תביעת פיצויים בגין נפילת ילדה ברחוב עקב חוט ברזל

זוהי תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים מיום 11.5.13 (להלן: "התאונה" או "הארוע"), בה ניפצע התובע כנטען כהולך רגל.

איברהים וסאוסן הורידו אותו קרוב לתחנה והמשיכו בדרכם, הוא ניכנס לתחנה וקנה סיגריות, יצא מהתחנה, הלך ברגל מרחק מסוים, עד שהגיע רכב בצבע כהה, במהירות גבוהה מכיוון נצרת לכיוון חיפה, פגע בו, העיף אותו לחזית הרכב, ומשם נפל לריצפה.

לא הייתה בכל חומר הראיות כל אינדיקאציה, או קצה חוט לטענה כי התובע נפגע או ניפצע בקטטה.

מהעדויות שנשמעו בפניי, וכן מהתמלילים שהוגשו עולות מספר סתירות בעדויות בעיניין המקום בו עצר איברהים את הרכב והוריד את התובע בתכוף לפני התאונה, לגבי השאלה אם סאוסן נשארה בבית הוריה לאחר שחזרה מהמיון או שמא נסעה לביתה יחד עם איברהים וילדיה, לגבי השלב בו קבל איברהים את השיחה בה נתבקש לחזור לבית חמו כדי לקחת את התובע לביה"ח, לגבי מי נכח, מי היה ער, ומי ישן בעת שהתובע חזר לביתו לאחר הפציעה.

...

התוצאה מכל האמור לעל היא שאני מקבלת את גרסתו של התובע לפיה נפצע בתאונת דרכים לאחר שנדרס ע"י רכב חולף.

לפיכך אני מעריכה כי יש בסכום של 1,500 ₪ כדי להוות פיצוי הולם בראש נזק זה. באשר להוצאות, ובהתחשב בקבלות החלקיות שצורפו, אני קובעת כי יש בסכום של 1,000 ₪ כדי לכסות את ההוצאות בעקבות האירוע.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 18,500 ₪ בצירוף החזר אגרה בסך 700 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ. ניתן היום, י"א תמוז תשע"ו, 17 יולי 2016, בהעדר הצדדים.

בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין ליקויי בנייה שנפלו בדירה שרכשו התובעים מהנתבעת.

חוטים של התריסים תקועים; חלונות חשמליים לא עובדים; משקוף בממ"ד דפוק; שקע בממ"ד שבור; שקעים במרפסת ילדים שבורים; חפוי מטבח אין; ארון חשמל לא מחובר [אין פתחים]; הברזלים מעל האסלות; מחוץ לחלונות יש לתקן; דלת כניסה סרות (כך במקור – צ"ל שרוט) + ידית; חלון מקלחת שבור; תיקונים אחר דלתות; ניקיון יסודי לבית; מכסה ניאגרה/לחבר במקלחת הורים; שיש שבור במרפסת ילדים להחליף.

לעניין זה הפנו התובעים לפסק הדין בת"א 18481-09-13 (תל-אביב-יפו) אור דביר נגד פרץ בוני הנגב (1993) בע"מ (17.8.2016); ת"א 25522-12-16 (חיפה) נציגות הבית המשותף ברחוב יגאל אלון 39 בחיפה נגד שרביב בע"מ (7.3.2021); רע"א 7602-11 מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד מיפרומאל תעשיות ירושלים בע"מ (12.7.2012).

...

עוד אני מקבלת קביעת המומחה גיל כי טענת המהנדס הלר כי יש לכוון סגירות בחלונות האלומיניום הנה כללית ואינה מפרטת באיזה חלון נמצא הליקוי, ולפיכך דינה להידחות.

ט - פיצויים בגין נזק לא ממוני בגין רכיב זה אני מורה לנתבעת לפצות את התובעים בסכום כולל של 5,000 ₪.

