תביעת פיצויים בגין נפילה במדרגות בתוך בית פרטי

עניינו של פסק דין זה הנו בתביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לטענת התובע, עת נפל במדריגות בעת שבקש להכנס לבניין מגורים.

נפילתו זו נגרמה לטענת התובע כתוצאה מרשלנות הנתבעים אשר היה באחריותם, בין היתר, לדאוג לתחזוקת המדריגות ומעבר תקין ומסודר, ובתוך כך היה עליהם לדעת כי ישנו מרווח ו/או שקע בין ריצוף המדרכה לבין המדריגות וכי ישנו הפרש גבהים בין המדרכה לבין המדרגה העליונה.

הערייה הכחישה בכתב הגנתה את עצם קרות התאונה וכן את אחריותה לה, ובתוך כך נטען כי התאונה הנטענת ארעה בשטח פרטי אשר בבעלות ובחזקת הנתבעים 2-28 ועל כן לעירייה לא הייתה יכולה להיות כל שליטה על נסיבות המקרה ולא יכלה ולא צריכה הייתה לצפות את הארוע.

עדותו של התובע כי נפילתו האמורה ארעה לאחר ששב מהמפגש החברתי השני בו נטל חלק (לאחר המפגש המשותף עם בני הזוג קרן), נמצאה בעיני מהימנה, והנני מוצאת כי עדות זו נתמכת בתאור של נסיבות התאונה כפי שמצוי בשני מסמכים רפואיים שנערכו למחרת הארוע – ביום 22/11/11; הרשומה שנערכה על ידי האורתופד אליו פנה התובע (פרו' לוי מיכאל) בה צוין תחת "תלונות" כי "אתמול בלילה החליק במדריגות ברחוב ונחבל בברך שמאל"; טופס חדר המיון של בית החולים בילינסון אליו פנה התובע בהמשך אותו יום שם צוין, בין היתר, כי התובע נפל במדריגות ונחבל בברך שמאל.

...

סוף – דבר: לאור כל האמור, הנני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 184,280 ₪.

כן, תשלם הנתבעת 1 לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 24% וכן הוצאות משפט שהוציא התובע.

התביעה כנגד הנתבעים 2-28 נדחית בנסיבות הענין ללא צו להוצאות.

התובע הגיש ביום 24.3.2015 כתב תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לו בתאונה.

בכתב התביעה טען התובע כי כאשר הוא ביקר בבית בנו, הוא עלה בגרם המדריגות ונתקל במשטח בלוק וחצץ, איבד את שווי משקלו, נפל ונפגע כאמור.

ויסאם אישר זאת בחקירתו הנגדית: "זה בית שבנוי משתי קומות. המדריגות חיצוניות, אין מדרגות בפנים. זה לא בתוך הבית" (עמ' 2 לתימלול ישיבה מיום 3.1.2018).

בהצעה לביטוח דירה (נ/3), עליה חתמו ויסאם (על-פי עדותו) וסוכן הביטוח, תואר הרכוש המבוטח: מבנה דו-משפחתי, "הדירה נימצאת בקומה 1+2", "מספר קומות בבניין: 2", "האם הדירה כוללת מבני עזר כגון מחסנים: לא. (חדר מדרגות)". ברשימה של הפוליסה (נספח א' לכתב התביעה) נכתב כי סוג המבנה הנו "בית פרטי". בסעיף ההגדרות הכלליות שבפוליסה הוגדרה "דירה": "המבנה של הדירה או הבית הנזכרים במיפרט, מרפסות, .... שערים גדרות ודרכים מרוצפות השייכים לדירה ..". לאור העובדה שבהצעה נכתב כי ה"דירה" כוללת חדר מדרגות, ומשהוכח כי חדר המדריגות היחיד בבית הנן המדריגות החיצוניות (כמופיע בתמונות ת/1, ת/2, נ/1, נ/2), הנני קובע כי גרם המדריגות בו נפגע התובע, ואשר הוביל למרפסת הגג (או מרפסת השרות) של הקומה השנייה, ניכנס לחלופה של "דרכים מרוצפות השייכים לדירה" בהגדרת "דירה" שבתנאי הפוליסה.

...

פרשנות זו, שהובילה למסקנה כי המדרגות הן חלק מהבית המבוטח, תואמת את כללי הפרשנות של פוליסת ביטוח, כפי שנקבעו בפסיקה.

מאחר והנתבעת, שעליה נטל ההוכחה, לא הוכיחה את התנאי לקיומו של החריג, קרי - שמשך העבודות שבוצעו במרפסת השירות עלה על שבוע ימים, אין היא רשאית להסתמך על חריג זה. אשמו של התובע ? בסיכומיה בכתב טענה באת-כוח הנתבעת כי התובע החליק במדרגות באופן סתמי ללא קשר למפגע כלשהו, וכי יש לדחות את התביעה מאחר ואשמו הוא שגרם לתאונה.

התוצאה הגעתי למסקנה כי הביטוח על-פי הפוליסה חל במקרה הנדון.

בעדותו בבית המשפט הסביר התובע כי "כשבאתי לרדת מהמשאית החזקתי והחלקתי במדרגה הראשונה...נפלתי על הריצפה כל הגוף על איזור הכתף...החלקתי על הראשונה, איך שבאתי לצאת החזקתי באתי לשים את הרגל והחלקתי" (בעמ' 9, בש' 16-24).

כאמור, הנתבעת אינה חולקת על תאור כללי זה של הארוע וטענתה מצויה ברזולוציה גבוהה יותר של פרטי הארוע המבוססת על האמור במכתב השיחרור.

אכן, רישום רפואי שנערך בתוך פרק זמן קצר יחסית לאחר התאונה זוכה למעמד של ראיה מחזקת לכל הפחות, וזאת בדומה לרציונאל העומד בבסיס כלל הרס ג'סטה, המהוה חריג לכלל הפוסל עדות מפי השמועה, שכן ככל שמדובר ברשום המתעד גרסה עובדתית שניתנה סמוך לתאונה יש בכך להעיד כי היא גרסת אמת שנועדה לאפשר מתן טפולי רפואי נכון טרם שהיה בידי הנפגע סיפק לכלכל את צעדיו ולבחור את הגרסה הנוחה לו (ראו: ע"א 8388/99 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' בן ארי (4.6.2002); ת"א 23935-06-13 פלוני נ' קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונת דרכים (1.1.2018); ע"א 11078/07 שרה לוי סבג נ' שמעון פנגר וקסלר (26.5.2008); ע"א 2109/00 פרנקו דוד נ' אררט בע"מ - חברה לבטוח (8.4.2003)).

בהיתחשב במהות הפגיעה ושיעור הנכות, הטיפולים הרפואיים והבדיקות הרבות שעבר התובע, מועד חזרתו לעבודה, העובדה שלא נזקק לעזרה בשכר, והסבירות שייזקק בעתיד לעזרה בשכר בשל פגיעתו, לרבות בשל פעולות בבית שהיה יכול לבצע בעצמו אילמלא התאונה, אני מעמיד את סכום הפצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד על סך 7,000 ₪.

כן יש לנכות תשלום תכוף בסך 15,000 ₪ סה"כ פיצוי המגיע לתובע – 182,013 ₪ על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 182,013 ₪ לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסכום של 27,684 ₪ (כולל מע"מ), ואת אגרת בית המשפט ששולמה.

...

עם זאת סבור אני שאין מקום לפסוק פיצוי בגין הוצאה זו. אסביר.

הנתבעת לא התייחסה כלל לדרישה זו בסיכומיה ועם זאת לא ראיתי להיעתר לה. מדובר בטענה שלא נזכרה בכתב התביעה, בתצהיר התובע ואף לא בתחשיב הנזק שהגיש.

כן יש לנכות תשלום תכוף בסך 15,000 ₪ סה"כ פיצוי המגיע לתובע – 182,013 ₪ על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 182,013 ₪ לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסכום של 27,684 ₪ (כולל מע"מ), ואת אגרת בית המשפט ששולמה.

רקע - ההליך, הצדדים והמחלוקת לפני תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שהוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

שאלת החבות – דיון והכרעה הצדדים חלוקים באשר לאופן קרות התאונה, והאם היא חוסה תחת כנפיו של חוק הפלת"ד; דהיינו - האם ארוע הנפילה של התובע מהוה "תאונת דרכים" כהגדרת מונח זה בחוק הנ"ל. אופן קרות התאונה גרסת התובע: במסגרת תצהיר הנסיבות ת/2 שהגיש התובע, הוא העיד ביחס לאופן קרות התאונה, כדלקמן: "הרמתי את בלם יד פתחתי את דלת המשאית, הנחתי את רגל ימין על המדרגה של המשאית ובעודי תופס המעקה של הדלת הנחתי את רגל שמאל על הכביש ולפתע היא התעקמה, כתוצאה מכך איבדתי שווי משקל ונפלתי על הכביש". התובע נחקר בבית המשפט על אופן קרות התאונה בשאלות חוזרות ושל שתי וערב, בדרכים.

