תביעת פיצויים בגין נזקי רכוש מחדירת מים מצנרת עירונית

לפניי תביעה קטנה על סך 4,448 ₪ שעניינה פיצוי בגין ניזקי הצפה לרכב התובע שארעו ביום 14.12.2016, בירושלים.

ככל שיש להטיל אחריות בגין הנזקים הנטענים מן הראוי להטיל את האחריות על כתפי עריית ירושלים, שהיא הבעלים של מערכת הנקוז העירונית ואשר אחריותה על ניקיון ופינוי פסולת מרחובות העיר מוטלת על כתפיה בהתאם לפקודת העיריות.

נציג הגיחון הבהיר בעדותו, שתפקידה של הגיחון לנקות את הקולטנים ואת הצנרת לקו הראשי "כהכנה של העיר לקראת החורף" (פרוטוקול ע' 2 וש' 8-10).

מעיון בחקיקה עולה, כי סעיף 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן – הפקודה) קובע, "בענין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה: (2) תידאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש פרטי...". בפסק הדין בתא"מ (י-ם) 52604-05-12 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' חברת הגיחון בע"מ 9.1.1.4) מפי כב' הרשם הבכיר ניר נחשון (כתוארו אז) נסקרה הפסיקה לגבי אמות המידה הראויות לאחריות הערייה, ובין היתר, נקבע באותו פסק דין שאחראית הערייה היא מכח החוק לתפעולה, שמישותה ותקינותה של מערכת הביוב שבתחום שיפוטה כמו גם לשמירת ניקיונם של הרחובות אשר בחומה.

כמדומני כי התוצאה לעיל לא הייתה משתנה גם אם היה מוצג ההסכם בין הגיחון לבין עריית ירושלים שמתייחס לאחזקה של מערכת הנקוז בנסיבות העובדתיות הספציפיות שעלו במקרה זה. באשר לנזק – התובע העמיד את סכום התביעה על סכום של 4,448 ₪ כדלקמן: בדיקה, איתור חדירת מים, איטום פקקי נקוז במוסך – 234 ₪.

...

התוצאה מהמקובץ לעיל הוא ששתי הנתבעות אחראיות ביחד ולחוד לאי פינוי הפסולת שהצטברה על הקולטנים, עקב כך שלא דאגו לניקיון סביר של פתחי הקולטנים.

יחד עם זאת, אין לביהמ"ש ספק שנגרם לתובע בגין ההצפה שארעה באחריות הנתבעות ביטול זמן וטרדה מרובה ועל כן הנתבעות ישלמו לו בגין כך בסכום של 1,250 ₪.

התביעה מתקבלת אופן חלקי והנתבעות תשלמנה ביחד ולחוד לתובע סך של 3,148.4 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

תביעת התובעת הוגשה על סך של 37,500 ₪ בגין נזק לא ממוני, עזיבתה את הדירה בטרם סיום חוזה השכירות (לא נגרם לה נזק ממוני בשל כך, שכן אין חולק שלא נדרשה לשלם עבור תקופת השכירות הלא מנוצלת – הערה שלי י.פ), הוצאות דלק ונסיעות (שאף הן לא הוכחו – הערה שלי י.פ) והרס של בגדייה ורהיטיה בסכום של 20,000 ₪ (כאשר גם כאן אין כל הוכחה כי אכן נגרם נזק לרכושה של התובעת.

מכל מקום לו הוכחה אותה תיזה: הדרישה מדיירי הבניין באמצעות הנציגות, לממן מכיסם איטום לנוזלים של המרתף, כאשר במידה ותתוקן הצנרת העירונית אין צפי של חדירת מים למקלט (וממנו לדירת התובע) – אינה תיזה סבירה.

אם אכן מקור הנוזלים שחדרו למרתף הנו אך ורק בצנרת העירונית, ולא בליקוי בצנרת המהוה רכוש משותף של הבניין עצמו, הרי שאין מקום לחיובה העצמאי של הנציגות להוציא ממון רב לאיטום המרתף, שעה שהמקור להצפתו הנה לשיטת המומחה עצמו – לא צנרת של הבית המשותף אלא צנרת נקוז עירונית.

לעומת זאת, במצב הראשון אם לא היה יעקב מודע לכך שמדובר בבעיה של הצפות חוזרות להבדיל מגורם נזק חד פעמי שטופל, הרי שעל הנתבעים לפצות התובע על הנזקים שנגרמו כתולדה.

...

בסופו של דבר התובעת קצרה תקופת השכירות בדירה בהסכמת התובע , ב 3 חודש.

התובע לא עשה כן, ואין לאפשר לו להוזיל עלויות העסקה על ידי הטלת אחריות על הנתבעים לליקוי בצנרת הדירה משל דובר בדירה שנרכשה מקבלן.

אני דוחה אפוא, בלא צו להוצאות, תביעת התובעת 2.

התביעה שבפני, תביעה כספית בסך 169,950 ₪ לפיה תובעים המבקשים פצויי בגין ניזקי רכוש שנגרמו להם בתוספת פיצוי בגין עוגמת נפש מאת המשיבה.

צנרת החשמל נרטבה והושבתה, ארונות המטבח התנפחו, תיקרת הדירה התפוררה וכל הדירה התמלאה לחות, רטיבות, טחב ועובש.

ככל שחדרו מים לדירה לאחר ההריסה, נוכח העובדה שריצפת הדירה העליונה שהפכה לגג נאטמה ע"י הקבלן, ברור כי המים חדרו מהקירות שהוזנחו על ידי התובעים ולא מהגג.

המבקשים פנו למוקד העירוני בדרישה להסיר את המפגעים והמטרדים אך המשיבה סירבה לטפל בהם בטענה שהמבקשים מסרבים לפנות את דירתם.

