תביעת פיצויים בגין עיכוב טיסה ואובדן מזוודות

לפני תביעה לפצוי בגין עיכוב בטיסה.

על הנתבעות לתת לתובע החזר מלא של כרטיסי הנסיעה שלו ושל אישתו בסך של 700 דולר - 2,485 ₪; להחזיר להם 50 יורו – 225 ₪ בגין עלות המונית; 200יורו – 900 שקל בגין אובדן יום נופש בפאפוס; 90 יורו עבור העלאת המזוודות למטוס; 6,000 ₪ בגין עוגמת נפש, ובסה"כ סך של 10,515 ₪.

...

אני לא מורה על החזר עלות המונית שכן התובע לא צירף קיבלה על אף שחובה הייתה עליו לעשות כן. אני לא מורה על פיצוי בעניין הכבודה שכן אני קובעת שבעניין זה לא הפרה חברת התעופה את חובותיה כלפי התובע.

לסיכום אני מורה לחברת התעופה לשלם לתובע סך של 618 דולר (בערכם להיום) + 1,300 + 1,300 + 2,000 וזאת תוך 30 יום מהיום.

התביעה נגד איסתא נדחית.

לפני תביעה כספית- נזיקית במסגרתה עותר התובע לחיוב הנתבעת בנזקיו בסך כולל של 15,595 ₪ בגין עיכוב בטיסה, אי הגעת מזוודות ליעדן במועד, אובדן ימי חופשה ועוגמת נפש.

ניזקי התובע ובני משפחתו מסתכמים כדלקמן: סך של 3,000 ₪ עבור כרטיס בהתאם לפצוי הסטאטוטורי הקבוע בחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה ושינוי בתנאיה), התשע"ב-2012 ( להלן – "חוק שירותי תעופה") ובסה"כ 12,000 ₪ ; השבה בגין אי מתן שירותי סיוע בהסעה משדה התעופה באיסטנבול למלון בסך 40$ (דולר ארה"ב); פיצוי בסך של 1,657 ₪ עבור רכישת פריטי ביגוד בסיסיים עד לקבלת מזוודותיהם; פיצוי בגובה של 3,000 ₪ בגין עגמת נפש בעבור אובדן יום וחצי מחופשתם, עיכוב המזוודות, אי היידוע בדבר זכאותם לפצוי, הלנת המשפחה בחדר קטן אחד במלון באיסטנבול.

...

נוכח האמור, סבורני, כי התובע ובני משפחתו זכאים לפיצוי הסטטוטורי.

התובע לא הוכיח כדבעי יתר רכיבי התביעה ומשכך, אין בידי לקבלם.

אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 12,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

לפני תביעה כספית- נזיקית במסגרתה עותר התובע לחיוב הנתבעת בנזקיו בסך כולל של 17,252 ₪ בגין עיכוב בטיסה, אי הגעת מזוודות ליעדן במועד, אובדן ימי חופשה ועוגמת נפש.

ניזקי התובע ובני משפחתו מסתכמים כדלקמן: סך של 3,000 ₪ עבור כרטיס מתוך 4 כרטיסי טיסה ששולמו (הכרטיס החמשי הונפק לתינוק ללא עלות) בהתאם לפצוי הסטאטוטורי הקבוע בחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה ושינוי בתנאיה), התשע"ב-2012 (להלן – " חוק שירותי תעופה") ובסה"כ 12,000 ₪; השבה בגין אי מתן שירותי סיוע בהסעה משדה התעופה באיסטנבול למלון בסך 40$ (דולר ארה"ב); פיצוי בסך של 1,657 ₪ עבור רכישת פריטי ביגוד בסיסיים ומזון לתינוק עד לקבלת מזוודותיהם; פיצוי בגובה של 3,000 ₪ בגין עגמת נפש בעבור אובדן יום וחצי מחופשתם, עיכוב המזוודות, אי היידוע בדבר זכאותם לפצוי, הלנת המשפחה בחדר קטן אחד באיסטנבול (לחמש נפשות יחדיו).

