תביעת פיצויים בגין פגיעה בעבודה ללא שיתוף פעולה של המעסיק

לאחר מכן פנה התובע למל"ל שם הגיש תביעה לנכות כללית, אולם לאחר היתייעצות עם עורך דינו, הובהר לו כי מדובר בתאונת עבודה וכי הוא זכאי בגינה לתשלומים מהמל"ל. בעצת עורך הדין פנה התובע למשטרת ישראל מהם קיבל אישור על תאונת הדרכים, אולם הנתבע לא שיתף פעולה עם ב"כ התובע ביחס לפרטי הבאגי וביטוחו.

התובע העיד כי הלך כמה וכמה פעמים לעסק אולם לא זכה לשיתוף פעולה מצד הנתבע (עמ' 22).

כאב וסבל בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק של ממון), התשל"ו-1976 ובהיתחשב בגיל התובע, והנכות הרפואית שנקבעה לו בשיעור 28% וימי האישפוז, יש לפסוק לתובע פיצוי בסך 56,000 ₪ (במעוגל, נכון להיום).

לטענת קרנית עסקינן ברכב ששמש כחלק מצי הרכב של הנתבע במסגרת עסקו, כאשר חובת הביטוח חלה עליו כמעסיק המחזיק ברכב ומתיר את השמוש בו. לפיכך, טוענת קרנית, שעה שהתובע נפגע מרכב של העסק במהלך עבודתו בעסק, אין התובע זכאי לפצוי בגובה 25% מהנזק, במקרה בו תביעתו "נבלעת" בשל ניכוי תגמולי המל"ל. יצוין, כי עוד בטיעונה המוקדם לענין זכאות התובע ל-25% מנזקו טענה קרנית, כי אין חולק כי התובע היה עובד של טרקטורוני בית שמש שהיתה בבעלות הנתבע ושהתובע נפגע בתאונה במהלך עבודתו כמדריך בחברת הטרקטורונים.

גם הנתבע בסיכומיו מצטרף לעמדה זו של קרנית, שכן הרכב הרלבנטי היה בבעלות מעסיקתו של התובע.

...

עוד טען הנתבע כי מכל מקום מי שהעסיק את התובע לא היה הוא עצמו כי אם חברה בע"מ שהוא בעל מניות ומנהל בה. קרנית מצידה, הכחישה את נסיבות התאונה כפי שתיאר אותן התובע ונסמכה על גרסתו של הנתבע, לפיה דין התביעה נגדה להידחות.

מכאן, שההודעה לצד ג' נדחית ועל הנתבע (שולח ההודעה) לשאת בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 8,775 ₪.

סיכומם של דברים התביעה העיקרית נגד הנתבע נדחית.

הודעת צד ג' של הנתבע נגד מגדל נדחית ועליו לשאת בהוצאות ושכ"ט עו"ד בגינה בסך של 8,775 ₪.

דיון והכרעה - התביעה לפצוי בגין הפרת חובת תום הלב וההגינות - כפי שפורט בהרחבה בפרק טענות הצדדים, במסגרת עילת תביעה זו נטען כי הנתבעת הפרה את חובת תום הלב וחובת הגינות המוטלות עליה כאשר היא לא מנעה את מעשי ההיתנכלות של ועד העובדים בתובע ואף שתפה עימם פעולה כאשר היא נימנעה מלקלוט את התובע לתפקידים שונים אליהם הוא התמיין בשל שיקולים הנעוצים בעמדת ועד העובדים כלפיו.

ליבת עילת תביעה זו עניינה בטענת התובע כי ניסיונותיו להתנייד למשרות שונות בנתבעת סוכלו על ידי ועד העובדים ובשיתוף פעולה של הנתבעת כאשר זו האחרונה נכנעה ללחצי הועד ונמנעה מלקבל אותו לתפקידים שונים אליהם הוא נמצא מתאים.

ניתן להקיש לעניין זה, בשינויים המחוייבים, מהקושי הראייתי העומד בפני עובד המבקש להוכיח תביעה לגמול שעות נוספות, כאשר נקודת המוצא היא כי המסמכים הרלוואנטיים המלמדים על הקף משרתו ושעות עבודתו אינם נמצאים ברשותו, אלא ברשות המעסיקה.

לטענת התובע הוא היתקבל לתפקיד זה ואף החל תהליך ניוד בעיניינו אלא שגם קליטה למישרה זו סוכלה על ידי ועד העובדים בשיתוף פעולה של מחלקת משאבי אנוש בנתבעת.

יחד עם זאת, השאלה בדבר הפרת הפרטיות בתיק זה עולה גם כשאלה אגבית הכרוכה בטענות התובע לעוגמת נפש והפרת חובת תום הלב, ובכך קמה לבית הדין לעבודה סמכות שבגררה לידון בעצם הפגיעה במסגרת בחינת פסיקת הפצוי בגין עוגמת נפש (ראו את הדיון הרחב, לרבות ההפניות, של כבוד השופטת כרמית פלד בסע"ש 41148-11-18 ויקי פלח נ' סאן דיזיין גולד (2006) בע"מ, מיום 25.01.2022, עמ' 39-37).

