תביעת פיצויים בגין עוגמת נפש בשל העדר יכולת לבצע קניות בדיוטי פרי

עוד טוען התובע, כי הפיטורים והאופן בו בוצעו גרמו לו נזק רב, שכן, העדר נימוק עינייני לפיטורים הביא לשמועות שהוא מעל בתפקידו או בעל ליקוי כלשהוא, ואף הכשיל אותו בקבלה לעבודה בחברת ביטוח אחרת, פגעו פגיעה קשה בשמו הטוב ובמוניטין שלו, ולאחר שנים רבות בתחום הוא נאלץ לוותר על האפשרות לעבוד בחברת ביטוח ולהסתפק בעבודה כסוכן ביטוח עצמאי, מה שגרם לו הפסד הישתכרות משמעותי.

לפיכך - נתבע פיצוי, בגין פיטורים שלא כדין, בגובה 12 משכורות חודשיות, שהועמד על 396,000 ₪; פיצוי בגין עוגמת נפש ובושה, בסכום של 200,000 ₪, ופצוי בגין פגיעה במוניטין ובשם הטוב, לרבות פגיעה בהשתכרות או סכויי הישתכרות בעתיד, בסך 200,000 ₪.

סעיף 9.3 להסכם העבודה קבע, כי התובע יכול ליצבור עד 44 ימי חופשה, ומעבר לכך יבוצע פדיון יזום על ידי החברה.

בעיניין זה ביקש התובע להסתמך על דוא"ל מרחמני, מיום 11.1.05, בו נכתב, כי נוכחותם של התובע ואישתו בנסיעה לויאטנם חשובה, על רקע מספר הסוכנים שזכו מהמחוז, וכי אם יצאו 20 נוסעים מהמחוז יוענקו לשניים 500$ לקניות בדיוטי-פרי [ת/4, נספח 8; חקירת התובע - עמ' 73, ש' 8-3].

בנסיבות אלה - נדחו תביעותיו לפצוי על פיטורים "שלא כדין", עגמת נפש או פגיעה במוניטין ובשם טוב.

...

אמנם, הנתבעת לא הביאה לעדות את מרקוביץ', שבמועד הגשת התצהירים מטעמה שימש דירקטור בקבוצה [חקירת פנסקי - עמ' 91, ש' 11-10; חקירת דרור - עמ' 104, ש' 30-26], אולם, מקובלת עלינו טענת הנתבעת, כי לא ניתנה לתובע הבטחה כאמור, משאין זה סביר, כי ישולם לתובע תשלום כפול על ביצוע משימת החפיפה - הן שכר עבודה ותשלום עבור תקופת ההודעה המוקדמת, והן תשלום משכורת חודשית נוספת.

לפיכך - גם התביעה ברכיב זה נדחית.

בעניין זה הצדק עם התובע - אמנם, לא שוכנענו, שמלבד האמור במכתבו מיום 24.6.08 התובע הלין על כך בכתב, כפי שטען בחקירתו [עמ' 59, ש' 28-25], אבל, דרור הודה, כי אין בידיו מסמך בכתב, המאשר לנכות מהתובע סכום כלשהו בעניין המחשב [עמ' 131, ש' 15-14].

התובע בכתב תביעתו דורש פיצוי בגין עלות שני כרטיסי טיסה לו ולמלווה (2,300$) עלות שני חדרי מלון (900$), עלות מלווה עסקי נהג ומתורגמן (2500$), אשל עבור 6 ימים (1200$), ייעוץ משפטי והתראה (1180 ₪), הפסד שישה ימי עבודה (7000$), הפסד רווח צפוי, לפי שנה ראשונה (150,000$), עוגמת נפש (50,000 ₪) , סה"כ 607,000 ₪ , ולצרכי אגרה הועמדה התביעה ע"ס 150,000 ₪ .

נטען כי תצהיר המש"בית חמקמק ופתלתל, ומנסה להסיט את העניין לטענות צדדיות כגון הקניות בדיוטי-פרי, שאינן אלא הוצאת לשון הרע והכפשת התובע.

התובע שלטענתו סבל מאלרגיה קשה במהלך הטיסה, רכש באותה עת בדיוטי פרי, ושילם בכרטיס אשראי, נטען כי הפער בין הטענות לאלרגיה, לבין הנינוחות ששידר התובע, העלו את חשדה של המש"בית, כי התובע ניסה להסיט את תשומת ליבה, מדבר מה חריג בעת ששילם עבור המוצרים שבקש לרכוש, למש"בית שבדקה את אמצעי התשלום של התובע התברר כי כרטיס האשראי שלו נדחה, המש"בית פנתה לתובע בדבר הממצאים, וביקשה להשיב את המוצרים, התובע לא התווכח איתה, ורק לאחר שנאלץ להחזיר המוצרים, החל להתלונן למש"בית, כי הטעיתה אותו לגבי רכיבי העוגה, ואף הקליט את השיחה, מה שמחזק את המסקנה, כי כבר בשלב זה, ניסה התובע "לתפור תיק", שהרי אם היה במצוקה רפואית, דעתו לא הייתה נתונה לבצוע הקלטות, עוד נטען כי מתוך גישה שירותית ומתוך אמפתיה לכך שניטלו ממנו המוצרים שבקש לרכוש, השיבה המש"בית בחיוב לדבריו, ותוך "זרימה" עימו , וכדי להפיס את רוחו, ולמנוע עיכובים בירידה מן המטוס.

