תביעת פיצויים בגין נשיכת כלב זר

בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו עקב נשיכת כלב.

בנוגע לשאלה אם השער היה פתוח או סגור – קיימת עדותו הנגדית של העד רבאייב, אשר טוען שכאשר הוא ראה את השער לאחר התקיפה השער היה פתוח (סעיף 5 לתצהירו) וכי הוא יודע שהתובעת פתחה את השער כיון "שהשער הזה תמיד סגור ונעול". כאן, אציין כי, אינני מקבלת את עדותו של העד רבאיב באופן כללי, היות והיא התבררה כבלתי אמינה – הן מהטעם שהוכח שהוא אינו זוכר את פרטי הארוע (וראו את עמ' 12 שורות 15-20), הן כיון שהוא הוסיף פרטים בחקירתו אשר לא היו בתצהירו והן כיון שהתגלעה סתירה מהותית בין גרסתו לבין גרסת הנתבעת באשר לשאלה אם הכלבים נובחים כל אימת שמתקרב אליהם זר (כאשר רבאייב העיד שהכלבים לא נבחו לעברו שעה שהתקרב אליהם וכי יכול להיות שהם לא ינבחו גם עת שמתקרב אליהם זר אחר – עמ' 12 שורות 25-28 ואילו הנתבעת העידה שהכלבים נובחים תמיד כל אימת שהם שומעים "רשרוש", לרבות כאשר מגיע העד רבאייב – עמ' 15 שורות 10-16).

...

אני סבורה כי הוראות החוק לאחר התיקון נועדו להחמיר עם בעלי ומחזיקי הכלבים, ולהציב רף גבוה יותר של אחריות – ולכן, על דרך של "קל וחומר" יש לקבוע כי אף כאן קמה האחריות.

לפיכך, כיון שנדחית הטענה באשר להיות התובעת מסיגת גבול – נשמטת הגנתם האפשרית של הנתבעים.

לכן, ובשים לב לנכות הפלסטית שנותרה לתובעת, אני קובעת את סכום הפיצוי בראש נזק זה בסך של 35,000 ₪.

לפניי תביעה לפצוי בגין נזק-גוף שהוסב לתובעת עקב נשיכת כלב בתאריך 5.4.2014.

הדעת נותנת, כי אילו גרסה זו הייתה נכונה, וכלבתם של הנתבעים אכן הייתה צמודה אליהם כל העת במעונם, הרי שלא היו נעתרים כך-סתם לדרישותיו של אדם זר, המתדפק בשעת ערב על דלתם וגורס כי כלבתם נשכה את רעייתו ואת כלבו לפני זמן קצר.

...

לא ראיתי לפסוק לתובעת פיצוי בגין עזרת הזולת, זאת לאחר שנתתי את דעתי לתיעוד הרפואי (הדל יחסית), לממצאיו של המומחה מטעם בית המשפט ולאמות המידה הנוהגות בכגון דא. יובהר, כי לא שוכנעתי שבגין האירוע נשוא התביעה נדרש סיוע ממשי מהסביבה הקרובה, החורג מן הרגיל בתוך תא משפחתי.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

הנתבעים ישלמו לתובעת סכום של 35,500 ₪, בתוספת אגרה, שכר המומחה מטעם התובעת, סכום השתתפותה של התובעת בשכרו של המומחה מטעם בית המשפט, שכר העד-הווטרינר כפי שנפסק בדיון, ושכר טרחת עורך-דין בשיעור של 24%.

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף, שנגרמו בשל נשיכת כלב.

עוד העידה הנתבעת, כי כך נוהגים היא ובעלה בכל פעם שמגיע אדם זר לביתם: תופסים את הכלבה בקולר, ואחר כך משחררים אותה.

...

אינני מקבלת את גרסתה, לפיה הנשיכה ארעה בעוד היא אוחזת בכלבה, ובטרם הספיקה להרחיקה מהמקום.

סוף דבר, אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סכום של 7,500 ₪.

נוסף על כך ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 1,600 ₪.

בפניי תביעה לפיצויים בעקבות נשיכת כלב.