י - סופו של דבר אשר על כן אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: עלות תיקון ליקויי הבנייה בסכום כולל של 90,695 ₪; פיצויים בגין עגמת נפש בסכום כולל של 5,000 ₪; פיצויים בגין דיור חליפי, לרבות ניקיון הדירה -4,000 ₪; הוצאות התובעים בסך כולל של 8,653 ₪; שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

מבוא התובעת, ילידת 1.4.1948, עותרת בתביעתה זו לפצותה בגין ניזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, בתאונה שארעה לה ביום 10.4.2018, במסגרת עבודתה כמתנדבת בבית תמחוי בשטחה של הנתבעת.

] התובעת סיפרה, כי איש לא ראה את הנפילה, אולם מיד לאחריה נזעקו אליה שתי עוזרות הגננות מגן הילדים הסמוך, הרימו אותה מהקרקע והושיבו אותה על כסא שהביאו; הן קראו לשרה, האחראית על התובעת בבית התמחוי (שם, עמ' 2, ש' 22 ואילך).

בחקירתה הנגדית אישרה התובעת, כי היו לה תאונות קודמות בהן נפלה, לרבות נפילה קודמת על ברך ימין מחודש ינואר 2014 ונפילה ברחוב בחודש ינואר 2017, בה נגרמו לה שברים בלסת התחתונה (שם, עמ' 7, ש' 26 ואילך).

ראשית דבר, במסגרת תצהיר תשובותיה לשאלון הנתבעת מסרה התובעת מידע על מצבה הרפואי (לרבות סרטן המעי הגס בו לקתה בשנת 2011, התאונה משנת 2017 בה שברה את הלסת, והשתלת קרנית בעין ימין בשנת 2012); אכן, בעדותה בית המשפט שללה התובעת כי עברה ניתוח בברך ימין בעקבות נפילה על הברך בחודש ינואר 2014; אלא שתשובה זו מתיישבת היטב עם התעוד הרפואי שהציגה הנתבעת, ולפיו אכן נגרם לתובעת שבר בברך ימין בשנת 2014, אולם אין כל עדות לכך שנותחה בגין כך; על פי התעוד הרפואי שהוצג, הטיפול בשבר זה היה שמרני.

ביום 16.4.2018 נותחה לקיבוע השבר בברך בחוטי ברזל, לצורך כך אושפזה למשך יומיים.

...

לא הוכח בפניי כי התובעת עונה על הגדרת "מתנדב" שבסעיף 287 לחוק וכי היתה זכאית לתגמולים עקב פגיעתה; בנוסף, לא הוגשו ראיות לעניין חישוב התגמולים הרעיוניים הללו, ובסופו של דבר נותרה הטענה טענה סתמית ובעלמא.

דינה איפוא להידחות.

סוף דבר: אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 33,600 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור 20% בתוספת מע"מ; וכן החזר האגרה ששולמה, החזר עלות חוות דעתו של מומחה התובעת (כנגד קבלה) והחזר חלקה של התובעת בשכר טרחתו של פרופ' דורון נורמן - כל אלו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ההוצאה ועד היום.

התובעים הינם עזבונו, אלמנתו וילדיו של המנוח.

הרכב עמד על המדרכה, סמוך לביתו של המנוח, ברחוב מעגלי יבנה 7 בירושלים.

אני יודע שזה לא תקלה כי החוט ברזל שהחליף את הפין היה שלם ודבר שני הוא פשוט לא יכול להישבר, זה לא מקום שיש בו לחצים" (עמ' 30 לפרוטוקול, ההדגשה אינה במקור).

השאלה המשפטית הנה האם הארוע נשוא התביעה מהוה טפול-דרך או תיקון-דרך כהגדרתם לעיל, ולפיכך נופל להגדרת "תאונת דרכים". אסקור את ההלכה אשר התגבשה בסוגיה זו ולאורה ייבחן את המקרה אשר בפנינו.