...

תגובת המשיבה לבקשה לטענת המשיבה דין הבקשה להידחות מעיקרם של הטעמים הבאים: בבסיסי הבקשה עומדת טענה עובדתית שאינה אמת, כאילו העירייה או משהו מטעמה השליכו פסולת בשטח שליד הדירה.

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

די בכל אלה בכדי לדחות את הבקשה ועל כן אני מורה.

נוכח דחיית דרישתה מחב' הגיחון, הוגש כתב התביעה המקורי נגד שתי נתבעות: חב' הגיחון בע"מ (להלן: "הגיחון") והמבטחת של הגיחון, שירביט חברה לביטוח בע"מ (להלן: "שירביט") לפצוי על פי חוות דעת של שמאי מטעמה בשל נזקיה עקב ההצפה בסך של 1,402,011 ₪ (קרן) בצרוף הפרישי הצמדה וריבית עד מועד הגשת התביעה שהועמד על סך של 1,556,093 ₪.

לדברי שחר: "היה בצנרת הראשית היו מתהוות סתימות עקב שימוש של אולמי פאלאס, של הבור שומנים שלהם שהיה נסתם והיה סותם את הצנרת ראשית, האולם היה משליכים פסולת וכל מיני דברים לצנרת ראשית שלהם כלפי מטה והיא היתה נסתמת. והיה נגרם לי נזק ואני הייתי מזמין על חשבונית משאיות שיפתרו את הבעיות והצגתי חשבוניות על כך" (עמ' 26 שורות 15-18).

ובזיקה לארוע ההצפה הקודם משנת 2004 אמר: "הארוע הראשון וגם הארוע שלי היתה סתימה בכביש וכל המים חדרו למחסנים שלנו, זו סיבת הנזק. ש. הארוע של 2004 ו-2009 אות מקרה. ת. שם זה היה סתימה בביוב הראשי וכל המים ניכנסו" חרף זאת, לא נקטה התובעת בפעולה כלשהיא למנוע הצפה חוזרת, כבר בשנת 2004 או לאחריה.

סעיף 5 לפקודת הנזיקין קובע: "בתובענה שהוגשה על עוולה תהא הגנה שהתובע ידע והעריך, או יש להניח שידע והעריך, את מצב הדברים שגרמו לנזק וכי חשף עצמו או רכושו למצב זה מרצונו". לצורך החלת הגנת ההסתכנות מרצון על הנתבע הנטל להוכיח כי היתקיימו של שלושה תנאים מצטברים: ידיעת מצב הדברים יוצר הסיכון ובכללו הערכת מהות הסיכון, אופיו המסוכן של המעשה וסוג הסיכון העומד לפתחו.

כך גם, אין לקבוע כי התובעת, ויתרה מראש על פיצוי בגין נזק שיגרם לה מאותו סיכון, עליו לא ידעה, מקוו הביוב העירוני, אשר ניזקו מטבע הדברים גדול עשרות מונים מהצפה של קו ביוב בתוך הבניין.

...

לפיכך, נדחית בגין מכירה בחסר של הסחורה הפגומה, שלא הוכחה.

כן, נדחית התביעה לפיצוי בגין עבודות שיפוץ במקלט, שהנתבע לא אחראי לגביו ולא הוצגו אסמכתאות בתמיכה לחוות דעת השמאי רום, בעניין הוצאות מיון הסחורה ע"י עובדי התובעת ודינן, להידחות.

סוף דבר.

לסכום זה צירפה התובעת סך של 8,500 ₪ כפצוי בגין סבל, עוגמת נפש ונזקים לא ממוניים לאור מחדל מתמשך של הנתבעת כאשר נימנעה מלסייע לנתבעת.

לטענת הנתבעת לא צורפו לכתב התביעה מלוא המסמכים הנדרשים להוכחת הנזקים הנטענים ולא נעשו מלוא הבדיקות הנדרשות לשם מיזעור הנזקים ולכן הפרה התובעת את חובתה שבדין להקטין נזקים ולמונעם.

אכן לכתב התביעה לא צורפה כל חוות דעת או עדות לממצאים כלשהם של מומחים שבדקו, במהלך הזמן את הליקויים הנטענים ואף חשבונית המס שצרפה התובעת כראיה לבצוע התיקונים מציינת באופן לאקוני כי בוצע תיקון ליקויים בצנרת המנקזת מים מדירה 358 ועוברת בשטח הרכוש המשותף בבניין וכן בוצע תיקון ניזקי מבנה בשל חדירת מים והצפה לרבות החלפת צנרת וקירות גבס.

לפיכך, ובשיתוף עם אינסטלאטור שעבד בעבר בבניין הוביל את צוות הפועלים לאזורים של הרכוש המשותף בהם עוברת צנרת הנקוז התגלתה הסתימה סמוך למקום החיבור לצנרת העירונית בחניון התת קרקעי שם אותרו שורשים של צמח כלשהו שחדרו לצנרת המוליכה את מי הגשמים למערכת הנקוז במיקום תת קרקעי וגרמו לסתימה שהביאה להצפת מי הגשמים בדירתה.

...

כל עוד התגלתה הסתימה בצינור נשוא דיוננו זה, בתחומי אותו צינור ולא בצנרת אליה הוא נאסף – תיקונו באחריותה של התובעת וכך אף הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתקלה שאירעה בו. העובדה כי הצינור הותקן על פניו של רכוש משותף – קירות הבניין, אינו המבחן הנכון אלא, כפי שנקבע בסעיף 52 בחוק וכפי שנקבע בפסיקה – המבחן הוא זהות המשתמשים בו. בכך תם ונשלם הדיון בהליך זה. התביעה נדחית והתובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 8,000 ₪.