת 4 ברכב המזדה האמור לעיל ופגעה בתובע (להלן: 'התאונה השנייה' ו/או 'ארוע התאונה') תוך שרכבה 'מעיף' אותו באויר מעל לרכבה". נתבעת מס' 3 (להלן: קרנית), שנתבעה מאחר והנהג של הרכב המסחרי ומבטחתו אינם ידועים לתובע, כפרה בנסיבות התאונה השנייה, כפי שתוארו בכתב התביעה, וטענה לנסיבות אחרות: לטענתה, התובע הנו חולה נפש, אשר ניסה להיתאבד או פעל מתוך התקף פסיכוטי, אשר בשלב כלשהוא החליט לתקוף את הנתבעת מס' 4 (להלן: נהגת המזדה), קפץ על המזדה, שבר את החלון הקידמי וירד מהחלק האחורי של הרכב.

בתעודת חדר המיון (ת/2) נכתב (ההדגשות הוספו - א"ג): "מוכר למערכת פסיכיאטרית מאישפוז יחיד במוסדנו ממנו שוחרר לפני כיומיים. ... היום רצה להגיע למוסדנו לאישפוז. בדרך ניסה לקפוץ מתחת למכוניות. לדבריו רצה לעבור כביש. לדברי אישתו ניסתה להיתאבד. לפי התאור של אישתו הוא קפץ מעל מכונית לאחר מכן אף ונפל על הכביש. לדבריה לא איבד הכרה. הוזמנה מישטרה למקום עקב דיווחים על היתנהגות אלימה מצידו כלפי הנהג. .... במיון שקט ורגוע ... שולל מחשבות וכוונות אובדניות או תוקפניות .. בהתייעצות עם רופא כונן ורופא פנימאי הופנה לבירור במיון טראומה רמב"ם". (4) 29.7.2009 - תעודת חדר מיון בבית חולים רמב"ם ביום התאונה השנייה בתעודת חדר מיון בבית החולים רמב"ם (ת/3) נכתב לגבי התובע: "לדבריו היה מעורב היום בת.ד. כהולך רגל, הועף לכביש ניחבל בכף רגל שמאל ובכף יד ימין ללא חבלות נוספות". (5) 29.7.2009 - סיכום ביקור במחלקת תאונות במרכז רפואי "לין" ביום התאונה השנייה נהגת המזדה נבדקה ביום התאונה על-ידי מומחה לכירורגיה אורתופדית במרכז רפואי "לין" בחיפה, ובסיכום הביקור (נ/17) נכתב: "תלונות/סיבת הפניה: לאחר שיצאה מעבודתה לדבריה הותקפה ברכבה וקיבלה שיפשוף ביד ימין ובסיס אצבע V מימין, שיפשוף בגב כף יד שמאל, רגישות בצוואר". (6) 4.8.2009 - הודעת התובע במישטרה בהודעה במישטרה (נ/1) מסר התובע את גירסתו לתאונה השנייה: "בתאריך 27/07/09 בשעה 12:30 לערך לאחר שהתווכחתי עם חברה לחיים שלי התחלתי לחצות כביש בחיפה ברחוב מגינים חציתי כביש לא במעבר חציה תוך כדי חציה קבלתי מכה ברגל מרכב מסחרי שנסע מכיוון קריית אליעזר לכיוון צ'ק פוסט. אחרי זה אני נהדפתי לאחור על מכסה מנוע של רכב פרטי בצבע כהה. התגלגלתי מעל מכסה מנוע ומעל הגג של רכב ונפלתי על הכביש. אני איבדתי הכרה ו.. עזרו לי לקום .. אחרי זה הגיע מישטרה שעיכב אותי בחשד שתקפתי מישהי .... יכול להיות ששימשה ברכב נישברה תוך כדי שהתגלגלתי מעל מכסה מנוע של רכב". (7) 4.8.2009 - הודעת נהגת המזדה במישטרה נהגת המזדה מסרה במישטרה ביום 9.8.2009 הודעה על התאונה השנייה (נ/12): "נסעתי עם רכבי ברח' המגינים בדרכי הביתה כאשר הייתי לבדי בנתיב שמאל ע"מ לפנות בכיכר כאשר הרכב שלפני נעצר ... הרכב לפני היה מסחרי גדול בצבע לבן כאשר לפתע התוקף החל לתקוף את הנהג של הרכב המסחרי ולהכות אותו נמרצות ולשבור את מראת הרכב. אני זמן זה ניסיתי לעקוף את הרכב לפני ואז דרכי התפנתה והוא נס משם ואז התוקף הסתובב לעברי ורץ לכווני והחל לטפס על הרכב והחל לקפוץ על החלק הקידמי של הרכב ועל הגג ולשבור אותו. ברצוני לציין שהייתי במצב עמידה במקום ובהלם מוחלט, לא הבנתי מדוע הוא עושה זאת ... לאחר ששבר את החלון ירד דרך החלק האחורי של הרכב דרך תא המטען ואז נסעתי עוד כ-20 מטר משם פחדתי לצאת מהרכב כי חששתי לחיי, נעמדתי בצד הדרך בשד' בן גוריון ואז פנו אלי עוברים ושבים שהיו המומים מהתנהגותו של הזר ואז הגיע(ה) מישטרה ..". (8) 12.8.2009 - סיכום ביקור של התובע אצל פסיכיאטרית מומחית בקופת חולים בסיכום ביקור בקופת חולים מיום 12.8.2009 (נ/7) רשמה הפסיכיאטרית ד"ר זלוז'ין: "מגיע לבקורת לאחר ששוחרר מבי"ח .. מוסר שהיה מקרה שחצה כביש ומשעית (ומשאית - א"ג) נגעה בו הגיב באלימות כלפי אוטו ונהג. מתאר התפרצויות זעם, עצבנות יתר ..". עדות התובע בבית המשפט התובע העיד על מצבו במועד התאונה השנייה: "מה שקרה זה קרה יום לפני שיצאתי מבית החולים טירת הכרמל, וקיבלתי כדורים, הייתי בהשפעה של כדורים מאוד מאוד חזקים, וזה קצת משפיע על הזכרון, מה שאני מרגיש" (עמ' 6-5 לפרוטוקול ישיבה מיום 30.10.2017).

...

משלא העיד התובע על הנסיבות בהן נפגע מרכב המאזדה, ומשלא נתמכה גרסתו בראיות חיצוניות, לבד מעדותו היחידה, אני קובע כי לא הוכחה גרסת התביעה בעניין זה. אל מול גרסת התביעה, ניצבת עדותה של נהגת המאזדה.

בהינתן שגרסת התובע בהודעתו למשטרה תתקבל, הרי מבחן הסיכון התעבורתי במשולב עם מבחן השכל הישר מובילים למסקנה כי המאזדה שימשה כ"זירה" בלבד, וכי לא קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין השימוש במאזדה לבין הנזק שנגרם לתובע.

לפיכך, הנני דוחה את התביעה נגד נתבעות אלו, ומחייב את התובע לשלם לנתבעת מס' 3 שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 5,000 ₪ ולשלם לנתבעות מס' 5-4 שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 5,000 ₪, ועל כל אלה הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

רקע: ענייננו בתביעה לפצויי בגין ניזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975.

אובחן אצל התובע שבר עם תזוזה בבסיס עצם מסרק II בכף יד שמאל; שבר בעצם האף עם המטומה פרונטאלית, ופצעים במצח, ובגבה ועפעף ימין.

המומחה גם הסביר באופן משכנע ומניח את הדעת את הסתירה, לכאורה, בין היתנהגותו ההמנעותית של התובע ופחדיו מנסיעה ברכב, לעובדה שהוציא רישיון נהיגה: "ת: אני יכול להסביר את זה גם כן במונחים פסיכו דינאמיים במונחים נפשיים, זה חלק מהמאמץ שלו להתגבר על הפחדים שלו והלך והוציא למשאית ולא לאופנוע. זה חלק מהמנגנון הנפשי הפנימי שלנו שאנחנו מנסים להתגבר על הפחד שלנו ואגב אני פוגש את הדבר הזה עם הרבה מטופלים שעברו תאונות, אפילו לא תאונות ברכב או באופנוע, אלא תאונות להולכי רגל, ועל מנת לשמור על עצמם הולכים ומוציאים רישיונות נהיגה למשאית, על מנת להרגיש יותר בטוח, וזה מנגנון נפשי שקוראים לו קונטר-פוביה. הקונטר-פוביה זה מנגנון נפשי בלתי מודע שגורם לנו לעשות דברים על מנת להתגבר על הפחדים שלנו, ואני אתן דוגמאות; רוב מטפסי הגבהים וההרים סובלים מפוביה ממקומות גבוהים, וכמנגנון הגנה בלתי מודע, על מנת להתגבר על הפחדים שלהם מתחילים בהתעמלויות ואימונים לטפס לגבהים על מנת לשרוד את הפחד שלהם מהגבהים. אפילו המיקצוע שלי מגדירים אותו כמקצוע והמנגנון הנפשי הלא מודע תחתיו זה להתגבר על המוות. הפחד של האנשים שרוצים ללמוד רפואה, הולכים ללמוד רפואה, בגלל שרוצים להתגבר על המוות" (עמ' 13 ש' 13 עד 22).