ב"כ הנתבעת מציין כי עד למועד הגשת התביעה, לא הוגשה כל תלונה לנתבעת בגין אירוע דחיית כרטיס האשראי בו השתמש התובע לקניה, עוד מציין כי זו לא פעם ראשונה, שהתובע מנסה "לעקוץ" את הנתבעת ברכישת מוצרים בדיוטי פרי , ותוך שימוש בכרטיס אשראי פגום.

נטען להעדר אשם תורם כלשהוא, תוך עמידה בכל התנאים שנקבעו בפסיקה לעניין קיום "תאונה", ונזק גוף בר פיצוי.

" אני סבור שגם בעיניין שבפני אין מדובר ב"תאונה" לפי האמנה, ומשכך ונוכח סעיף ייחוד העילה, שניתן לו תוקף מלא בפסה"ד לעיל, אין מקום לטענה לחבות מכח דין פנימי כמו רשלנות, או דינים אחרים, שפרט התובע, וזאת בהיבט העקרוני, וכאשר לגופו, הכרה באירוע אלרגי במהלך טיסה כ"תאונה" ככלל, גם היא עניין מרחקי לכת ביותר, שיכול רק בנסיבות חריגות, שאינן מתקיימות במקרה שלפני, להביא להטלת אחריות ופצוי, מכח הדין הפנימי של מדינת התובע, ולא מכח אירוע שגרם לנזק, ואינו "תאונה" על פי האמנה.

...

לסיכום משקבעתי שהתקף האלרגיה הנטען, אינו בגדר "תאונה" לפי האמנה, ולעניין מוביל אווירי, בנסיבות אין מקום לחרוג מן הכלל של ייחוד עילה על פי האמנה, וכאשר גם לגופו, לא ראיתי הצדקה לחיוב הסכומים הנדרשים, לפיכך אני מחליט לדחות את התביעה .

סוף דבר התביעה נדחית.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט, ועל הצד הנמוך, ונוכח ההסכמה הדיונית שחסכה הוצאות, ובסך 7,500 ₪ צמוד ונושא ריבית כחוק, החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

טוען התובע בכתב תביעתו, כי עם חזרתו ארצה מחופשתו בחו"ל הוא ביטל בכתובים את הסכם הרכישה עם הנתבעת, בשל אי אספקת המצלמה במועד והוא הגיש תביעתו נגד הנתבעת לפיצוי כספי בסכום כולל של 3,765 ₪, בגין ההפרש בשווי המצלמות, החזר סכומים ששילם ועגמת נפש.

מוסיף צד ג' וטוען כי הוא עמד במועד שנקבע לאספקת המצלמות שהזמינה ממנו הנתבעת בהתאם לטופס הזמנה מיום 23.4.06 (נספח "א" לכתב ההגנה להודעת צד ג') וכי הוא סיפק את המצלמות לנתבעת כבר ביום 30.4.06 (נספח "ב") ועל כן לטענת צד ג' הנתבעת אינה יכולה להלין אלא על עצמה.

שלישית, בכתב הגנתו, טען צד ג' גרסה שונה מזו שטענה הנתבעת ומשטענת צד ג' הוכחה כדבעי ולא נסתרה על ידי הנתבעת, אני מקבל גרסת צד ג' בנקודה זו. כזכור, לטענת צד ג' הוא עמד במועד אספקת המצלמות לנתבעת בהתאם להזמנה שבוצעה וכראיה – צורפו טופס הזמנת מוצרים ותעודת משלוח (נספח "א" ו-"ב" בהתאמה).

מעיון בקבלה שהוגשה נחזה כי התובע רכש מצלמה חלופית בדיוטי פרי בנתב"ג בצרוף תיק למצלמה וכרטיס זכרון.

יחד עם זאת, שוכנעתי, כי התובע זכאי לפצוי כולל בגין ההוצאות, אבדן הזמן והטרחה-נוכח עגמת הנפש שנגרמה לו ואני פוסק לו סך של 300 ₪ במרכיב נזק זה. אשר על כן, התובע זכאי לפצוי מהנתבעת בסכום כולל של: 1,940 ₪ (= 300 ₪ + 1,401 ₪ + 239 ₪).

...

יחד עם זאת, שוכנעתי, כי התובע זכאי לפיצוי כולל בגין ההוצאות, אבדן הזמן והטרחה-נוכח עגמת הנפש שנגרמה לו ואני פוסק לו סך של 300 ₪ במרכיב נזק זה. אשר על כן, התובע זכאי לפיצוי מהנתבעת בסכום כולל של: 1,940 ₪ (= 300 ₪ + 1,401 ₪ + 239 ₪).

לסיכום: תק 3732/06: התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת בחלקה ואני מורה כדלקמן: הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,940 ₪ בצירוף אגרת בית המשפט ששולמה בסך של 87 ₪.

תק 3732.1/06: ההודעה לצד השלישית נדחית ללא צו להוצאות.