תביעת פיצויים בגין נזקים מדירות עקב עבודות חיזוק מטעם המדינה

עסקינן בתביעה לפיצויים בגין הנזקים שעל-פי הנטען, נגרמו לתובעים בעקבות הארוע שהתרחש ביום 17.02.2014, במהלכו קרס ביניין המגורים המצוי ברחוב שייח עבדללה 11/256 גוש 18011, בעכו העתיקה (להלן: "הבניין"), בעקבותיו נהרגו חמישה אנשים ביניהם, אחיו ורעייתו של התובע 1, ואימו של התובע 1 אשר חולצה מהריסות הבניין ונפטרה בחלוף כ-10 חודשים.

במסגרת כתב התביעה נטען כי בעת הארוע, התובעים 1-2 כרתו הסכמי שכירות עם הנתבעת והשכירו לה שטחים בדירתם לצורך הקמת ותפעול אתר שידור סלולארי בשטח דירת התובעים 1-2, שכלל אנטנות סלולאריות וחדר חשמל תומך להן.

עוד נטען כי התרשלה הערייה בכך שלא פעלה להגדרת המבנה כמבנה מסוכן לאור מצבו הרעוע; הצד השלישי מס' 5 – משטרת ישראל האמונה על אכיפת החוק ומניעת ביצוע עבירות; הצד השלישי מס' 6 – המשרד לאיכות הסביבה אשר תפקידו לפקח על התקנת מיתקני תיקשורת ולדאוג להתקנתם במקומות מותרים, ואשר התרשל בבצוע תפקידו ובכך תרם לגרימת הארוע; הצד השלישי מס' 7 – אלוקף האיסלאמי בעכו, הבעלים והאחראי על תחזוקת הבניין ואשר לא פעל לבצוע עבודות לחזוק המבנה ולתיקון מלוא הליקויים במבנה, אשר היה בהם כדי למנוע קיומה של הסכנה ולמזער את הנזק שניגרם.

אציין כי הוגשו כתבי הגנה להודעת הצד השלישי מטעם מדינת ישראל והמשרד להגנת הסביבה, וכן מטעם הצד השלישי מס' 3 – זכראי עזירי.

מועד היתרחשות ההצתה השנייה – בסעיף 75 לכתב התביעה המקורי נטען כי השריפה פרצה בחודש 01/2008, ובמסגרת הבקשה מבוקש לתקן את מועד השריפה ל-"במהלך שנת 2009". השתלשלות האירועים במסגרת ההצתה השנייה – מבוקש לתקן האמור בסעיף 75 לכתב התביעה ולהוסיף את העובדה שהגורמים שחדרו לשטח הדירה בבניין, חיבלו ו"הציתו" את שלושת חדרי החשמל "ואת האנטנות הסלולאריות בגג הדירה", כאשר כתוצאה ממעשיהם פרצה שריפה בדירה ו"האנטנות הסלולאריות" נזוקו.

...

נטען כי אופי התיקונים המבוקש אינו נוגע לעצמם קיומם של האירועים שצוינו בכתב התביעה המקורי, אלא לאי דיוקים לגבי מועדם המדויק והשתלשלותם, ולאור הכרחיות וחיוניות התיקונים המבוקשים לבירור השאלות השנויות במחלוקת, יש להיעתר לבקשה.

הכרעה: דין הבקשה להתקבל.

מכל מקום , בשים לב לכך שאין מדובר בשיהוי חריג ובשים לב לתיקון המבוקש, אין לחסום את דרכם של התובעים בשלב זה להביא את העובדות המדוייקות להן טוענים התובעים במסגרת כתב התביעה לסיכום, מאחר והתיקון המבוקש אין בו כדי להוסיף עילת תביעה חדשה, בשים לב לשלב בו נמצא ההליך וכן לאור חיוניות התיקון המבוקש לבירור השאלות השנויות במחלוקת, מצאתי להתיר תיקון כתב התביעה כמבוקש.