...

כמו כן, אנו סבורים כי בנסיבות המקרה, בו הליך הפיטורים עצמו נעשה כדין ובהתאם להסכם הקיבוצי, די בפסיקת סעד של פיצוי כדי לשרת אינטרסים שונים כמו האינטרס ההרתעתי.

אנו סבורים, אפוא, שנסיבות המקרה מתאימות לפסיקת פיצוי כספי.

סוף דבר - אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 140,000 ₪ (מאה ארבעים אלף ₪).

הצדדים החריגו את רכיב הרצף הפנסיוני מהסכם הפשרה ביניהם כדלקמן: "1. לסילוק סופי ומוחלט של כל הטענות והתביעות ההדדיות של הצדדים, מכל מין וסוג שהוא, עבור תקופת העבודה וסיומה ומבלי להודות בכל חבות ובכל טענה ולפנים משורת הדין, ולמעט הרכיב פיצוי בגין הפרת החובה לבטח את התובע בביטוח פנסיוני מתחילת העסקתו באופן שפגע ברצף בטוחי והנזק שייגרם ככל שייגרם בשל כך, תשלם הנתבעת לתובע סך של 7,000 ₪ בגין הפרשות לפנסיה חלק עובד ומעסיק וכן סכום 2,000 ₪ בגין פדיון חופשה.

הפסיקה עמדה על כך לא פעם, כי חוסר שתוף פעולה של עובד אינו מבטל את חובת המעסיק לערוך לו ביטוח פנסיוני במועדים שנקבעו בדין, לאור חשיבותו של הביטוח הפנסיוני וההשלכות מרחיקות הילכת בהעדרו.

מסקנה אחרת עשויה להביא לעיוות, פגיעה מתמשכת בתובע ותהיה בנגוד למגמה העקבית של בתי הדין לחייב את המעסיק להקפיד הקפדה יתירה בדבר ביצוע הפרשות לפנסיה גם כאשר מועלות טענות של אי שתוף פעולה או אשם תורם מצד העובדים.

...

לא מצאנו לנכון לדון בטענת התובע כי הפוליסה בחברת הביטוח הפניקס פחותה ביחס לפוליסה בחברת הביטוח מנורה.

משהתובע ביקש למחוק את הסעד הנוסף שנתבע על ידו- הפרת החובה לבטח את התובע בביטוח פנסיוני כדין והנזק שנגרם בשל כך בהתאם לחוות הדעת אקטוארית – וזאת מאחר וטרם התגבש בשלב זה שכן מחלתו, טרשת נפוצה, לא הביאה אותו למצב של אובדן כושר עבודה אשר עשוי לזכותו בגמלה ונעתרנו לבקשתו כאמור, מצאנו כי בנסיבות הליך זה יש מקום ליתן לתובע היתר לפיצול סעדים ביחס לסעד 'הפרת החובה לבטח את התובע בביטוח פנסיוני כדין והנזק שנגרם בשל כך בהתאם לחוות הדעת אקטוארית'.

בנסיבות העניין מצאנו לקבוע שכל צד יישא בהוצאותיו.

נציין כבר עתה, שבחוזה העבודה אין היתייחסות בנוגע לסיווגה של תיבת הדוא"ל. לטענת התובע, מדובר בתיבה מעורבת ששמשה לצרכי עבודה ולצרכיו הפרטיים, בעוד שלטענת החברה כי מדובר בתיבה מקצועית שהועמדה לרשות התובע לצרכי עבודה בלבד.

יצוין, כי המוסד לביטוח לאומי הכיר בארוע מיום 3.12.2019 כתאונת עבודה בגינה נקבעה לו נכות זמנית לתקופה מיום 4.12.2019 ועד ליום 30.2.2019 בשיעור של 100%, ולתקופה מיום 4.3.2020 ועד ליום 30.4.2021 בשיעור של 10%[footnoteRef:9].

מזכות זו נגזרת חובתו של מעסיק גם במיגזר הפרטי לקיים שימוע לעובד טרם שמתקבלת החלטה על פיטוריו לרבות לעובד המצוי בתקופת ניסיון.

] לגבי תיבה מעורבת או אישית, המעסיק אינו רשאי לבצע פעולות ניטור ומעקב או חדירה למיילים ללא הסכמה של העובד מראש ובכתב למדיניות הכללית במקום העבודה בנוגע לפעולות ניטור ומעקב אחר נתוני תיקשורת ותוכן וכן הסכמה ספציפית לכל חדירה לתוכן ההתכתבות האישית ובכפוף לקיומו של חשש ממשי לבצוע פעולות לא חוקיות או פעולות שעשויות לפגוע בעסק.