המומחה השיב שהוא אכן לא ידע זאת, אך הטעים: " אבל אני לקחתי בחשבון את הניתוחים שאחר כך עבר, הטיפולים הגופניים השונים, ובצד התמונה של הפרעה נפשית בתר חבלתית יש הפרעת היסתגלות שהיא קשורה לאובדן שלמות הגוף, לפגיעות שהן תוצאה מהפגיעות הגופניות, הצלקת, אנחנו מדברים על צלקת בפנים ועבר ניתוח באף ופלטינה ביד והטיפולים הללו ארכו תקופה של חודשים שאם אני זוכר נכון זה היה בסביבות שנה ולכן זה נקבע במקביל לטיפולים הגופניים שעבר" (עמ' 16 ש' 31 עד עמ' 17 ש' 4).

...

לאור המקובץ, הנני מעמיד את הפיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר בלבד, הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד, על דרך האומדנא, על סך כולל של 40,000 ₪.

בנסיבות המקרה, אינני רואה לנכון לפסוק לתובע פיצוי כלשהו בגין עזרת צד ג' לעתיד, משלא שוכנעתי כי מגבלותיו הפיזיות מחייבות הושטת עזרת צד ג' בחיי היומיום.

לסיכום, הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובע, באמצעות הנתבעת 2, פיצוי בסך של 743,944 ₪.

התובעת, ילידת 14/10/1951, נפגעה בתאונת דרכים ביום 25/12/2011, כהולכת רגל (להלן: התאונה).

בשל ניזקי הגוף שנגרמו לתובעת במהלך התאונה היא הגישה תביעה זו לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

בתעוד הרפואי צוין שהתובעת מתהלכת על הרגל בצליעה, נמצא חום ואודם בכף רגל ימין ורגישות, נפיחות ובצקת בשוק ימין.

תלונות התובעת הן ביחס למיגבלות הפיזיות (צליעה על רגל ימין וכאבים בשוק) והן ביחס לפגיעות הנפשיות, נתמכות היטב בתעוד הרפואי ואף בפרוטוקולים של המל"ל. בחקירתה הנגדית השיבה התובעת בהגינותה כי מצבה במועד דיון ההוכחות טוב יותר מהמצב בו הייתה בשנת 2013 סמוך לתאונה, שכן היא ממשיכה בטיפולים "לוקחת כדורים לוקחת כל מה שצריך אני מטופלת אצל פסיכיאטר מאז". ביחס לפגיעה האורתופדית נישאלה והשיבה התובעת כי היא "כואבת מאוד". (עמ' 4 ש' 19-24 לפרוטוקול הדיון מיום 08/10/18).

בפן הנפשי, התובעת אובחנה כמי שסובלת מתסמונת בתר חבלתית (PTSD).

נזק לא ממוני בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976, לשעור הנכות (הרפואית)- 31.6%, גילה של התובעת ו- 9 ימי אישפוז, הפצוי המגיע לתובעת בראש נזק זה הוא סך בשיעור 45,613 ₪.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים נחה דעתי שאין מקום להורות על ניכוי רעיוני של המענק ואף אין ליתן בפסק הדין כל הוראה עתידית הנוגעת לסוגיה זו. הנטל להוכיח שהמענק האמור ישולם לתובעת מוטל על כתפי הנתבעת (בהיות הטענה מקדמת את עניינה של הנתבעת (רע"א 8744/08 קרנית נ' דוד ויצמן (מיום 21/11/2010)).

סוף דבר התביעה מתקבלת.

סה"כ נזקי התובעת הם כדלקמן: הפסד שכר בעבר (כולל הפסד פנסיה) גריעה מכושר ההשתכרות (כולל הפסד פנסיה) הוצאות רפואיות וניידות 278,248 ₪ 115,631 ₪ 5,000 ₪ נזק לא ממוני 45,613 ₪ עזרת צד ג' 60,000 ₪ סה"כ פיצוי 504,492 ₪ ניכוי תגמולי המל"ל והתשלום התכוף סה"כ פיצוי לאחר הניכויים 130,312 ₪ 374,180 ₪ אחר כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת, סכום של 374,180 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד כדין וכן הוצאות משפט בהתאם לקבלות (לרבות בגין הוצאות העדה מטעם התובעת) ובתוספת הצמדה מיום התשלום.

תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

הנכות הרפואית התובע נפגע בתאונה בכף רגלו הימנית, ונגרם לו שבר במסרק 4.

בתעוד הרפואי איזכור לכך כי ניחבל לא רק בכף רגלו אלא גם בצלע 10 (ראו לדוגמא מיסמך 29 מתאריך 12.11.12, מיסמך 36 מתאריך 11.2.13, הכל לתיק המוצגים של התובע).

על פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976 הפצוי (לאחר ניכוי גיל) הוא בסכום של 17,300 ₪ (במעוגל).

הנכות המשוקללת לפני התאונה (וליתר דיוק הנכות שאינה קשורה לתאונה) - מאחר שבעקבות התאונה לתובע נגרמה נכות נפשית בשיעור של 10% כפי שנקבע על ידי הועדה הרפואית (נפגעי עבודה) לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים, אזי ללא קשר לתאונה היתה לתובע נכות של 20% בתחום הנפשי (10%-30%).

...

סך כל הניכויים (נפגעי עבודה ונכות כללית) עומד על 141,460 ₪ (17,900 ₪ + 65,600 ₪ + 57,960 ₪) סוף דבר סיכום הפיצויים הוא כדלקמן: א. הפסדי השתכרות לעבר 88,600 ₪ הפסד כושר השתכרות 66,300 ₪ פנסיה 19,400 ₪ עזרת הזולת (עבר ועתיד) 5,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) 2,000 ₪ נזק לא ממוני 17,300 ₪ ניכוי תגמולי מל"ל (141,460 ₪) סה"כ ביניים 57,140 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד (13% ומע"מ) 8,691 ₪ סה"כ 66,000 ₪ (במעוגל) הנתבעות ישלמו לתובע סכום של 66,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט (על פי קבלות), כשהם צמודים ונושאי ריבית מיום ההוצאה ועד למועד פסק הדין.

בעקבות מעורבותו בתאונת דרכים נגרמו לתובע ניזקי גוף, בגינם הוגשה התביעה כאן, לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף.

זאת בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

פרופ' סודרי תיאר בחוות דעתו חוליים אורתופדיים מהם סבל התובע לפני התאונה (כאבי גב, חבלה בכתף ויד ימין בתאונה, חבלה בכף רגל ימין וכאבים בגב ובצואר כתוצאה מתאונת דרכים נוספת), ואולם פרופ' סודרי לא סבר שלמצבו הרפואי הקודם השפעה על מצבו האורתופדי הנוכחי של התובע מעבר לאמור בחוות דעתו.

סיכום מימצאי חוות הדעת של הרופאים השונים מלמד כי על פי קביעות כל המומחים הרפואיים שבדקו את התובע כנדרש על פי חוק, חלק מאחוזי הנכות שנקבעו לתובע בחוות הדעת השונות, ניתנו בגין צלקות, בעיות אורולוגיות ובעיות נפשיות שנותרו לתובע עקב התאונה, אשר ספק אם יש להן השפעה על תיפקודו של התובע.

...

בשקלול כל האמור לעיל, וכן טיב הפגיעות, הצורך לטפל בתחום האורולוגי, קיומם של צלקות וכאבים, אני סבורה שהתובע כאדם לא מבוגר יזדקק במהלך חייו להוציא הוצאות רפואיות גם על טיפולים אלטרנטיביים, אשר חלקם אינם ממומנים על ידי קופת החולים, ובחלקם מימון הטיפולים באופן מוגבל.

אשר על כן אני אומדת הפיצוי הראוי בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד באופן גלובלי, שיכלול בתוכו גם פיצוי אפשרי בגין ניידות, שכאמור עניין זה לא הוכח, ואולם אולי בעתיד לכשיזדקן התובע תהיה לנכותו בתאונה השפעה גדולה יותר על ניידותו, וזאת בסך של 100,000 ₪ אשר לעזרת צד ג' בעתיד, גם כאן בהתחשב בטיב הפגיעה, בגיל התובע ובעובדה שלפגיעות התובע בתאונה תהיה השפעה גדולה יותר בעתיד, אני סבורה שלמרות שבעבר לא הוכיח התובע הוצאת הוצאות לעזרת צד ג', סביר שהוא יזדקק להוציא הוצאות מוגברות לקבלת עזרת צד ג' לו ולביתו בעתיד, לאור השפעת הפגיעה על יכולתו לבצע עבודות פיסיות.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את תביעת התובע בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים האמורים בפסק הדין, להם מצטרפים הפרשי הצמדה וריבית כאמור בפסק הדין, ומהם מנוכים תשלומים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כאמור בפסק הדין.