גם העובדה שהתובע בחר שלא לחקור את המומחה תומכת במסקנה זו.
העולה מהאמור לעיל כי יש להעמיד את נכותו הרפואית של התובע בהתאם לחוות הדעת שניתנו בעניננו: 5% אורטופדית בשל פגיעה בצואר, 10% בשל סחרחורת ו-5% בשל ליקויי שמיעה.
כאב וסבל
בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק של ממון), התשל"ו-1976 בהיתחשב בגילו של התובע, בשיעור נכותו הרפואית ויום אשפוז, גובה הפצוי עומד (במעוגל) על 32,000 ₪.
במילים אחרות, אם יקבע כי עניננו בתאונת עבודה, הרי שהנתבעת תהיה זכאית לטעון לנכוי רעיוני של תגמולי המל"ל שהיו משולמים לתובע אם היה פונה בתביעה למל"ל.
כידוע, הנטל להוכיח את הנכויים מהפצוי מוטל על הנתבעת ולא בכדי גם הוגשה על ידה חוות דעת אקטוארית בענין זה.
נסיבות התאונה – הראיות וטענות הצדדים
לטענת התובע בתצהירו (ס' 4) "ביום ארוע התאונה סיימתי את העבודה ולפני שנסעתי לבית, ביקרתי בחנות רהיטים שנמצאת כ-200 מטר ממקום עבודה שלי, כדי להיתעניין ברכישת ריהוט לבית שלי. הייתי שם במשך כשעה ועשרים - שעה וחצי. אחר כך יצאתי משם לכיוון הבית".
דברים דומים טען התובע בעדותו (הן בקדם המשפט, הן בישיבת הוכחות).
יצוין, כי בעדותו בקדם המשפט הסביר גם התובע: "רציתי להגיד שחודש אחרי שהייתי בבית, התייעצתי עם רוה"ח שלי מה לעשות כי נפגעתי ולא עבדתי מה לעשות. הוא שאל את השאלות איך היה ומה היה ומתי וכשהוא שמע את כל הסיפור וכל העניינים הוא אמר שזה לא קשור אליו בכלל ושאני צריך לפנות לעו"ד" (עמ' 2, ש' 4-6).
...
בנסיבות אלה, טוענת הנתבעת, אין המדובר ב"סטיה מהדרך" כנטען ולפיכך, המסקנה היחידה המתבקשת היא כי מדובר בתאונת עבודה, בגינה היה על התובע למצות את זכויותיו במל"ל. התובע אף לא ניסה לעשות כן ומשלא עשה כן, יש לבצע ניכוי רעיוני של התגמולים אותם היה מקבל, בהתאם לחוות הדעת האקטוארית שהגישה.
הנבעת סיכמה את עמדתה (בעמ' 39, ש' 9-13), כדלקמן: "במכלול הדברים של שעת התאונה, מקום התאונה, הגרסה של סטיה שלא קיבלה חיזוק מאף עד במקום כולל אשת התובע או מישהו מעובדיו שיכול היה לתמוך בו, כולל חוסר אמינותו של התובע, מגיעים למסקנה כי התאונה הינה תאונת עבודה והיה על התובע למצות זכויותיו במל"ל ומשלא עשה כן ומשמדובר ברכב מעביד, זכותה של הנתבעת לטעון לניכוי רעיוני וכך אנו טוענים".
נסיבות התאונה – דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את העדים ואת טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי יש מקום לנכות מסכום הפיצוי המגיע לתובע ניכוי רעיוני של תגמולי המל"ל שהיה מקבל, שכן לא הוכח בפני כי ענייננו בתאונת עבודה.
בהקשר זה גם העובדה שהתובע לא זכר את שם החנות אין בה לטעמי כדי להעלות או להוריד בענין זה.
בכל הקשור להיותה של החנות באותו מתחם בו מצויה עבודתו של התובע, מקובלת עלי עדותו של התובע כי הפניה לחנות היא בכיוון ההפוך מזה בו היה פונה לו היה נוסע ישירות לביתו.
