תביעת פיצויים בגין פגיעה באצבע בעת סגירת מכסה מנוע

התובע אושפז למשך שלושה ימים ושוחרר עם המלצה למנוחה מלאה עד לבצוע ניתוח נוסף להפרדת האצבעות.

בסעיף 5 לכתב התביעה, מתוארת התאונה כדלקמן: "ביום 29/7/17 ניחבל התובע כשדלת של רכב מסוג קיה סלובקיה, מספר רשוי 2706985, ניסגרה לו על אגודל ימין עת ירד מהרכב בעת עצירה רגעית". על נסיבות התאונה העיד ראיק, אביו של התובע, בסעיפים 3-5 לתצהירו, כדלקמן: "3. באותו היום עותמאן ביקש ממני שאקח אותו לחבר.

האצבע הייתה פגועה מאד, דם כיסה את כל כף היד והמשיך לזרום לאורך כל כף היד.

בהמשך לדברים, ראוי לציין כי בתביעה זו מתעוררת השאלה האם מדובר בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים ובאם התובע נפגע כתוצאה משימוש ברכב מנועי".

...

בתום דיון ההוכחות סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה. דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שמעתי את עדויות הוריו של התובע בדיון אשר התקיים בפניי ועיינתי במסמכים שהוגשו לתיק, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות וזאת לאחר שלא הוכחה גרסת התובע לנסיבות התאונה, במידת ההסתברות הנדרשת במשפט אזרחי וזאת כפי שיפורט.

בנוסף, תמוה בעיני הכיצד לא שמעה שאדיה את צרחותיו של בנה בחצר הבית, שעה ששהתה בו והכיצד לא ידעה שאדיה דבר וחצי דבר אודות התאונה הנטענת שקרתה לבנה התובע, אלא לאחר זמן כה רב. ערה אני לכך, שכל סתירה בפני עצמה אינה כה דרמטית שיביא לדחיית התביעה, ברם, הצטברות סתירות אלו ובצירוף העובדה המהותית של הימנעות התובע מלהעיד וזאת באופן שלא נשמעה עדות ישירה אודות מנגנון התאונה, מביא למסקנה כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת קרות התאונה.

בענייננו, נטל זה לא הורם על ידי התובע במידה הנדרשת במשפט האזרחי ועל כן דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

מבוא בפני תביעה לניזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

לטענת התובע נסיבות התאונה היו כדלקמן: "בעת סגירת הברזנט / כסוי החשמלי של ארגז המשאית לשם סגירתו ונסיעה במשאית, יד ימין שלי נתקעה במעגל/גלגל המשיכה של הברזנט החשמלי ונפגעה קשות" (מתוך תצהירו).

"אלולא החרגת פעולות הטעינה והפריקה כשהרכב עומד מהגדרת המונח שימוש ברכב מנועי שבסעיף 1 לחוק, היו פעולות אלה נופלות בתחום השמוש ברכב לצורכי תחבורה, ופגיעה הנגרמת לאדם במהלכן היתה נחשבת לתאונת דרכים". ב"כ התובע הפנה בסיכומיו לע"א 6936/11 המגן חב' לביטוח בע"מ נ' פלוני (17.3.2014) שם הנפגע עלה על מכולה המחוברת למשאית לצורך כיסויה ונפל.

האם המנגנון הסגירה החשמלי של הברזנט יכול לעבוד כשהמנוע של המשאית דומם, היכן עובר הכבל שנטען כי חתך את אצבעו של התובע, האם קרוב למקום עמידתו של התובע על הסולם שמאחורי הקבינה, האם הגרסה לפיה "החשמל נדלק פיתאום" ולא בעקבות הפעלת שלט או לחיצה על כפתור סבירה, ואם כן – הרי שמדובר בתקלה שאמורה להיות מתוקנת בימים שלאחר המקרה ותעוד לכך אמור להיות אצל בעל המשאית – המעביד, או למצער ניתן היה להביא לעדות את המעביד או איש מיקצוע שטיפל בכך, ואפילו העתק מיומן הטיפולים של המשאית, אולם כאמור לבד מעדותו של התובע אין בפניי כל עדות או ראיה תומכת נוספת.

...

לא הוכח בפניי כי קטיעה חלקית של אצבע 2 מהווה נכות תפקודית המפריע לו להשתכר כבעבר, אני מקבלת את טענת התובע כי בהיותו ימני הוא מתקשה לכתוב, אף שהדבר אינו בלתי אפשרי, אולם מלאכת הכתיבה שולית לנהיגתו.

לסיכום אני דוחה את התביעה בשל אי הרמת נטל הראיה מצד התובע להוכיח את נסיבות התאונה כהוויתן ולהוכיח כי אלו עונות על הגדרת "תאונת דרכים" בחוק הפלת"ד. לו היה נקבע שמדובר בתאונת דרכים היה התובע זכאי לכ-63,500 ₪, אולם כאמור, נסיבות המקרה לא הוכחו כדבעי ולכן התביעה נדחית.

הקושי הראייתי הוצג בפני התובע ובא כוחו, ואף על פי כן לאחר התייעצות נוספת במועד שמיעת הראיות, בחר התובע להמשיך ולנהל התביעה, ולכן אין מנוס אלא לחייבו בהוצאות משפט, כדרישת הנתבעת.

עניינינו בתביעה השניה, בנזקי גוף שארעו לתובע, כאשר ביום 2.1.19, במסגרת עבודתו אצל הנתבעת 1, חברה שעיסוקה תיקון ותחזוקת אוניות , עלה על סולם של ספינה, החליק ונפל מגובה רב. כתוצאה מהתאונה נפגע בחזה ובעמוד שדרה מותני.

לטענת הנתבעות, התובע הגיש כנגדן תביעה קודמת, בגין ניזקי גוף שאירעו לו ביום 12.7.17, במסגרתה טען כי בעת ששטף מנוע של כלי עבודה, ניסגר מכסה המנוע על ידו, וכתוצאה נגרם לו שבר באצבע 3 ביד שמאל.

מאחר ומדובר באותם צדדים, ועניינן של שתי התביעות הנו פיצוי בגין ניזקי גוף שלכאורה נגרמו לתובע,כאשר היצוג של התובע והנתבעות בשתי התביעות זהה, ומאחר ובשתי התביעות אך הוגש כתב הגנה וטרם החל דיון, ראוי כי שתי התביעות ידונו במשותף, זאת מטעמים של יעילות מערכתית, ומאחר ולא יגרם עוול לתובע באם התביעות יאוחדו.

...

המסקנה מבדיקה זו היא , שמבחינה מהותית יהיה זה נכון לאחד את התיקים, בשל המכנה המשותף הקיים בין שניהם, ומאחר וקביעות עובדתיות או משפטיות בתיק אחד יכולות להשליך על התיק השני.

לאור הטעמים האמורים לעיל, הבקשה מתקבלת.

אני מורה על איחוד התביעות (ת.א. 33552-12-19 ו- ת.א. 45338-08-19).

לפני תביעה לניזקי גוף בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: החוק ).

על פי הנטען בכתב התביעה התאונה ארעה כדלקמן: "ביום 1/11/2019 בשעות הערב, ארעה לתובע תאונת דרכים עת פתח את תא המטען לנתבעת הפורמלית על מנת שתוציא קניות, התובע יצא לכיוון המושב האחורי להוציא את הילד מכסא התינוק, סגרה הנתבעת...את תא המטען והשמשה האחורית אשר עולה ויורדת ...(חשמלי) בו בזמן התובע החל לכיוון המושב האחורי להרים את הילד מתוך כיסא התינוק וכאשר נגע התובע ברכב על מנת לשחרר את הילד מכיסא התינוק, הנתבעת... אשר לא הבחינה בידו של התובע, סגרה את תא המטען והשמשה האחורית אשר עולה ויורדת עם מכסה תא המטען, ניסגרה לתובע על האצבע בידו הימנית." מיד עם קבלת התביעה לטיפולי ביקשתי מהתובע לנמק מדוע מדובר בתאונת דרכים.

בגדר השלב הראשון, הכרוך בהכרעה בשאלה האם מדובר ב"תאונת דרכים", כמשמעה בחוק הפיצויים, על בית המשפט לבחון את קיומם של ששת המרכיבים הבאים של ההגדרה הבסיסית המצויה בסעיף 1 לחוק הפיצויים: (1) מאורע; (2) נזק גוף; (3) עקב; (4) שימוש; (5) ברכב מנועי; (6) למטרות תחבורה (ראה: רע"א 8061/95 יצחק עוזר נ. אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 532).

כניסתו של התובע והנחת ידו במקום שהוא יכול להפגע מסגירת תא המטען יצרה "היזדמנות" לפגיעה בעת הכניסה אך לא הייתה בבחינת הסיבה המכרעת לכך.

...

הכרעה ודיון לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי הנסיבות הנטענות בכתב התביעה אינן מהוות תאונת דרכים כמשמעה בחוק.

התוצאה בשים לב לאמור לעיל, הגעתי למסקנה לפיה הנסיבות הנטענות בכתב התביעה אינן מהוות תאונת דרכים כמשמעה בחוק, ודין התביעה להידחות.

בהתחשב בכל הנ"ל אני מחייב את התובע בהוצאות הנתבעת מס' 2 בסך של 2500 ₪.

לפני תביעה בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: החוק ).

להלן אבחן האם התובע נפגע בגין שימוש מוכר ברכב.

לאחרונה, ברע"א 3329-21 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני [פורסם בנבו, 2.11.2021], היזדמן לבית המשפט העליון לחדד ולבאר את משמעות המושג "נסיעה". עניינו של פסק הדין בשאלה האם תידלוק רכב מנועי, ובתוך כך סגירת מיכל הדלק לאחר מילויו, עובר לתחילת הנסיעה, מהוה "שימוש ברכב מנועי" לפי חוק הפיצויים.

לצורך המחשה הביא בית משפט מספר דוגמאות ובין היתר "החלפת גלגל, מילוי מים, הוספת שמן, החלפת נורה ואולי גם החלפת 'חגורה' הם טיפולים ותיקונים שנהגים נוהגים לעשות בעצמם, ולא נזקקים בהם למוסכים דוקא." בעיניין חסן נביל לא הוכרה הפגיעה של התובע, תוך כדי כסוי מטען משני טעמים: הראשון, שהנסיעה טרם החלה.

התובע צטט מחוות דעתו של כבוד השופט עמית, לפיה "...איננו פטורים מהבחנה שעלולה להיות לעיתים דקיקה, בין פגיעה תוך כדי פתיחה וסגירה של דלת המשתמש ברכב אגב הכנסה או הוצאה של מטען אישי במהלך כניסה או ירידה מרכב, לבין פגיעה כאמור במהלך הכנסה או הוצאה של מטען אישי לפני או לאחר הכניסה או הירידה מהרכב. כך, אם המשיב היה טורק את דלת הנהג על אצבעו מיד לאחר יציאתו מהרכב...היה מקום להכיר בכך כשימוש של ירידה מהרכב, על אף שהנהג כבר התייצב מחוץ לרכב והשלים לכאורה את פעולת הירידה." לדעתי דברים אלו אינם מושיעים את התובע.

...

בשל המחלוקת האם האירוע המתואר בכתב התביעה מהווה תאונת דרכים, החלטתי ביום 26.6.2023, לדון בטענת הנתבעת שהנסיבות המתוארות בכתב התביעה אינו מהוות שימוש מוכר על פי החוק, והוריתי לצדדים לסכם בשאלה האם הגרסה המובאת בכתב התביעה, מהווה תאונת דרכים כמשמעה בחוק, זאת מבלי להידרש בשלב זה לשאלה האם הנסיבות הן נכונות.

הכרעה ודיון לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים הגעתי למסקנה כ התאונה המתוארת בכתב התביעה אינה תאונת דרכים, ומשכך דין התביעה להידחות על הסף.

בבואי ליישם את המבחנים הנ"ל על ענייננו, הגעתי למסקנה כי הנסיבות הטענות אינן יכולות לקיים אחר המבחן הפיסי.

בענייננו לא מתעוררת כלל השאלה אם התובע ירד מהרכב או נכנס אליו, ולכן אין רלוונטיות לאמרה זו. התוצאה בשים לב לאמור לעיל נחה דעתי כי התובע לא נפגע אגב שימוש מוכר ברכב, ודין תביעתו להידחות.