נחתם עימו חוזה בסך 350,000 ₪ + מע"מ לצורך תיקון והשלמת העבדות בבניין , בנוסף נידרש יהיה לבצע תיקונים נרחבים בדירות המוערכים בכ- 4,000 ₪ לדירה , סה"כ הערכת עלות ביצוע העבודה מחדש ובצוע התיקונים לבניין מס' 1 470,000 ₪ + מע"מ תשלום פיצויים לדיירים בגין איחור במסירה התובעת לא עמדה בלוחות הזמנים, אחרה בבצוע העבודות ולאור הרטיבות שחדרה לדירות עקב עבודתה הלקויה, הדירות נימסרו לדיירים באיחור, ונאלצה לשלם לדיירים פיצויים בגין איחור במסירה בסך כולל של 287,815 ₪ והנה חשופה לתביעות נוספות, ויש לקזז סכום זה. פיצוי בגין אי מימוש האופציה מול התובעת והתקשרות עם קבלן אחר לזכות הנתבעת עמדה האופציה, עפ"י שיקול דעת , להורות לתובעת לבצע עבודות ניקיון ואיטום גם בבניינים 2 ו 3 ( סעיף 6.2 לנספח א להסכם הבצוע, בפועל עקב היתנהלותה הקלוקלת , ונטישת התובעת את העבודות בבנין 1 , ומבלי שסיימה את העבודות , לא היה כל טעם להפעיל את האופציה שעמדה לזכותה , ונאלצה לשכור קבלן משנה חדש – חב' רום עבודות גבהים בע"מ, אשר יבצע את העבודות בבניינים 2, 3.

ב"כ הנתבעת/ והתובעת שכנגד בסיכומיו, טוען כי התובעת הפרה התחייבויות חוזיות באשר החליטה על דעת עצמה, ובנגוד להוראות הסכם הבצוע, שלא לבצע עבודות של מילוי ברובה (כוחלה) בפרויקט, לא ביצעה סגירה ואיטום של חורי דיווידגים כפי היתחייבותה, לא ביצעה עגון וחיזוק של אבנים כפי היתחייבותה, איחרה במועד השלמת העבודות ולא עמדה בלוחות הזמנים שנקבעו בהסכם הבצוע.

נטען כי המומחה מטעם ביהמ"ש קבע כי התובעת חייבת בפצוי לנתבעת בסך של לפחות 370,000 ₪ (כולל מע"מ) בגין אי ביצוע עבודות איטום כנדרש, אי עגון אבנים כראוי ואי סגירת החורים במשקים (דיווידגים).

מסגרת נורמאטיבית - פרשנות חוזה בפסק הדין שניתן בעיניין דנ"א 8100/19 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת שראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקות 13 ו-17 (19.4.2020)) , עמדה הנשיאה חיות על העקרונות הבאים: "הילכת אפרופים קבעה כי חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים, הנלמד מבחינה של לשון החוזה ושל הנסיבות החיצוניות לו (הילכת אפרופים, בעמ' 311). זוהי התכלית הסובייקטיבית של החוזה. עוד קובעת הילכת אפרופים כי רק במקרים שבהם אין כל אפשרות לאתר את התכלית הסובייקטיבית, על בית המשפט המפרש את החוזה לפנות לתכלית האובייקטיבית שלו, המושפעת בין היתר מעיקרון תום הלב ומשיקולי היגיון, יעילות עסקית ושכל ישר (שם, בעמ' 313). עקרונות פרשניים אלה אומצו לאורך השנים בפסיקת בתי המשפט ואף אושררו בהרכב מורחב של תשעה שופטים בדנ"א 2045/05 מגדלי הירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 1 (2006) (להלן: עניין מגדלי הירקות). לאחר שניכנס לתוקפו תיקון מס' 2 לחוק החוזים הבהיר בית המשפט כי התיקון אימץ למעשה את השיטה הפרשנית שנקבעה בהילכת אפרופים, תוך הדגשת מקומה המשמעותי של לשון החוזה בתהליך הפרשנות (רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 16 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין (26.2.2012) (להלן: עניין סהר)). עוד הדגיש בית המשפט כי לא ניתן לייחס לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו וכי קיימת חזקה שלפיה פרשנות החוזה תואמת את המשמעות הפשוטה העולה מקריאת לשון החוזה (שם, פסקה 15 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין; על מקומה המרכזי של הלשון בפרשנות החוזה ראו גם: ע"א 2232/12 הפטריארכיה הלאטינית בירושלים נ' פארוואג'י, [פורסם בנבו] פסקה 14 לחוות דעתי (11.5.2014) (להלן: עניין פארוואג'י)).

המומחה אישר תימחור שנידרש בקשר לרטיבות בדירות בפרויקט בסך 120,000 ₪ + מע"מ , השאלה אם ניתן לקזוז ויש להשיתו על התובעת, המומחה עצמו, מציין שלא ניתן לשלול אפשרות שמקור הרטיבות ממקומות אחרים בדירות, ומעבר לכך, ובעיקר, טענות בענין רטיבות בדירות, על הנתבעת להפנות לקבלן החלופי שקיבל, לטענתה תשלום מכובד, בקשר להשלמת הנידרש בענין לשיטתה , והוא שנושא לכאורה, מבלי שיקבע כאן ממצא כלשהוא לחובתו, באחריות לנזקים ובשל אותה השלמה.

...

סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, ולאחר הפחתת מה שנפסק לנתבעת כלהלן: אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 80,198 ₪ הכולל מע"מ, צמוד ונושא ריבית כחוק מ 1/8/16 ועד לתשלום בפועל , וכאמור בעמוד 22 שורות 8-15 לעיל.

התביעה שכנגד, בכפוף להתרת הפחתת / קיזוז בסך 146,250 ₪ , ושנלקח בחשבון בסעיף 2 לעיל , נדחית.

נוכח התוצאה, ובהתחשב בהיקף שתי התביעות , והעובדה שמרבית התביעה הנגדית נדחית אני מחייב את הנתבעת/תובעת שכנגד, לשלם לתובעת הוצאות דיון בסך 6,000, ₪ וכן שכ"ט עו"ד, בסך 58,500 ₪ , צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל המזכירות תשלח פסה"ד לב"כ הצדדים ניתן היום, י"ג תמוז תשפ"ב, 12 יולי 2022, בהעדר הצדדים.

הרקע והטענות התובע הגיש נגד הנתבעת, שהנה חברה קבלנית שביצעה בבניין בו הוא מתגורר בשכירות עבודת תמ"א 38, תביעה בגין ניזקי נזילות שארעו בדירה בעקבות ביצוע עבודות בגג הבניין.

מר מלכה, הבעלים של הדירה שהושכרה בתקופה הרלוואנטית לתובע ורעייתו ביקש בעדותו לחזק את טענות התובע והדגיש כי דובר בנזילות של ממש שגרמו לנזקים נרחבים.

לצד זאת נפסק כי "על אף הנטייה הליבראלית בפסיקה להחליט על ביטולו של פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עדיין קיימים מקרים קצוניים בהם יש להעדיף את האנטרס הצבורי של סופיות הדיון והצורך למצות את ההיתדיינות על פני עניינו האישי של מבקש הביטול, אשר הביא במו ידיו למצב זה ותוך זילזול בוטה בכללים הדיוניים של מערכת המשפט" (ראו ע"א 1838/16 החבובות חנות צעצועים בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 09.05.2016).

חרף זאת וחרף אי התייצבותה לדיון ביום 10/8/21 ועל אף שבבקשה מיום 9/9/21 לא סיפקה הנתבעת כאמור, ולו בדל של הסבר לאי הגשת בקשה לשינוי מועד דיון, מקום בו מנהלה לא חש בטוב בימים שקדמו לדיון או מדוע לא התייצב נציג אחר מטעמה, בוטל פסק הדין ובכך ניתנה לנתבעת היזדמנות שניה להשמיע את טענותיה על אף הקשיים העולים מהבקשה.

חרף האמור, הרי שתוכן התצהיר והאשור של מר מלכה מתייחסים לקבלת הפצוי מהנתבעת בגין דמי השכירות – שאין בינו לבין תביעת התובע שהוגשה בגין הנזקים שנגרמו לרכושו – ולא כלום.

...

עם זאת, אציין שטענת הנתבעת שאין כל קשר ישיר בינה לבין התובע מאחר והתנהלה מול בעלי הדירות, דינה להידחות מכל וכל.

הטענה שהפיצוי כבר שולם לידי מר מלכה ולכן על התובע להפנות את טענותיו אליו, דינה להידחות אף היא.

לאור האמור, הבקשה נדחית ופסק הדין נותר בעינו.

התביעה התובע, תושב השטחים, יליד שנת 1993, הגיש תביעה זו לפיצויים בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו בעקבות תאונת עבודה בה היה מעורב ביום 30.3.2017 באתר בניה בהרצליה, לאחר שנפל מגובה של כ- 10 מטר ונפגע בגופו.

נסיבות הארוע והאחריות לתאונה טענות הצדדים והמחלוקת עפ"י גרסת התביעה, ביום התאונה – 30.3.2017, עסק התובע יחד עם עובדים נוספים, בעבודות טפסנות ופרוק טפסנות, כאשר במהלך העבודה ולצורך ביצועה, ניבנה פיגום דיקטים עם תומכות ברזל, שמטרתו לאפשר לעובדים לעבור מבניין לבניין.

התובע חזר בתצהירו על הגרסה שפורטה בכתב התביעה, ובגירסתו תמכו שני העדים מטעמו, אשרף חוסין אבו עביד ומוחמד סעיד פרחאת, אשר עבדו איתו באתר והצהירו כי התובע נפל מפיגום מקומה השלישית, בשל היתמוטטות הפיגום עליו דרך, לאחר שעובדים מהקומה התחתונה הסירו את התומכות של הפיגום מבלי ליידע את העובדים האחרים.

כנגד גירסתו של נסר בתצהיר, העיד התובע "מה שאומר המצהיר זה לא נכון. נסר ביום התאונה הסיע אותי לעבודה וחזר הביתה כי היה לו דיון בבימ"ש. הוא הסיע את העובדים לשטח וחזר הביתה. ירדנו לעבוד רגיל. הפיגום הזה עשינו אותו כמשמש מעבר מדירה אחת לשנייה. אני עובר בדירה אחת ורציתי לעבור לדירה השנייה, עסאם טנוס פירק את התמיכה שהיתה מלמטה מבלי ליתן התראה לאף אחד וקרה מה שקרה" (עמ' 9, שו' 29).

אדרבא, ההקפדה (הנטענת) של הנתבעת להזהיר את העובדים, עד כדי שטנוס טען שהפסיק את עבודת הפרוק באמצע כדי לעלות ולהזהיר את העובדים שוב (לטענתו), אינה אלא פועל יוצא של השמוש התדיר שעשו העובדים בפיגום, והיא רק מחזקת את טענת התובע שהם נהגו לעבור שם כחלק משגרת העבודה, למרות קיומו של מעבר חלופי.

שני צירים יש למחלוקת; הציר הראשון, נוגע לטענתו של התובע כי לפני התאונה קיבל במזומן שכר גבוה יותר מהשכר המדווח והמתועד בתלושי השכר; הציר השני הנוגע לפצוי בגין הפסדי השכר לעתיד, עניינו בטענת התובע כי את הפצוי יש לחשב על בסיס ההנחה כי אילמלא התאונה, היה ממשיך לעבוד במדינת ישראל עד גיל 67.

...

בשים לב לכך שלא היה מקום מלכתחילה להגיש את התביעה נגד בעלי המניות, ומנגד נוכח הייצוג המשותף לנתבעים 1 ו-2 ולנתבעים 3 ו-4, התובע ישלם לנתבעים 2 ו-4, סכום מתון של הוצאות ושכ"ט בסכום של 2,000 ₪ (לכל אחד מהם).

אני מקבלת את הודעת צד ג' שהגישו הנתבעים 1 ו-2 ומחייבת את צד ג' 2, חברת הפניקס, לשפות את המודיעים (הנתבעים 1 ו-2) במלוא הסכום בו חויבו לשלם לתובע, וככל שישולמו כספים בפועל ע"י נתבעים אלה, מכוח פסק הדין, לתובע.

מנגד, אני דוחה את הודעת צד ג' שהגישו הנתבעים 3-5 נגד הנתבעים 1-2.

ההליכים המשפטיים שמתקיימים בין הצדדים תלה"מ 51268-09-20: ביום 23.9.2020 הגיש התובע תביעה למתן צו מניעה כנגד הנתבע מס' 1, שבו עתר לקבלת סעד של מתן צו, שימנע מהנתבע ומי מטעמו מלבצע עבודות בנייה במקרקעין וצו שיאסור עליהם להכנס למקרקעין ללא רשותו של התובע.

תלה"מ 44356-03-21: ביום 21.3.2021 הגיש התובע תביעה כספית שבה עתר לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי כספי בגין הנזקים הנטענים שנגרמו לדירת המגורים.

הבניה הבלתי חוקית שביצעו הנתבעים והאופן שבו בוצעה, גרמה לתובע נזקים והפסדים, לרבות הוצאות ועלויות בהן יצטרך לשאת מכיסו לתיקונם – בסך 50,924 ₪ לפי הפרוט הבא [ המפורט בכתב התביעה] : פיצוי בגין עלות ביצוע עבודות חזוק ותיקונים למבנה בהתאם לחוות הדעת בעלות של 30,584 ₪, שכ"ט המומחה בעלות של 2,340 ₪, פיצוי בגין עבודות איטום בעלות של 6,000 ₪ , עבודות צבע בעלות של 2,000 ₪ ופצוי בגין נזק ללא ממוני ע"ס 10,000 ₪ משוערך ליום התשלום בפועל תוך חיוב הנתבעים בהוצאות משפט לרבות אגרת משפט, בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל וכן שכ"ט עו"ד ועליו מע"מ כחוק מיום מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

בעיניין דיאמנשטיין (ע"א 618/05 דיאמנשטיין נ' מחלקת מחלקת עבודות ציבוריות – מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 14 (21.3.2007)) קבע השופט ס' ג'ובראן: "הלכה היא, כי רישיון הניתן לביטול אינו מקנה לבעליו זכות לקבל פיצויים בעקבות ביטול הרישיון, אלא פיצויים בגין השבחת הקרקע בלבד ואף זאת מכוח שקולי צדק". אבהיר, כי בעיניין זה נדונו אמנם פיצויים בגין קרקע שהופקעה, אך ההלכה שנקבעה רלבאנטית גם לביטול רשות במקרקעין, שאיננו בדרך של הפקעה.

...

כמו כן, נוכח דחיית הרכיבים שפורטו לעיל, אינני מוצא לנכון לפסוק בגין רכיב זה. על יסוד האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה הנזיקית ומחייב את התובע לשלם לנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ .

הסעד לפצות את הנתבעים – אינני סבור כי מוצדק להיעתר לסעד המבוקש.

תמ"ש 44356-03-21 : התביעה לחיוב הנתבעים בתשלום פיצויים – נדחית.