גרסת העד מר ז.מ: הנ"ל סיפר בתצהירו ת/1 כדלקמן: "ירדתי לכיוון בית העסק בתחנה, וכאשר חזרתי לכיוון המשאית ולא ראיתי את מר פלוני (התצהיר נוקב בשם התובע, שיקרא להלן, בציטוט מפי העד, כ'פלוני',- ר.ש) יושב בתוך המשאית. התקרבתי לכיוון הדלת של הנהג ולפתע ראיתי את פלוני שרוע על הכביש בזמן שדלת המשאית פתוחה והוא נאנק מכאבים. שאלתי את פלוני מה קרה, הוא טען כי כאשר כיבה את המנוע של המשאית עמד לרדת ובזמן הירידה מהמשאית הוא עיקם את רגלו השמאלית ונפל". מתצהירו של מר ז.מ עולה שלמרות שהוא לא ראה את רגע התאונה, התובע סיפר לו מיד בסמוך אחריה, שהוא נפל בזמן הירידה מהמשאית.

להלן פרטי הפצוי המגיע לתובע על פי ראשי הנזק הרלבאנטיים.

אין להיתעלם מכך שהתובע אדם צעיר, שעבודתו מצריכה גם פעילות פיזית הקשורה בהובלת סחורות ממקום למקום; עם זאת, יש לתת את הדעת לכך שהתובע חזר לעבודתו בתוך פרק זמן קצר, ולא שינה את עסוקו ואף עלה בידו להשביח את שכרו, במומו, לסכום נטו של מעל 9,000 ש"ח. לאור כל אלה, ראיתי לפסוק לתובע, בראש הנזק של פגיעה עתידית אפשרית בכושר ההישתכרות שלו - פיצוי גלובאלי בסך של 115,000 ₪, בתוספת פיצוי בגין הפסד תנאים סוצאליים, סה"כ: 129,375 ₪.

...

יישום הדין וההלכה על נסיבות התאונה דנן, מביא למסקנה שאירוע הירידה מהרכב, מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד; בהתאם לכך - הנתבעת חבה בפיצוי התובע בגינה.

הפסדי שכר לעתיד- פגיעה בכושר ההשתכרות: דין טענת הנתבעת לפיה אין כל משמעות תפקודית לנכות האורתופדית בכף רגלו של התובע, העובד כנהג חלוקה, להידחות.

דין דרישה זו להידחות.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע בגין נזקי הגוף הנובעים מהתאונה דנן, סך של 218,344 ₪.

זוהי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שלטענת התובע, יליד 19.5.84, נגרמו לו בארוע שהתרחש ביום 15.4.13, כתוצאה מנפילה עקב מפגע, בשטח שהנתבעת היא הבעלים הרשום שלו.

כאן המקום לציין כי לא נהגתי להחנות את רכבי שם, אלא בחניה פרטית משלי, שהייתה בבעלותי וצמודה לדירתי.

בהתאם לתמונה שלהלן וכן נספח ת/1 לעיל, מקום המפגע נמצא כולו בתוך השטח שבחלקה 225 הנ"ל, והנפילה נגרמה כתוצאה מאותן מדרגות מאולתרות ופגומות שבין שטח החלקה של הנתבעת לבין המדרגה שמסביב לבניין.

הצהרה ברוח זו אף מופיעה בכל אחד מן המסמכים שמגיש הנפגע למל"ל. אבחן, אפוא, את הדברים שמסר התובע למל"ל. בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, שנחתם על ידי התובע ביום 6.5.13, נכתב ב"תיאור הפגיעה": "באמצע יום עבודה רציתי להביא מסמכים של לקוח מהבית. החניתי את הרכב ועליתי במדריגות. באמצע המדריגות החלקתי. שמתי את היד בכדי לנסות לא ליפול ואז נפלתי ופרקתי את המרפק (יצא מהמקום)". בטופס בל/250 נכתב ב"תיאור התאונה": "באמצע יום עבודה רציתי לגשת לבית לקחת מסמכים של לקוח. מיהרתי לעלות במדריגות. החלקתי ונפלתי על מרפק שמאל". בתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה, שעליה חתם התובע ביום 10.9.13, נכתב: "תוך כדי יום עבודתי אני סוכן שטח בחברת פלאפון החלקתי בחדר מדרגות בירידה תוך כדי עבודה". אין צורך להכביר מילים לגבי ההבדלים בין הגרסה העולה ממסמכי התביעה למל"ל לבין גירסתו של התובע בתביעה זו. בחקירתו הנגדית נידרש התובע להסביר את הבדלי הגרסה.

...

סוף דבר לפיכך אני דוחה את התביעה.

כפועל יוצא מכך, נדחית גם ההודעה לצד שלישי.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עוד בסך 5,000 ₪ ומע"מ, וישיב לה את הוצאותיה עבור המומחה מטעמה ועבור המומחה מטעם בית המשפט.