תביעת פיצויים בגין נפילת עובד ניקיון בזמן שטיפת רצפה

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת שנת 1967, בשל פגיעתה בתאונה שאירעה ביום 24.4.16 במהלך עבודתה בהוסטל המופעל ע"י הנתבעת 1.

מאחר ומהגרסה בכתב התביעה משתמע לכאורה כי המים שהיו על המדריגות ואשר גרמו להחלקתה של התובעת, היו שם לאור עבודות הניקיון שהיא עצמה עשתה במקום, היא הבהירה כי התאונה אירעה לפני ששמה מים על הריצפה והתחילה לנקות וכי החליקה בזמן ש"עשתה הכנות"; היא הייתה בקומה שלישית של המבנה, פתחה את החדר שבו היו מונחים חומרי הניקוי על מנת לקחת נוזל או חומר לשטיפה, לא מצאה את חומרי הניקיון ולכן ירדה למחסן שבקומה השנייה אשר בו מאוחסן הנוזל ותוך כדי הירידה, אירעה לה התאונה (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 26-31).

...

אומנם הרושם הכללי הוא כי התובעת אכן נפגעה במקום העבודה, אם כי אי העקביות בגרסתה בנוגע לנסיבות הפגיעה, לצד העובדה כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין, מובילים למסקנה לפיה התובעת לא עמדה בנטל המוטל על שכמה.

סוף דבר לאור כל האמור, בשל העדר גרסה סדורה מטעם התובעת ומאחר והעדות בדבר נסיבות האירוע הינה בבחינת עדות יחידה של בעל דין שלא זכתה לתימוכין, אני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל על שכמה להוכחת מסד עובדתי שיש בו כדי להביא לחיובה של הנתבעת.

אני מורה אפוא על דחיית התביעה.

לפני תובענה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע בגין תאונה.

בכתב התביעה המקורי תיאר התובע את אופן קרות התאונה כדלקמן: "..עלה על רמפה לשטוף את הזכוכית שמשה הקדמית של האוטובוס ותוך כדי ירידה החליק ונפצע קשה..". בתאריך 11.05.21 ביקש התובע לתקן את כתב התביעה, כאשר ציין כי חלה טעות בכתב התביעה המקורי וכי התאונה אירעה תוך כדי עלייתו לאוטובוס.

בטופס ב.ל. 250, נרשם: "...בזמן עבודתו כנהג אוטובוס השמשה הקדמית הייתה מלוכלכת שלא אפשרה שדה ראייה תקין נאלץ לגשת לשטיפה על מנת לנקותה והחליק..." מכל הנ"ל עולה כי בזמן אמת התובע לא הזכיר עלייה/ירידה מהאוטובוס, אלא ציין שנפל בעת שטיפת האוטובוס.

וראו תיק נוסף שם חויב מכון שטיפת רכב לפצות את התובע שהחליק במקום.

וראו מה נקבע שם: "....למרות שהתובע יודע שהריצפה במיתחם השטיפה רטובה, והמדובר בלקוח קבוע של מכון השטיפה, יש בקיומו של שלוט בכדי להזכיר לו שהמדובר בשטח רטוב ויש להזהר מסכנת החלקה. קיימת גם אפשרות להניח על הריצפה חומרים מונעי החלקה. כל אמצעי הזהירות שתוארו לעיל, ניתנים להינקט ללא עלות כלל או בעלות נמוכה ביותר. הסיכון לפגיעה בגוף קיים ויש לעשות הכל כדי למנוע אותו" (ת"א (שלום – רמלה) 1925-08 אבי יונגר נ' מוחמד בדיר (פורסם במאגרים משפטיים)).

...

אני קובעת כי באזור שטיפת האוטובוס מצויים סכנות בשל השמן וכן בשל המים והסבון ה נמצאים על רצפת אזור השטיפה, וכי על היה על הנתבעת לצפות זאת ולנקוט אמצעי זהירות בגין כך. וראו בעניין זה למשל ת"א 1761-07-09 מוחמד מחאמיד נ' טל – חמי בע"מ ואח' (פורסם במאגרים משפטיים), שם קבע בית המשפט כי המחזיקה של תחנת דלק חייבת לדאוג לניקיון התחנה ולנקוט באמצעי זהירות נוספים.

אני קובעת כי הייתה מוטלת על הנתבעת חובת זהירות לדאוג לניקיון רחבת השטיפה, ו/או לנקוט באמצעי זהירות אחרים כגון הנחת משטח נגד החלקה באזור שטיפת האוטובוסים, לצורך צמצום סכנת ההחלקה.

לסיכום התאונה נשוא התביעה אינה תאונת דרכים.

התובעת עותרת במסגרת תביעה זו לפיצויים בגין ניזקי הגוף שנגרמו לה כתוצאה מתאונה זו. נתבעת 1 היא חברה בע"מ לשיווק מוצרי מזון, מעסיקת התובעת בזמנים הרלוואנטיים לתובענה (להלן – "הנתבעת" ו/או "חצי חינם").

ביחס לנסיבות התאונה טענה התובעת כי במסגרת עבודתה הרגילה בסניף "חצי חינם" נדרשה לנקות פעם בשבוע את בית הכנסת אשר מעל הסניף, ואולם במהלך שטיפת הריצפה, עת התכופפה בסמוך לכסאות, נפלה ערימת הכסאות, ופגעה בידה השמאלית.

דיון והכרעה נסיבות התאונה בכתב התביעה תארה התובעת את נסיבות התאונה כך: "בזמן שניקתה את בית הכנסת ליד ערימת כסאות נפל עליה לפתע כסא ופגע לה בידה השמאלית". בעדותה בקדם המשפט מיום 14.4.22 (בסיוע חתנה כמתורגמן) תארה התובעת את נסיבות התאונה כך: "אני שטפתי את החדר, היתה ערימה של כסאות, התכופפתי לשטוף ונפל עליי כסא...סידרו את הכסאות בערימות ותוך כדי עבודה נפלה עליה הערימה של הכסאות...על היד שלי והיא נישברה" (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 22-18).

...

כמפורט לעיל, לאחר שבחנתי את עדות התובעת ומכלול נסיבות העניין באתי לידי מסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי הנתבעת כשלה והפרה את חובותיה.

לפיכך, המסקנה הבלתי נמנעת בנסיבות תיק זה היא כי לא עלה בידי התובעת להצביע על קיומה של רשלנות והפרה של החובות המוטלות על הנתבעת כלפי התובעת, לרבות לא בעניין חובתה בפיקוח ובהדרכה.

נפילה של כיסא ופגיעה ממנו יכולה לקרות גם בלא כל אחריות של המעביד, בשל מקרים מסוג זה קיים המוסד לביטוח לאומי, והתובעת אכן מיצתה את זכויותיה במסגרת זו. סוף דבר בנסיבות אלה, דינה של התביעה להידחות וכך אני מורה.

בפני תביעת פיצויים בגין ניזקי גוף שהגישה התובעת כנגד הנתבעת בשל תאונת עבודה שאירעה ביום 23.5.2015 (להלן: "התאונה").

השאלה שבמחלוקת שבה עלי להכריע היא שאלת החבות: האם התובעת החליקה עקב ריצפה רטובה וחלקה לטענתה, או בשל כך שעיקמה את הרגל עת הלכה עם נעלי עקב ותוך כדי הליכתה הרגל התעקמה ללא כל קשר לרטיבות כטענת הנתבעת.

כאמור, לא הביאו בפני את החלק בסירטון הקודם שבו המנקה נקתה, ולכן לא ניתן לשלול את האפשרות כי לפני הנפילה וטרם המנקה עברה למקום האחר, נקתה את הריצפה במקום בו התובעת נפלה בסמרטוט רטוב מבלי לייבש (או כי המקום טרם הספיק להתייבש) ומבלי להניח שלוט צהוב כאזהרה מפני החלקה.

מצאתי מקום לקבע בנסיבות העניין פיצוי בגין רכיב כאב וסבל בשיעור של 50,000 ש"ח. הפסד הישתכרות בעבר – ממסמכי המל"ל עולה כי אושר לתובעת תקופת אי כושר של 3 חודשים שבמהלכה קבלה שכר מהמעסיק, כאשר דמי הפגיעה שולמו למעסיק מביטוח לאומי.

5,217 ש"ח. עזרת זולת- התובעת טענה כי ב-4 החודשים הראשונים לא יכולה הייתה לבצע כלל עבודות שוטפות בבית לכן נאלצה להזמין מנקה ועזרה של המשפחה מאחר שלא יכולה היתה לעשות דבר באופן עצמאי והיתה תלויה בעזרה לכל פעולה יומיומית בשגרה (שטיפת כלים, נקיון, חפיפת ראש וכו).

...

אולם, אני סבורה כי לא ניתן להסיק מכך שהרגל התעקמה, כי הדבר שולל את טענת התובעת שהיא נפלה עקב רטיבות.

על כן , יש לקבע כי התובעת עמדה בנטל הוכחת הנזק, ואני מקבלת את גרסתה.

מאחר שהגעתי למסקנה שהתובעת החליקה בעקבות רטיבות, אני סבורה כי יש מקום לייחס לנתבעת אחריות לתאונה.

סופו של דבר- סך הכל פיצוי 130,956 ש"ח ניכויי מל"ל 76,518 ש"ח ובסך הכל לאחר ניכויי מל"ל סך של 54,438 ש"ח ומכאן, כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 54,438 שח בתוספת אגרה, ושכט עוד כמקובל וכן הוצאות משפט.

לפי עמוד 23 בהסכם, שטיפת הרצפות במסעדות נמנית כאחת מפעולות הניקיון היומיות.

במועד הארוע פעלו 3 עובדי ניקיון על שטח של כ-250 מ"ר. לא ניתן להעמיד עובד ניקיון בכל מטר ריבוע ולא ניתן למנוע נפילה של מזון על-ידי לקוחות שמבקרים במקום.

התובעת ניצפתה מחזיקה את המגש בידיה מלפנים, הולכת ממש מספר צעדים כאשר פּניה לכיוון הקופה שנמצאת במרחק של מטרים ספורים ממנה, וכי אז היא מחליקה וצונחת על הריצפה.

ואולם, מלבד זאת שלא הוכח כדבעי כאמור כי נכחו בפועל 3 עובדים כפי שנטען, אלא שגם, במבחן התוצאה, הרי היתממש סיכון החלקה ונפילה עקב מפגע שהיה ניתן להסירו, זאת בשעת עומס מבקרים, כאשר לא ניצפה אף עובד ניקיון בטווח הנראה בעיני המצלמה.

די בזאת כדי לדחות את התביעה ברכיב זה. סיכום התובעת זכאית לפצוי בגין נזקיה לפי הפרוט הבא: כאב וסבל – 60,000 ₪ הפסדי שכר בעבר – 70,600 ₪ גריעה מכושר ההישתכרות – 234,600 ₪ ימי מחלה – 25,000 ₪ זכויות סוציאליות – 41,300 ₪ עזרת הזולת – 43,400 ₪ הוצאות וניידות – 15,000 ₪ ____________________________ סך-הכל – 491,500 ₪ הנתבעים יישאו בסכום האמור ביחד ולחוד לפי החלוקה 20% (הנתבעים 1 ו-3) ו-80% (הנתבעים 2 ו-4).

...

החנות טוענת מנגד, בין היתר ובעיקר, כי דין התביעה נגדה להידחות בהעדר אחריות.

ברם, סבורני כי בנדון קיים קושי של ממש, והוא טיב המשרה לצורך הצמצום התעסוקתי.

אשר לניצול ימי מחלה ביחס לעבר והעתיד, לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בנדון, סבורני שיש צדק חלקי בטיעוני הצדדים בנדון.

יוצא אפוא שהחלפת הריצוף אינה נובעת מצורך הכרחי להתאמה למגבלה הרפואית שנוצרה עקב התאונה.