לפי גישה זו, תיקון או טפול יהיו תיקון דרך או טפול דרך באם מתקיימת זיקה בין התיקון או הטיפול ובין המשך הנסיעה, באופן שהמדובר בתיקון פתע או טפול בלתי צפוי, אשר נתעורר צורך בהם במהלך נסיעה והם חיוניים לנסיעה או להמשכה (ראה: ת"א (חיפה) 361/94 סולימאן ראדי נ' חב' הבטוח הלאומית בע"מ; ע"א (ת"א) 1405/93 יפרח נ' כלל חב' לבטוח; ראה גם: י' אנגלרד "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים" (עדכון משולב תשנ"ו) 78 (שלדידו המבחן הבלעדי הוא זמן ביצוע התיקון או הטיפול-קרי האם התיקון או הטיפול בוצעו אגב הנסיעה).

...

למעלה מן הצורך יצוין כי אף אם תיקון הבלמים ומוט ההילוכים היה נעשה אגב נסיעה ברכב, לא היה בכך כדי לשנות מן המסקנה, שכן תיקון הבלמים ומוט ההילוכים אינו ממין התיקונים הנעשים ברגיל ללא היזדקקות לבעל מקצוע.

משהגעתי למסקנה כי האירוע נשוא התביעה אינו מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד, נדחית טענת החבות מכוח הפוליסה.

סיכום האירוע נשוא התביעה אינו "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד, אשר על כן התביעה נדחית.

בהמשך לאמור, החוליה המשיכה בנסיעה לרחוב מקסיקו 9 בירושלים (להלן: "המקום"), או אז הנאשם והאחר ירדו מן הרכב המוביל, פרצו לרכב מזדה ל.ז 8096754 (להלן: "הרכב הגנוב") בבעלותו של מר סורפאל אדמאסו (להלן: "המתלונן") בדרך שאינה ידועה למאשימה במדויק, וכן התניעו את הרכב באמצעות מחשב רכב.

הנאשם תיאר כי עבר ילדות נורמאטיבית, סיים 10 שנות לימוד, ובגיל 15 נשר מהלימודים והחל לעבוד כדי לסייע בפרנסת המשפחה.

לדבריו, התמקצע בעבודות אלומיניום וברזל ועבד בתחום עד שנת 2021.

בתיק 1741-06-23 הנאשם זכה לאימון בית המשפט ושוחרר למעצר בית, אולם הנאשם מעל באמון שניתן בו, פנה לאופנוע שלא שייך לו, פירק חתיכת פלסטיק וקרע את חוטי החשמל של האופנוע.

לאור כל האמור, מבקשת המאשימה למקם את הנאשם בתחתית המיתחם תוך חפיפה מסוימת ולהשית עליו 30 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, התחייבות, קנס ופצוי לכל אחד מנפגעי העבירה – עד תביעה 1 בשני התיקים הראשונים ועד תביעה 3 בתיק השלישי.

הנאשם היה אדיש לכך ומה שהניע אותו לבצע את העבירות הוא בצע הכסף והקלות הרבה שבהשגתו באופן זה. בנסיבות אלה ובמיוחד בהיתחשב בחזרה על העבירות ובעובדה שלא מדובר במעידה חד פעמית, אלא בעבירות שתוכננו בקפידה מראש, הרי שהפגיעה בערכים המוגנים היא משמעותית.

...

לאור כל האמור, מבקשת המאשימה למקם את הנאשם בתחתית המתחם תוך חפיפה מסוימת ולהשית עליו 30 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה, התחייבות, קנס ופיצוי לכל אחד מנפגעי העבירה – עד תביעה 1 בשני התיקים הראשונים ועד תביעה 3 בתיק השלישי.

הפגיעה בערכים המוגנים, נסיבות ביצוע העבירות והענישה הנוהגת – כל אלה מביאים למסקנה כי מתחם העונש ההולם נע במקרה זה בין 9 ל-18 חודשי מאסר לריצוי בפועל בשתי התיקים הראשונים, ותקופת מאסר קצרה עד 12 חודשי מאסר בתיק השלישי, וזאת נוסף לעונשים נלווים.

סוף דבר נוכח כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 16 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו.