תביעת פיצויים בגין ניזקי גוף בתאונת דרכים על אופנוע גנוב

לפניי תביעת ניזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

הנתבע אף ציין בכתב הגנתו את מספר ההליך בבית המשפט לתעבורה, אולם פסק דין בתיק זה לא אותר על ידי ובמהלך כל ההליך שלפני לא הוצגה לפניי כל ראיה התומכת בטענה זו. באשר למערכת היחסים שבין הנתבע לקרנית חוזר הנתבע על טענותיו המפורטות לעיל ומוסיף כי ככל שהיה נוהג באופנוע ללא רשות ניוזיק, היה מוגש כנגדו כתב אישום בגין גניבה.

האם התאונה עונה להגדרת תאונת דרכים לפי חוק הפיצויים? הנתבע טוען כי משמטרת הנסיעה על האופנוע הייתה לשעשוע וקונדס, הרי שלא מיתקיים הייעוד התחבורתי הנידרש על פי הגדרת תאונת דרכים בחוק הפיצויים- "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". הנתבע מפנה בעיניין זה לדנ"א 1963/00, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד כהן (פורסם בנבו, 16.4.2000) בו נקבע, לטענתו, כי כשילדים עשו שימוש ברכב לצורכי משחק ושעשוע לא מיתקיים רכיב "מטרות התחבורה". בפרשה זו נדחתה בקשה לדיון נוסף.

שלילת הזכאות אינה חלה על מי שנסע ברכב, כאשר הנהג בו נוהג ללא רישיון, גם אם ידע זאת או היה עליו לדעת (אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים 530 (מהדורה 4, 2011)) על כן, סעיף 7(3) לחוק הפיצויים אינו שולל את זכאות התובעת לפצוי בגין ניזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה.

...

סיכום להלן שיעורי הפיצוי הנקובים בפסק הדין: הפסדי שכר לעבר - 10,000 ₪ הפסדי השתכרות לעתיד - 40,000 ₪ הפסדי זכויות פנסיוניות - 6,250 ₪ עזרת הזולת בעבר ובעתיד - 6,000 ₪ הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד - 1,000 ₪ הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד - 3,000 ₪ נזק לא ממוני - 17,000 ₪ סך הכל 83,250 ₪ סוף דבר הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת סכום של 83,250 ₪ בתוספת שכר טרחה בשיעור של 13% בתוספת מע"מ ואגרת משפט.

צד ג' 1 ישיב לנתבעת 2 את הסכום שתשלם הנתבעת 2 לתובעת, במלואו, בתוך 60 ימים ממועד תשלומו לתובעת, כנגד הצגת אסמכתא המעידה על ביצוע התשלום.

ההודעה לצדדי שלישיים כנגד צד ג' 2 נדחית.

לפניי תביעה בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת בתאונת דרכים.

הצדדים התובעת, גב' א' פ', ילידת 7.8.1998, נפגעה בתאונת דרכים בתאריך 13.1.2020, כשהייתה כבת 22, עת רכבה על אופנוע במהלך עבודתה כשליחת פיצה והחליקה על הכביש (להלן: "התאונה").

התובעת אמנם השתמשה בסמים, אולם חלפו שנים רבות מאז, וגם הצבא לא הטיל דופי באופייה, לא חשש מהתמכרות כזו או אחרת, ולא חשש מגניבה.

כאב וסבל בהתאם לתקנה 2(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), התשל"ו-1976, אני פוסקת לתובעת סכום של 35,774 ₪ בראש נזק זה. החזר שכ"ט בהליכי המל"ל בסיכומיה, ביקשה התובעת פיצוי בסכום של 10,000 ₪, בגין שכ"ט עו"ד שנדרשה לשלם לבא כחה שייצג אותה בהליכי המל"ל. התובעת לא הגישה הסכם שכ"ט עו"ד וקבלה בגין תשלום הסכום לבא כוחה.

...

לאור האמור, אני קובעת פיצוי בראש נזק זה, לעבר ולעתיד, בסכום גלובלי של 5,000 ₪.

לפיכך, אני נעתרת לדרישת התובעת במלואה ופוסקת פיצוי בסכום של 45,000 ₪.

לפיכך, לא ניתן להתייחס לדרישתה זו והיא נדחית.

רקע לפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.

