תביעת פיצויים בגין פגיעה ביד כתוצאה מהחלקה בחתונה

תביעה לקבלת פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת 1 (להלן – התובעת), עקב פגיעתה בתאונה מיום 1.11.2012 (להלן – התאונה או הארוע).

ביום התאונה, התובעת הגיעה לאולם לצורכי הופעתה בטקס חתונה שנערך במקום, ועל כך אין כל חולק.

התובעים הוסיפו וטענו, כי בנסיבות הנדונות חלים סעיפים 38 ו- 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן – פקודת הנזיקין), ומשלא עלה בידי הנתבעות להראות כי האולם לא התרשל, פשיטא כי יש לחייבן לפצות את התובעת בגין נזקיה עקב ההתרשלות כאמור, וכן לשפות את המל"ל בגין התגמולים ששולמו לה על ידו עקב הפגיעה.

בסעיפים 17 ו- 18 לכתב התביעה, נטען כדלקמן: "עובדה ידועה היא כי ריצפת אולם שמחות הנה חלקה במיוחד ובמגע עם נוזל הופכת לחלקה פי כמה וכמה" וכי: "התאורה באולם עמומה כנהוג באולמות אירועים לפיכך, ישנו קושי ממשי בזיהוי מפגעים כדוגמת המפגע במקרה דנא". בסעיף 20 לכתב התביעה התובעת טענה, כי: "מחובתו של הנתבע לדאוג שהמתחם יהיה בטוח מכל מפגע בכל העת ולכל הפחות, לשלט איזור בו נעשו עבודות ניקיון ו/או לסמן את איזור המפגע בצורה שתהיה בולטת לכל אדם ו/או לגדר את האיזור הרטוב עד אשר המקום יתייבש". למקרא הטענות הנ"ל, ניתן להסיק כי התובעת באה בטרוניה על כך, כי בוצעו עבודות ניקיון באולם והשטח נותר רטוב, מבלי ששמו כל שלט שיתריע על ריצפה רטובה.

בטופס תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (להלן – טופס התביעה למל"ל), התובעת תארה את נסיבות הפגיעה כדלקמן: "בדרכי לשירותים על מנת להתארגן להופעה ולקראתה, החלקתי כתוצאה מרטיבות בריצפה באולמי קאלה". גם בסעיף 8 בטופס הנ"ל, שכותרתו "סוג התאונה בנזיקין", נרשם: "החלקה כתוצאה מרטיבות בריצפה". אם התובעת החליקה על "כתם שמן" מדוע לא רשמה זאת במפורש ומדוע בחרה במושג כללי יותר "רטיבות"? גם לשאלה זו אין הסבר הגיוני בפי התובעת.

...

בטרם אגש לסקירת טענות הצדדים, לדיון ולהכרעה בהן, אקדים ואציין, כי לאחר שמיעת הראיות, לאחר עיון בסיכומי הצדדים ונוכח התרשמותי הבלתי אמצעית מן התובעת ומכלל העדויות, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.

הנתבעות טענו מנגד, כי דין התביעה להידחות.

בהינתן כי התובעת עצמה לא מסרה כל גרסה בעניין זה ולא טענה כי היא דיווחה לאולם על הפגיעה ולא טענה כי דיווחה על מפגע כלשהו למאן דהוא ביום התאונה, פשיטא כי עדותו של המנהל בהקשר זה, כן מקובלת עלי.

לסיכום אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה ומחייבת את התובעים לשלם לנתבעות סך של 6,000 ₪ בגין הוצאות המשפט (ההוצאות בגין חוות דעת המומחה מטעמן וחלקן בשכר המומחה מטעם בית המשפט) ובתוספת סך של 8,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד (כולל מע"מ).

לפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, בעטיה של תאונת דרכים מיום 31.7.2016 (להלן: "התאונה"), כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

כיום הוא בן כ- 31.5 שנים, נשוי ואב לשתי בנות.

עוד מדגישה הנתבעת כי התובע עצמו בעדותו בבית המשפט, ובהתייחסו לעבודתו כיום ולתפקיד שהוא עתיד להיות מועסק בו, לא ייחס משמעות תפקודית לפגיעה ביד ימין או לפגיעה הנפשית, אלא בעיקר לקושי התיפקודי ברגל - איבר אשר כלל לא נקבעה נכות אורתופדית בגינו.

בתוך כך, טוענת הנתבעת כי את הוצאות העבר יש להוכיח בראיות של ממש, וכי לא עלה בידי התובע לעשות כן. אשר לעתיד, טוענת הנתבעת כי ככל שייזקק התובע לטיפולים רפואיים כתוצאה מהתאונה, הרי שאלו יינתנו לו על ידי קופת החולים ובמימונה.

...

" למען הסדר הטוב אעיר, כי התובע אומנם לא עתר לתחולת הסעיף, אך ברי כי אין בכך כדי לשלול זכאותו לרבע מן הפיצויים היה ואגיע לכלל מסקנה כי חומר הראיות העומד לפניי מקיים את דרישות הדין לפסיקת רבע מן הפיצוי (ראו לשון הוראות סעיף 330 לעיל, וכן ע"א 502/84 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' הורוביץ, פ"ד מא(1) 542, 546 (1987) (להלן: "עניין הורוביץ"), וע"א (מחוזי חיפה) 28575-02-11 דונסקי נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול), סעיף י"ט (11.12.2011) (להלן: "עניין דונסקי")).

יוצא אפוא כי מתקיימים בענייננו התנאים לפסיקת רבע מן הפיצויים.

מסכום זה יש לנכות את התשלום התכוף ששולם לתובע בחודש דצמבר 2016 בסך של 17,500 ₪, בתוספת הצמדה וריבית להיום - 18,400 ₪ במעוגל, ועל פי האמור בסעיף 27 לפסק דין זה. סוף דבר השורה התחתונה אפוא היא, שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 327,300 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% + מס ערך מוסף.

לפניי תביעה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, כתוצאה מכך שנפל עליו שולחן בכיתת בית הספר בו למד, בזמן ההפסקה, ופגע באצבעות כף יד (להלן: "התאונה").

הצדדים התובע, מר מ' פ', יליד 7.2.2000, בן 23 היום, נשוי ללא ילדים, נפגע בתאונה נשוא התביעה בתאריך 19.6.2012, בהיותו כבן 12, תלמיד בכיתה ז'.

...

סיכום הנזק לסיכום, להלן הפיצוי שנפסק לתובע בראשי הנזק השונים: כאב וסבל- 15,000 ₪.

סוף דבר בהתאם לתוצאה אליה הגעתי, תביעת התובע מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכום של 68,000 ₪.

לא זו אף זו: במסגרת ההודעה על רשימת עדיה ומוצגיה שהגישה ביום 17.1.2021, בהתאם להחלטתו של כב' השופט יואב פרידמן שדן בשעתו בתביעה, הודיעה התובעת כי מטעמה יעידו היא בעלה וחמותה, וכן עובד זר מהודו בשם אדולף קסטלינו; בנוסף הגישה התובעת אישורים על נכותו של בעלה ועל הקיצבאות שהוא מקבל מהמל"ל וכן אישורים על העסקת עובד זר ואישור חברת הסיעוד אודות השכר והתוספות שיש לשלם לעובד זר. במסגרת הודעה זו ציינה התובעת כדלקמן: "חרף מאמצים רבים שנעשו, עדיין חסר לתובעת מספר מסמכים רלוואנטים בעיניין העסקת העובד הזר שמטפל בבעלה, הסובל מנכות קשה, תפקיד שהתובעת מילאה במסירות נפש מאז שנישאה לו, דבר שנבצר ממנה לעשות עקב הנכות שהוסבה לה בעטיה של התאונה הקשה, והתובעת שומרת על זכותה להגיש בפני כב' ביהמ"ש בקשה מתאימה.." בישיבת קדם המשפט מיום 3.3.2021, שנקבעה לאחר הגשת ראיות הצדדים, הצהיר ב"כ התובעת לפרוטוקול כך: "מטעמנו תעיד התובעת. בנוסף מבקשים להעיד עובד זר שמטפל בבעל. הבעל עם נכות קשה מלידה. הידיים שלו קצרות ואין תיפקוד של הידיים, והוא מקבל קצבה. עד התאונה התובעת טיפלה בו. לאחר התאונה נאלצו התובעת ובעלה להעסיק עובד זר, כי התובעת לא יכולה לטפל בו יותר. קבלתי לפני יומיים אישור לגבי מועד תחילת ההעסקה של אותו עובד זר - 23.2.14, ממש בסמוך לאחר התאונה. זה העובד הזר הראשון שהעסיקו, והוא איתו עד היום". עולה אפוא, כי הטענה לפיה בגין פגיעתה בתאונה לא היה בידה של התובעת להמשיך ולטפל בבעלה הנכה כפי שעשתה עד אז, ועקב כך נאלצו לשכור את שירותיו של עובד זר, הגם שלא נטענה במפורש בכתב התביעה, נטענה ברחל בתך הקטנה הן במסגרת ההודעה על הגשת מוצגים מיום 17.1.2021 והן בישיבת קדם המשפט מיום 3.3.2021; חרף זאת, לא באה מצד הנתבעים כל היתנגדות לטענה זו, לא לאחר הגשת מוצגי התובעת ולא בקדם המשפט, הגם שזה היה מיועד להעלאת התנגדויות, ככל שישנן, למוצגי הצד שכנגד (החלטה מיום 27.10.2020); בדומה, לא הועלתה כל היתנגדות להגשת המוצגים הקשורים לנכותו של ח' ולהעסקת עובד זר לצורך הטיפול בו. היתנגדות כאמור לא הועלתה גם לאחר קדם המשפט, בו הועלתה במפורש טענת התובעת, ועד למועד שמיעת הראיות, כשנה ומחצה לאחר מכן.

] אינני סבורה, כי תוצאות ארוע נשיכת הכלבים "בולעות" לחלוטין כל נזק שניגרם לתובעת בתאונה נשוא התביעה, כפי שנקבע בפרשת חננשוילי (ע"א 248/86 עזבון לילי חננשוילי ז"ל נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(2) 529 [1991]); זאת משום שהשלכת הפגיעה המאוחרת בידה השמאלית של התובעת היתה מן הסתם קלה יותר, לו ידה הימנית של התובעת היתה בריאה ומתפקדת בצורה מלאה, ולא היא - זאת עקב התאונה נשוא התביעה: השפעתה של הפגיעה המאוחרת היתה חמורה במיוחד, בין השאר משום הפגיעה הקודמת ביד השניה.

לפיכך, אין לפסוק לה פיצוי בגין הפסדי הישתכרות לתקופה זו בגין תאונה זו. בנוסף, יש לקבוע כי גם בתום תקופת אי הכושר המלא בעקבות ארוע התקיפה, היה בארוע זה כדי לפגוע - ללא קשר לתאונה נשוא התביעה - בכושר הישתכרותה של התובעת, בשיעור גריעה הזהה לנכותה הנובעת מארוע התקיפה.

...

מכל האמור לעיל, ונוכח קביעתי על העמדת חלף-שכרה של התובעת עובר לתאונה על בסיס של 5,600 ₪, מצאתי לנכון להעמיד את נכויותיה הזמניות של התובעת, על דרך האומדנא, על השיעורים הבאים, ובהתאם לפסוק לה פיצוי בגין הפסדי שכר כדלקמן: למשך 3 חדשים (דצמבר 2013 - פברואר 2014) יש לפסוק לה פיצוי על פי הפסד שכר מלא, קרי, 3 חדשים X 5,600 ₪ = 16,800 ₪ למשך 9 חדשים נוספים (מרס - נובמבר 2014), עד למלֹאת שנה מהתאונה, יש לפסוק לה פיצוי על פי נכות זמנית של 50%, קרי, 9 חדשים X 50% X 5,600 ₪ = 25,200 ₪ לאחר מכן ועד לפגיעתה באירוע תקיפת הכלבים ביום 20.5.2017, סך הכל כ - 29 חדשים - לפי הנכות הצמיתה שנקבעה לה על ידי מומחית בית המשפט - 10%, קרי, 29 חדשים X 10% X 5,600 ₪ = 16,240 ₪.

אוסיף, כי לא שוכנעתי כי רכשה מכשירי חשמל כגון מייבש כביסה, מדיח כלים ושואב אבק רק בגין פגיעתה בתאונה, כטענתה (עמ' 11, ש' 17).

כאב וסבל בהתאם להוראות תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976 ועל פי נכותה הרפואית של התובעת וגילה, יש לפסוק לה סך של 20,970 ₪ בפריט זה. סך כל הנזק נזקה של התובעת מסתכם איפוא, בסך של 216,838 ₪ כדלקמן: הפסדי שכר בעבר: 92,549 ₪ אובדן כושר השתכרות : 70,000 ₪ הפסדי פנסיה: 20,319 ₪ עזרת הזולת : 10,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות: 3,000 ₪ כאב וסבל: 20,970 ₪ סיכום: 216,838 ₪ סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 216,838 ₪.

לפני תביעה לתשלום פיצויים בשל ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1983, בתאונה שארעה בתאריך 29.3.2018.

התביעה נסיבות היתרחשות התאונה תוארו בכתב התביעה המתוקן כלהלן: ביום 29.3.2018 בשעה 19:00 או בסמוך לכך נפגעה התובעת בעת המצאותה במסיבת חתונה שהתקיימה באולם "אליאסמין" הממוקם באיזור התעשייה בעיר נצרת, וזאת עת הלכה התובעת באולם ליד הכניסה למטבח, כאשר החליקה כתוצאה ממים או שמן אשר היה על הריצפה ונפלה על ידה השמאלית (להלן: "התאונה").

התובעת הושיטה יד כדי להישען על השולחן ולמנוע את הנפילה, אך לא הצליחה ונפלה על הפנים ונפגעה בפנים וידה השמאלית נישברה (עמ' 5, ש' 14-19; ראו גם עדותה בעמ' 8, ש' 1-3).

...

במישור החבות – טענה התובעת כי אין היא יודעת מה הנסיבות שגרמו לתאונה ואשר הביאו לידי הנזק שנגרם לה, וכי הנזק נגרם על ידי דבר מסוכן שהתבטא ברצפה מלוכלכת, והנזק נגרם על ידי נכס שבשליטת הנתבע או מי מטעמו, ואירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבע לא נקט בזהירות סבירה.

אולם לא שוכנעתי על סמך הראיות שהונחו לפני כי הנתבע חב באותן נסיבות חובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת.

לסיכום – לאור המתואר לעיל ומשלא הוכח כי הנתבע נושא בחבות כלשהי לתאונה, הרי שדין התביעה כנגד הנתבעת להידחות.

סוף דבר דין התביעה נגד נתבעת 2 להידחות.