בפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף.
ראשית, לא בכל מקרה נפילה של התובע צויינה בתעוד הרפואי סיבת הנפילה: כך, למשל, בתעוד מתיקו הרפואי בקופ"ח ישנה תרשומת על נפילה וחבלה בשורש כף יד ימין ביום 13.6.2008, ללא אזכור הנסיבות או הגורם לנפילה; כך גם לגבי תרשומת מיום 10.11.2008, בה צויין כי היה במיון רמב"ם עקב נפילה ברחוב, כאשר נסיבות הנפילה וסיבותיה לא צויינו; באישור רפואי לגבי נפילה של התובע בעבודתו ביום 6.6.2011 לא נכתב אלא "נפל בעבודתו", ללא ציון הסיבה; בתאונת עבודה מיום 5.11.2012 נכתב רק כי "ניחבל בברך שמאל", ולא צויין מדוע; גם בהגיעו של התובע לטפול רפואי ביום 8.11.2016 עקב נקע בקרסול ימין במהלך העבודה לא צויינו נסיבות הפגיעה.
יש בתמונות אלו כדי לתמוך בגירסתו של התובע בדבר נפילה עקב מפגע בדמות אבני שפה שבורות בפינת המדרכה.
...
המסקנה העולה מהתיעוד לעיל היא כי לא תמיד מציין הצוות הרפואי את נסיבות הנפילה, לא כל שכן את הסיבה לה.
שנית, התובע העיד כי מסר לצוות המטפל בבית החולים כיצד ומדוע נפל; כאמור, עדותו הותירה בי רושם מהימן ואני מקבלת עדותו גם בעניין זה. אם לא מצא הצוות הרפואי לנכון לציין פרטים אלו במסמכי בית החולים, אין להשית את האחריות לכך על התובע, שאין לו מעורבות או שליטה על עריכת התיעוד הרפואי.
מכל המקובץ לעיל אני מקבלת את גרסת התובע וקובעת כי נפל ונפגע עקב דריכתו על אבני שפה שבורות בפינת המדרכה, בעת שירד ממנה אל הכביש.
לאור זאת שהנכות נקבעה על יסוד מימצא הדמייתי של שבר בגוף חוליה, כשלכך אין מתלווה מגבלה בתנועות עמוד השדרה המתני, כפי שקבע מומחה בית המשפט, מצאתי לנכון להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על שיעור 2.5%.