לגבי הרישומים הפליליים ציין כי "בערך בגיל 14 ניפתחו לי כמה תיקים...הסתובבתי עם חברה גדולים ממני שאני הייתי קטן ורציתי להיות בחברתם...ניצלו אותי, בגיל 15 הכל היה מאחורי...נסעתי על אופנוע ללא רישיון...ונתפסתי והיה לי תיק על זה שהתנהל שבסופו של דבר הסתיים בשל"צ 100 שעות וקנס כספי, הייתה לי קצינת מבחן לתקופה עם תסקירים חיוביים, חזרתי לבית הספר, עליתי על דרך המלך..." (עמ' 49).

תיקים פליליים נוספים נרשמו לו על גניבת רכב ותקיפת שוטר, אך התובע ציין כי לא מדובר בתקיפת שוטר אלא לכל היותר בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו (שם).

...

לאחר שבחנתי טענות הצדדים וחומר הראיות הגעתי למסקנה כי במקרה זה יש לחשב הפסדי שכרו של התובע על בסיס הפחתה מסוימת מגובה השכר הממוצע במשק.

הוא שהה בכלא צבאי ובסופו של דבר שוחרר משירות צבאי בשל חוסר כשירות.

מקובלת עלי הטענה שהתובע מוגבל בעבודה פיסית הדורשת מאמצים ושקיימים לו קשיים פיסיים ונפשיים בהתמודדות עם מסגרות תעסוקתיות, אך, עדיין, קיימות עבודות שאינן דורשות כישורים מיוחדים ומבוצעות בישיבה אותן יוכל לבצע מספר שעות ביום עם הפסקות (כמו, למשל, עבודה במחסן וכיו"ב, ואולי אף עבודה חלקית במספרה אותה ניתן לבצע בישיבה) כך שנכותו התפקודית אינה מלאה.

רקע לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.

התובע, יליד 1990, נפגע בתאונת דרכים בתאריך 22.6.2017, עת רכב על אופנוע המבוטח בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970, אצל הנתבעת.

סנ"צ שרון מנור, מפקד תחנת כפר סבא, ציין בתצהירו כי בין השנים 2016-2013 פיקד על יחידה מובחרת במג"ב – ימ"ר אלמוג, העוסקת בפרשיות סחר באמל"ח, גניבות, גניבות רכבים, התפרצויות לעסקים, הברחת פלסטינים, הפרות סדר ועוד.

...

נקבע כי "מסקנה זו מעוררת קושי, הנובע מכך שסעיף 64(א) לחוק הגמלאות מקנה לאוצר המדינה, כמי שמשלם את הגמלה, זכות חזרה כלפי המזיק. החלת סעיף 64(א) לחוק הגמלאות וסעיף 64(ד) לחוק בו זמנית, דהיינו – מתן זכות חזרה למדינה כלפי המזיק (64(א)) לצד אי – ניכוי ההטבה מסכום הפיצוי שמחויב המזיק לשלם לניזוק (64(ד)) תביא לתוצאה שקשה להלום, ולפיה המזיק יחויב בתשלום פיצוי העולה על הנזק שגרם" (פסקה 10).

עיינתי בטענות הצדדים ומסקנתי היא כי דין טענות התובע להידחות.

סיכום התובע אינו זכאי לתשלום פיצויים מהנתבעת והתביעה נדחית.

ההגנה הוסיפה וטענה כי אין להסתמך על הצהרת הנפגע המאופיינת בהגזמה וללא אסמכתות רפואיות, וכי אין לגזור "פיצוי עונשי" ונזקי הגוף ניתנים לשיפוי באפיק אזרחי.

בכלל זה נשקלו השילוב בין העבירות של שהיה בלתי חוקית, גניבת האופנוע על מאפייניה שנידונו לעיל, וההימלטות מן השוטרים בנהיגה מסוכנת.

כל הנפגעים (בני המשפחה, השוטר ומ' ש') זכאים לפצוי בגין הנזק הפיזי והרכושי שניגרם להם, כל אחד בהלימה לנזק שניגרם לו. עוד לא אוכל לקבל את הטענות, לפיהן אין לגזור לנפגעים פיצוי או יש למעט בו, בשל קשייהם הכלכליים של הנאשמים או בהנחה שהנפגעים יוכלו לתבוע פיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 או אחרת.

...

בהינתן הסיכון התעבורתי ביצירתו היו מעורבים הנאשמים, סבורני שיש צורך גם בעונשי פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה.

איני מקבל את טענת ההגנה, לפיה יש לאמץ עובדה זו כבסיס לקביעתו מלכתחילה של עונש מופחת בשל צפי נטען כי לא יזכרו לקיצור מנהלי של מאסרם.

אני מורה על הפעלת שלושת עונשי המאסר המותנה שנגזרו על הנאשם 1 בת"פ (רמלה) 25567-03-20, בני 6, 3 ו-1 חודשים.