...

נוכח האמור, סבורני, כי התובע ובני משפחתו זכאים לפיצוי הסטטוטורי.

יתר רכיבי התביעה לא הוכחו כדבעי או שהתובע אינו זכאי להם ומשכך, אין בידי לקבלם.

אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 13,809 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

ואולם, הטיסה שוב התעכבה, והתובעים שחששו מלחלל את החג התייעצו בעיניין עם חיים.

סכום זה כולל את הוצאותיהם בגין השהייה בלונדון בסך של 1,580 ₪; הפצוי הקבוע בחוק בגין ביטול הטיסה בסך של 4,160 ₪; פיצוי בסך של 14,000 ₪ לפי סעיף 11(א)(ב) לחוק בגין הפרת הוראות החוק בשל אי מתן שירותי לינה ובסך נוסף של 8,000 ₪ בגין אי מתן שירותי תיקשורת; וסך נוסף של 3,000 ₪ פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה להם.

במידה ולא הוגשה תלונה בתוך פרק זמן זה "לא תשמע כל תביעה נגד המוביל, למעט במקרה של תרמית מצידו". גם אם ניתן לראות בטופס דיווח על אבדן הכבודה כממלא אחר דרישת הכתב (ראו: ת"ק (ת"א) 47879-05-15 בן ארצי נ' לופטהנזה נתיבי אויר גרמניים א.ג. (פורסם בנבו, 9.01.16)), במקרה זה, לא נטען למילוי טופס כלשהוא בכתב, ולמעשה הפנייה הראשונה בכתב מצידם של התובעים בעיניין הכבודה (כמו גם בעיניין כלל הפצוי) נעשתה בחלוף חודשים רבים מקבלת הכבודה לידיהם ביום 15.10.17.

...

בסופו של דבר, המטוס המריא בשעה 10:15.

במקרה זה, אני סבור כאמור, כי הנתבעת עמדה בחובותיה, ואף מעבר לכך, לא התנערה מהתובעים וסייעה בידם ככל יכולתה, בנסיבות שנוצרו.

התוצאה היא אפוא, כי הנתבעת תשלם לתובעים סך של 1,580 ₪ החזר הוצאותיהם בלונדון וסך של 4,160 ₪ הפיצוי לפי סעיף 6 והתוספת הראשונה לחוק, ובסך הכול 5,740 ₪.

בעניין איחור בטיסות ניתנו פסקי דין רבים, ואין ולא יכולה להיות מחלוקת כי בנסיבות המקרה דנן חלה ומחייבת "אמנת ורשה" זאת מכוח חוק התובלה האווירית התש"ם-1980 הקובע את ייחוד העילה בכל הקשור לאיחור בתובלה ו/או אובדן כבודה.

במאמר מוסגר אעיר, כי אם האיחור נבע מתקלה טכנית, אשר אינה בשליטת המוביל היה מקום לבדוק אם אכן המוביל עשה את מירב המאמצים שהטיסה תצא ללא עיכובים, או להעמיד לרשות הנוסעים מטוס חלופי ולא תמיד יש להטיל על המוביל אחריות רק בשל העיכוב בטיסה.

תקלה במטוס הינה תופעה קיימת ואפשרית, ואין להטיל על מוביל אחריות אוטומטית בשל כך לנוכח חוזה התובלה ולנוכח הוראות "אמנת ורשה". כפי שצד ג' טענה, והדבר לא הוכחש על ידי התובעים, הם לא ניסו כלל ולא פנו למוביל האוירי בבקשה לקבל פיצוי, ובוודאי שלא כללו את המוביל כצד לתביעה.

...

התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט בסך 750 ₪.

הנתבעת תשלם לצד ג' הוצאות משפט בסך 750 ₪.