נתנו אמון בעדותו של מר מאירסון ולפיה שינוי הססמה וניתוקו הזמני של התובע מתיבת הדוא"ל שלו נבעה בתחילה מחוסר שתוף פעולה עם בקשת הנתבעת שבתקופת העדרותו מהעבודה מחמת מצבו הבריאותי הוא יצור הודעה ולפיה הוא "מחוץ למשרד" ויפנה את הלקוחות ויתר הפונים לנציג מכירות אחר ובהמשך התקבלה החלטה הוחלט להותיר את המצב על כנו עד לקבלת הכרעה סופית בעיניינו של התובע[footnoteRef:27].

התביעה שכנגד הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן למען הנוחות – הנתבעת) טוענת שהתובע והנתבע שכנגד (להלן למען הנוחות – התובע) גרם לה במכוון נזקים כספיים בסך 53,000 ₪ ע"י מתן הנחיות שגויות לתפעול הובלות לשני לקוחות "סמארטרייק" ו – "אקסטל" וזאת על מנת לסגור עם הלקוחות בכל מחיר ולהגדיל את העמלות ממכירה, עשה שימוש בכרטיס דלק ומזון שלא לצרכי העבודה בסך כולל של 5,287 ש"ח, הגיש דיווחי נוכחות כוזבים בגין שכר בסך 22,747 ₪ והפר את הסכם העבודה תוך פגיעה בשם הטוב והמוניטין של החברה באופן המקנה לה זכאות לפצוי כספי בסך 50,000 ש"ח. נזקים כספיים בהתאם לפסיקה, הטלת חיוב כספי על עובד בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מעבודתו תחול רק במקום שבו הוכח כי הנזק נגרם כתוצאה מזדון או לכל הפחות כתוצאה מרשלנות רבתית הכוללת אדישות להסתברות לקרות הנזק, כאשר הנטל להוכחת זדון או רשלנות רבתית מוטל על המעסיק.

כך גם, לא נטען ולא הוכח שחל שינוי בהתקשרות של הנתבעת עם הסוכן בסין בעקבות העסקה שבצע התובע עם סמארטרייק ועל כן, אנו דוחים את התביעה לפצוי בגין פגיעה בשם הטוב ובמוניטין.

...

על יסוד כל האמור, התביעה שכנגד נדחית במלואה.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה כך שהנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים פיצוי בסך 15,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין.

התביעה שכנגד נדחית במלואה.

לפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף בגין שתי תאונות עבודה נטענות מן הימים 22/1/20 ו-14/2/20 כמפורט להלן.

צוין, כי משהתובע אינו משתף פעולה, הנכות תוערך על יסוד ממצאים אובייקטיבים, ונקבעה לתובע נכות אורתופדית צמיתה בשיעור של 10% בהתאם לס' 42(1)(ד)(I); וכי לתאונות תרומה שווה לנכותו של התובע.

אמנם נפסק כי מעסיק חב חובת זהירות מושגית כלפי עובדו, במסגרתה עליו לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, לשיטות עבודה נאותות, לספק חומרים, ציוד וכלי עבודה מתאימים ובטוחים, להדריך את עובדיו, להזהירם מפני הסיכונים הכרוכים בבצוע עבודתם ולפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הדרושים (ע"א 14/08 מנסור כמאל עבד אלרחים נ' פלסטניר מיפעל אריזות פלאסטיות בקבוץ ניר אליהו (2/12/09), ס' 10; ע"א 1062/15 והבי והבי נ' חאלד כמאל נזאל (10/5/16), ס' 13; ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3) 66, עמ' 76).

כך, בהתאם לפסיקה, טענה להרמת משקל "כבד" אינה מבססת כשלעצמה תשתית עובדתית מספקת לקביעת אחריותו הנטענת של מעביד בנזיקין, ויש להבחין בין משקל שהרמתו מבססת סיכון בלתי סביר, לבין משקל שאיננו חריג ושהרמתו אינה מצריכה היערכות מיוחדת.

מעבר לצורך יוער, כי אף אם הייתי קובעת אחריותן של הנתבעות או מי מהן לניזקי התובע, דומה כי תביעתו של התובע בכל הנוגע לתאונה השנייה הייתה נבלעת בתגמולי המל"ל. זאת, בשים לב לאישורי המל"ל אשר סומנו נ/2, מהם עולה כי שולמו לתובע בגין התאונה השנייה תגמולים בסך של כ-112,269 ₪, על המשתמע מכך (דמי פגיעה בסך של כ-17,619 ₪ וגמלת נכות מעבודה בסך של כ- 94,650 ₪).

...

מכל האמור, התביעה בנוגע לשתי התאונות – דינה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

בראי התוצאה וכל שפורט לעיל, התובע ישלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ וזאת תוך 30 ימים מהיום, אחרת יתווספו לסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד התשלום המלא בפועל.