תביעת פיצויים בגין נפילה מסוס בחוות רכיבה

עסקינן בתביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, תושב ואזרחי ישראלי, איש מחשבים במקצועו, יליד שנת 1971, בעקבות נפילתו מסוס, במהלך טיול במדינת קירגיסטן.

הטיול – תיכנון, ארגון והדרכה עסקינן בקבוצת מטיילים, שהתובע, רמי (עד התביעה) ואשר (עד ההגנה) נמנים עליה, אשר פנתה באמצעות גב' טליה הורוביץ', שהנה מארגנת קבוצות רכיבה על סוסים בארץ ובחו"ל ובעלים של חוות סוסים בארץ, אל הנתבעת המארגנת טיולי רכיבה לקירגיסטן.

...

מכאן, לא שוכנעתי כי הנתבעת הפרה את החובות המוטלות עליה כלפי התובע או כי פעלה באופן בלתי סביר.

אני סבורה אפוא כי לא חלה על הנתבעת אחריות לאירוע התאונה ודין התביעה להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור, מאחר ודחיתי את גרסתו של התובע בדבר סיבת הנפילה ומאחר ולא שוכנעתי כי הנתבעת התרשלה כלפיו, אני מורה על דחיית התביעה.

התביעה שבפני היא תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שארעו לתובע – יליד 1954, לטענתו, כתוצאה מנפילה מסוס דוהר.

ע"פ הנטען בכתב התביעה – הנתבעים 2,3 הפעילו והיו הבעלים של חוות סוסים בקבוץ שמרת (להלן: "החווה").

וראה בעיניין זה גם ע"א 1155-07-09 המוזכר לעיל, אשר שב וקבע כי נפילה מסוס היא עניין תכוף וכי אדם המבקש לעסוק בספורט, כגון רכיבה על סוסים, צריך לדעת כי מדובר ביצורים בעלי אינסטינקטים טבעיים שאינם ניתנים לאילוף מוחלט וכי הפעילות כרוכה בסיכון.

...

בעניין זה אעיר כי התנהלות זו של התובע, אשר הרשה לעצמו לצרף לסיכומיו מסמכים שלא הוגשו על ידו במהלך שמיעת הראיות, כבר זכתה לביקורת רבה בפסיקה, וראה ת"א (נצ') 633/05 בנק לאומי לישראל נ. ה.ה.הובלות בטון בע"מ: "עלי להביע את מורת רוחי על כך שב"כ הבנק, נטלה לעצמה חרות ומצאה לנכון לנקוט בנוהג הנפסד, אשר עליו התריעו בתי המשפט לא אחת, של צירוף מוצגים לסיכומים. אין לי אלא לחזור ולהביע את שאט נפשי ממנהג בלתי ראוי זה, אשר קנה לו נחלה של קבע במקומותינו. כידוע, הלכה פסוקה היא, שאין מקום לצרף ראיות לכתב הסיכומים. (ראה יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 313, [מהדורה 7 – 1995] ע"א 621/85 לומניץ נ. פקיד השומה, פד"י מב' (3) 177, 182 [1998]. ע"א 442/88, ארגון הקניות נ. תנובה, פד"י מד' (2), 666, 676 [1990])". לפיכך אינני מקבלת ואינני מתייחסת למסמכים שצורפו לסיכומי התובע ושלא צורפו לתצהירו.

יחד עם זאת, וכמפורט לעיל, לא מצאתי להטיל על הנתבעים אחריות להתרחשות התאונה, ולפיכך דין התביעה להידחות ללא פסיקת פיצוי כלשהוא.

לאור כל האמור, אני מורה על דחיית התביעה.

רקע וטענות הצדדים בפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לתובעת, ילידת 1950, עקב נפילה מסוס בחוות הנתבעות ביום 7.12.010.

סבורני שמפעיל סביר של עסק של חוות סוסים לימודית יכול וצריך לצפות כי אם לא ינקטו אמצעי זהירות מתאימים כגון הכרות מוקדמת בין מדריך לבין תלמידה שזו הפעם הראשונה שהיא יוצאת לשטח ברכיבה והדרכתה כיצד להתנהל בשטח ובמיוחד במקרה של הישתוללות סוס, עלולה התלמידה ליפול מהסוס ולסבול מפגיעות גוף.

...

דיון והכרעה השאלות העובדתיות לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירי הצדדים, בחומר הרפואי שהוגש ובחקירות הנגדיות הנני מקבל את טענות ב"כ התובעת המלומד שצויינו לעיל.

לנוכח קביעותיי דלעיל ובהסתמך על התשתית הראייתית שלפניי, הנני מקבל את תביעת התובעת ומחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את הסכומים הבאים בראשי הנזק השונים כדלקמן: כאב וסבל ב"כ ההגנה המלומד טען שיש להעמיד את הפיצוי בגין כאב וסבל על שיעור 20,000 ₪.

לאור האמור בסעיף 12 לתחשיבי הנזק מטעם התביעה, הנני מקבל טענה זו ופוסק סך של 20,000 ₪ בגין ראש נזק זה. הפסד השתכרות לעבר הנני מקבל את הטענה שהתובעת רצתה לעבוד לאחר חלוף ימי אבלה, אך לאור מצבה לאחר התאונה, לא יכולה היתה לשוב לעבודה.

סוף דבר הנני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את הסכומים שלהלן: כאב וסבל 20,000 ₪ הפסד השתכרות לעבר 40,000 ₪ פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד 100,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות 25,000 ₪ עזרת צד ג' 15,000 ₪ ניכוי אשם תורם ( 20,000 ₪) סה"כ 180,000 ₪   שכ"ט עו"ד והוצאות משפט: הנתבעות ישאו בהוצאות המשפט וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% בצרוף הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר אירעו לתובעת, כנטען על ידה, עקב נפילה מסוס עליו רכבה בחוות הנתבע 1 (להלן גם: "הנתבע"), אשר היה מבוטח במועדים הרלוונטיים באחריות כלפי צד שלישי אצל הנתבעת 2.

ומה בעניינינו? התובעת הגיעה לחוות הנתבע ועלתה על סוס לראשונה בחייה והנה היא נשלחה לדרכה לרכב לבדה בחוף הים על סוס, יהא שקט ומאולף ככל שיהא, ללא מדריך צמוד מטעם החווה, ללא שעורי רכיבה ולאחר הדרכה קצרה של כעשר דקות או רבע שעה וויכוח נוסף של רבע שעה בה הבהירה לנתבע כי היא מפחדת לרכב ואינה רוצה כלל לרכב.

...

בכך שהחליטה ובחרה לרכב בסופו של דבר על הסוס ואף לצאת לרכיבה מחוץ לחווה לאחר הדרכה קצרה, ללא מדריך ובלוית אחיה בלבד, לאחר שהנתבע הציע לה לוותר על הרכיבה-יש משום רשלנות גם מצידה.

לאחר עיון בחוות הדעת ובחומר הרפואי שצורף, החלטתי לאמץ את מסקנות המומחה הרפואי ד"ר טאובר, כפי שפרט במהלך חקירתו, לגבי נכותה הרפואית של התובעת ולהעמידה על 20% בגין הגבלת התנועות בפרק הכתף.

ב"כ התובעת טען בתשובתו לסיכומי הנתבעים כי פירוט תשלומי העבר שגוי אך בבדיקה נוספת של האקטואר שממצאיה הוגשו ביום 17.5.06 הוברר כי הסכומים נכונים וחוות הדעת האקטוארית לגבי פירוט הסכומים שהתקבלו מקובלת עלי.

א.כללי: תביעה לתשלום פיצויים, בגין נזקי גוף, שנגרמו לתובעת, בתאונת רכיבה, במהלך לימוד רכיבה על סוסה, בנסיבות בהן, מדריך הרכיבה שחרר את אחיזתו, בחבל המחובר לסוסה ולאחריו, החלה, לפתע, הסוסה לדהור, התובעת נפלה ארצה ונחבלה.

בחוות דעת רפואית, שצורפה לכתב התביעה (ד"ר הרלד קלצ'קו), קבע המומחה, מטעם התובעת, כי התובעת נפגעה במרפק ימין, עקב נפילה מסוס וכתוצאה מכך, סבלה מפריקה של המרפק, עברה בהצלחה שחזור וטופלה על ידי סד גבס, למשך חודש.

...

כפי שפורט לעיל, לא הוצגה ראיה של ממש, שיש בה, כדי ללמד, על התרשלות לכאורית, של הנתבעת ומשכך, לא ניתן לגבש את המסקנה, כי הארוע שגרם לנזק, קרי: דהירת הסוסה, מתיישב יותר עם המסקנה, בדבר התרשלותה (ראה והשווה: ע"א 10566/05 דוד שלג נ' אמיר חברה להנדסה וסחר בע"מ – פורסם בנבו – 26/2/09).

הנה כי כן, משקבעתי, כי אין מקום, לתחולתם של הכללים הראייתיים, בעניין העברת נטל השכנוע, חוזרת הסוגיה, לפתחה של התובעת, בעניין הוכחת יסוד ההתרשלות ומשלא שוכנעתי, כי הנתבעת התרשלה, בשעה שהמדריך שחרר את החבל, בסיום השיעור השני, אין מקום, לקבל את טענות התובעת, גם לעניין הפרת החובה (וככל שזו קיימת) ודין טענתה-להדחות.

ד.סוף דבר, משכשלה התובעת להוכיח את קיומה של חובת הזהירות הקונקרטית, של הנתבעת, כלפיה ולמצער, את הפרתה, אין מנוס, אלא מלהורות על דחיית התובענה, חרף פציעתה המצערת, נוכח העדר אחריות הנתבעת, לתאונה.