לטענתו, לכל אורך שהותו של התובע בביתם היתה הכלבה קשורה למעקה בסלון, אליו קושרים אותה בני הבית בכל פעם שמישהו זר מגיע לבית, אם כי לדבריו אין מדובר בכלבה תוקפנית, אלא פחדנית.

...

המסקנה המתבקשת היא, כי הנתבעים נושאים באחריות מלאה לנזק שגרמה כלבתם לתובע.

הנזק לאחר שעיינתי בתיעוד הרפואי ובתמונות שהציג התובע, אני סבורה כי אין מדובר בנזק חמור או משמעותי.

סוף דבר אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 1,500 ₪.

נובח כאשר מתקרבים לשטח הבית אנשים זרים או חתולים ובעלי חיים אחרים ומתריע מפני סכנה.

ואולם, לאחר ששמעתי מפי הנתבעת כי לה עצמה "אין שום קשר עם הכלב הזה" ונוכחתי לדעת כי הנתבע עצמו לא היה בבית באותה עת, שוכנעתי כי האפשרות שהכלב הצליח להשתחרר מן המקום שאליו הוא קשור בדרך כלל, בנסיבות שלא ניתן לדעת מה הן, סבירה יותר מן האפשרות של טעות בזיהוי מצד התובע במקרה זה. אשר לגובה הנזק - לנוכח אופי החבלה שנגרמה לתובע - סימן נשיכה שטחי ברגלו הימנית, ובהיעדר ראיות לנזקים מסוימים נוספים שנגרמו לו מלבד טענותיו בדבר הכאב, עוגמת הנפש שנגרמה לו בעקבות הארוע, הטירחה וההוצאה הכספית בגין מכתב ההתראה שלא נענה על ידי הנתבעים (להבדיל משכר הטירחה ששולם לצורך הכנת התביעה – רכיב שאין פוסקין בגינו פיצוי בבית המשפט לתביעות קטנות), סברתי כי סכום תביעתו מוגזם ולכן החלטתי להעמידו על סך של 4,000 ₪.

...

גם הנתבעת עמדה על כך שמדובר בטעות זיהוי, הבהירה כי מדובר בכלב שלמעשה שייך לנתבע ומטופל רק על ידו, ואמרה: "... הכלב קשור למקלט האחורי. הוא מגיע עד לחצר אבל קשה מאוד לראות אותו מהכביש. הוא בסך הכל כלב קטן... השאלה שנשאלת כמה וכמה פעמים, יש לו שרשרת, חבל שלא יכולתי להביא אותה ולהראות אותה לבית המשפט. זו שרשרת מאוד חזקה ומשהו לא מתחבר בהגיון... ליד הבית שלנו יש בית ספר חדש יחסית ושם יש כלב משוטט שממש דומה לכלב שלנו. גם במסדר זיהוי היו כלבים דומים לכלב שלנו...". דיון והכרעה לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ונדרשתי לראיותיהם, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

ואולם, לאחר ששמעתי מפי הנתבעת כי לה עצמה "אין שום קשר עם הכלב הזה" ונוכחתי לדעת כי הנתבע עצמו לא היה בבית באותה עת, שוכנעתי כי האפשרות שהכלב הצליח להשתחרר מן המקום שאליו הוא קשור בדרך כלל, בנסיבות שלא ניתן לדעת מה הן, סבירה יותר מן האפשרות של טעות בזיהוי מצד התובע במקרה זה. אשר לגובה הנזק - לנוכח אופי החבלה שנגרמה לתובע - סימן נשיכה שטחי ברגלו הימנית, ובהעדר ראיות לנזקים מסוימים נוספים שנגרמו לו מלבד טענותיו בדבר הכאב, עוגמת הנפש שנגרמה לו בעקבות האירוע, הטרחה וההוצאה הכספית בגין מכתב ההתראה שלא נענה על ידי הנתבעים (להבדיל משכר הטרחה ששולם לצורך הכנת התביעה – רכיב שאין פוסקין בגינו פיצוי בבית המשפט לתביעות קטנות), סברתי כי סכום תביעתו מוגזם ולכן החלטתי להעמידו על סך של 4,000 ₪.

סוף דבר, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה.