מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת פיצויים בגין נזקי רכב שנגרמו במהלך צו הריסה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

התובעים עותרים בתביעתם לפיצויים בגין נזקים נטענים בסך 1,150,403 ₪, וכן לצוי עשה וצוי מניעה שונים.
הנתבע 1 בנה קיר נוסף בגובה העולה על 2 מטר ותקרה מעליו, הפולשים למגרש התובעים בכ-51 ס"מ, ללא היתר (להלן: "הבניה הפולשת"), דבר אשר הצר את שביל החניון והקשה על התובעים להשתמש בו. בשל הבניה הפולשת נטען כי נפגעו שלושת רכבי התובעים ונגרם להם נזק בסך 43,363 ₪; כי משהנתבע 1 בנה את הקיר הנוסף על גבי קיר הגבול, יש לחייבו להישתתף באופן יחסי בעלות בניית קיר הגבול בסך 57,224 ₪ ובתשלום דמי שימוש לתקופה של 7 שנים; כי הצבת מחסומי בטון ושפיכת חומר מילוי בתוואי הדרך הציבורית על ידי הנתבע 1 חוסמת את שדה הראייה ביציאה מחניון התובעים ומונעת אפשרות להישתלב בכביש שירות; כי מילוי הפער בין כביש השרות לתקרה הפולשת בפסולת בניה, גורם בעונת הגשמים להדרדרות חצץ ואבנים אל תוך שביל החניון, מה שגורם להחלקת רכבים ולסכון בטיחותי.
בנוסף עותרים התובעים באף למתן צוי הריסה ביחס לקומה החמישית בבניין הנתבע, הקיר והתיקרה הפולשים, משטח החניה הבנוי על קו אפס והקיר שניבנה מעל קיר הגבול; לצוים לפינוי פסולת הבטון והבטונדות שהוצבו על ידי הנתבע 1; לצוי פינוי ביחס למחרטה, העסקים והמשרדים המושכרים; למתן צוי עשה ביחס לועדה, שעניינם בחינת טענות התובעים כי הדרך שנסללה על ידי מע"צ במיגרש הנתבע 1, אמורה הייתה להגיע ולאפשר גישה אל למגרש התובע 1, ולחייב את פתיחתה על ידי הנתבע 1.
תקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018 קובעת כי: "בית המשפט רשאי לדחות תביעה בכל עת בשל קיומו של מעשה בית דין, היתיישנות או מכל נימוק אחר, שלפיו הוא סבור כי ראוי ונכון לדחות את התביעה." הסדר זה דומה בעקרו להסדר שעוגן בתקנה 101(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, במובן זה שאף לפיו בית המשפט רשאי, בכל עת, לדחות תביעה על הסף, מנימוקים של מעשה בית דין, חוסר סמכות או כל נימוק אחר, אך הוא אינו חייב לעשות כן. נפסק, כי בית המשפט רשאי בכל עת להורות על סילוקה על הסף של תביעה, כולה או מקצתה, במטרה לסנן תביעות סרק ובכך לחסוך בזמן שפוטי והוצאות עבור הצדדים, ובפרט עבור הנתבע (רע"א 6938/19 דני אילני נ' פייר ברוך (20/8/20), ס' 22).
...
טענות הנתבעים להתיישנות התביעה, בעת הזו, להידחות.
סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, דין הבקשות לסילוק התביעה על הסף להתקבל באופן חלקי, בהתייחס לפלוגתות הנוגעות לבניית הקומה החמישית בניגוד להיתר ולתכנית.
לאור התוצאה, התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות בסך של 1,500 ₪ תוך 30 ימים מהיום.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום חדרה נפסק כדקלמן:

בנוסף, עתרו התובעים לתשלומי איזון, דמי שימוש ראויים, ופצוי בגין נזקים שנגרמו להם, לשיטתם, כתוצאה ממחדלי הנתבעים.
לכן, עליהם לשלם דמי שימוש עבור תפיסת חזקה בשטח הנ"ל. כמו כן, הנתבעים חסמו, כימעט לחלוטין, את המעבר בין המגרשים בחלקה, כך שהתובעים אינם יכולים לסוע ברכב לחלק המערבי ולמרכז הכפר, משום שנותר שביל צר מאוד, שלטענתם אינו מתאים גם להולכי רגל.
אין חולק שבמקרה דנא לא קיים הסכם שתוף ולכן ההוראה הרלבנטית היא הוראת סע' 37(א) לחוק, להלן: "כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לידרוש פירוק השתוף". סע' 38 לחוק קובע, כי פירוק שתוף יהיה על פי הסכם בין השותפים, ובאין הסכם יהיה על פי צו של בית משפט, באחד האופנים המפורטים בסעיפים 39-43 לחוק, משמע- בדרך של חלוקה בעין: "במקרקעין הניתנים לחלוקה יהיה פירוק השתוף בדרך של חלוקה בעין"; בדרך של מכירה: "במקרקעין שאינם ניתנים לחלוקה, וכן אם נוכח בית המשפט כי חלוקה בעין תיגרום הפסד ניכר לשותפים...."; או בדרך של רישום בית משותף: "היו עיקר המקרקעין בית הראוי להרשם כבית משותף....". לצד הוראות אלה, קובע סע' 43 לחוק: "בית המשפט יתחשב ככל האפשר בדרישת מקצת השותפים לקיים את השתוף ביניהם ובשאר משאלותיהם של שותפים". כפי שניתן להווכח מהוראות החוק, פירוק שתוף היא עילתו של שותף במקרקעין כלפי השותפים האחרים.
התובעים עתרו למתן צו הריסה של הבנוי בשטח העודף ושיוכו להם במסגרת החלוקה בעין, או לחילופין הותרתו בידי הנתבעים, תוך קביעת דמי שימוש ראויים, שישלמו להם הנתבעים, בעד השמוש שעשו בשטח העודף, משך שבע השנים האחרונות לפני הגשת התביעה.
יתר על כן, התובעים לא פירטו בכתב התביעה את הנזק שניגרם וערכו, ולא הביאו ראיה על גובה הנזק שניגרם, ככל ונגרם, כתוצאה מחסימת מערכת הביוב (ע"י השכנים לכאורה) או כתוצאה מהעדר נקוז ראוי למי הגשמים, שבאחריות המועצה המקומית או תאגיד המים.
...
אני מורה על רישום החלוקה הנ"ל על פי המפה המצבית לאחר שיתקבל אישור המפקח כאמור בס"ק 35(ה) לעיל.
מאחר ומלכתחילה הסכימו הנתבעים לפירוק השיתוף איני עושה צו להוצאות בנושא זה. בהינתן אופן החלוקה, התביעה לדמי איזון נדחית.
כך נדחות גם התביעות לתשלום פיצוי בעד נזקים, ירידת ערך ולתשלום דמי שימוש ראויים.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

לפני תביעה לפצוי התובעת, בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה, כתוצאה ממעשי הרס שבצעו הנתבעים ברכוש המשותף, בחצר הסמוכה לדירתה, בעת שהותה בחו"ל. התביעה הוגשה על סך 182,500 ₪.
דיון והכרעה לאחר שבחנתי את כלל הראיות ואת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל בחלקה, באופן שהנתבעים יפצו את התובעת בגין הנזקים שגרמו לרכושה; יישאו בפצוי בגין נזק לא ממוני, ישלימו את בניית הגדר החיצונית שנפרצה על ידם ויינתן צו המאפשר לתובעת להשיב את המצב לקדמותו, עד לקביעה של ערכאה מוסמכת בגין אופן השמוש ברכוש המשותף או פירוק השתוף במקרקעין.
אני אומר לך שמי שחותם על הסכם לגבי השמוש בחלק הדרומי של הקרקע כמקום חניות לרכב יודע שאסור לו לעשות דבר כגון הפעולות האלה ללא אישור בכתב נכון או לא. נכון, אבל מותר לו להרוס את הגדר זה בית של ההורים והמשפחה? אח שלי הסכים ואמר כן אז עשינו.
...
בנסיבות העניין, שעה שעולה מכל התמונות שצורפו כי עובר למעשי ההרס, מדובר היה בבניין ובגינה מטופחים המוקפים גדר שלמה, ולאור העובדה כי מעשי ההרס שבוצעו במקרקעין השפיעו על איכות חייה של התובעת באופן יום יומי, בהיות החצר צמודה לדירתה ונשקפת מחלונות המטבח, ועצם העובדה כי סמוך למועד הדיון בצעו הנתבעים עבודות שלא הייתה מניעה מלבצעם קודם לכן, אך מנגד, אין טענה לפגיעה בתוך דירת הנתבעת, אני סבורה כי הנתבעים זכאים לפיצוי כולל בסך של 12,000 ₪ אשר משקלל את עגמת הנפש שנגרמה להם.
סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובעת יחד ולחוד, את הסך של 26,800 ₪ בגין הנזק הממוני כמפורט לעיל בהתאם לקביעת השמאי על פי סעיפים א' עד ה' ו-ח' וט' לחוות הדעת מטעמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך חוות דעת 2.8.21 ועד לתשלום בפועל.
אני קובעת כי נוכח ההסכמה רבת השנים לשימוש בפועל שעשו שני הצדדים, הן לעניין הסככות והן לעניין האלמנטים שהוסיפה התובעת הכוללים מעקות, גדרות, גינות ושערים, התובעת רשאית להציבם מחדש בכפוף להוראות כל דין הנוגעים להיתרים ולבטיחות, וככל שמי מהצדדים מבקשים לטעון כנגד השימושים הנעשים משך השנים, אין מניעה כי יפנה בהליך המתאים ולערכאה המוסמכת לדון בענייני החזקה ושימוש עתידי הרכוש המשותף.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

פתח דבר לפני תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעים אשר במרכזה דרישה למתן צו עשה להריסת תוספות בניה, לצד דרישה לתשלום פיצויים בסך 450,000 ₪ בגין פלישה נטענת של הנתבעים לשטחי הרכוש המשותף בבניין ברחוב אצ"ל 25 רמת גן, הידוע כגוש 6183 חלקה 240 (להלן: "הבניין" או "הבית המשותף").
השני, פיצוי כספי בסך 450,000 ₪ בגין פלישת הנתבעים לשטחי הרכוש המשותף ושימוש פרטי בשטחים אלה, וכן בגין נזקים ועוגמת נפש שנגרמה לו. התובע מפנה לחוות הדעת של השמאי זהר עירון והמודד חגי וייס, אשר נתנו חוות דעתם בתביעה הראשונה, ומציין כי השמוש הפרטי של כלל הנתבעים בשטח הרכוש המשותף עומד על סך מיצטבר של מעל 800 מ"ר. לטענת התובע, הנתבעים מתנכלים לו בדרכים שונות ומגוונות, בין היתר בדרך של חסימת גישה לחניה ולגג הבניין, הצבת מכשולים, הקמת פיגומים שמונעים ממנו להכנס או לצאת לביתו ואף תוקפים פיזית את התובע וגורמים לו לנזקים לגוף ולרכוש.
חלק מהעבודות בוצעו בהיתר בניה אולם חלקן ללא היתר, וזאת מבלי שביצעו הליך של תיקון צו הבית המשותף, כך שלמעשה המצב הרישומי שונה מהמצב בשטח, והתובע הסתמך על האמור בפנקס הרישום עת רכש דירתו.
עוד מעלים הנתבעים כי התובע חוסם את רכבי הנתבעים ומפריע למעבר, מחנה את רכבו על המדרכה ופוגע באפשרות שלהם לעשות שימוש סביר בשטחי הגינה.
...
משכך, תביעת לשון הרע נדחית בזאת.
כמו כן, ביחס לתביעת לשון הרע, מצאתי כי לתובע עומדת הגנת אמת פרסום, כך שגם תביעה זו נדחית והתובעים שכנגד אינם זכאים לפיצוי בגין לשון הרע.
סוף דבר התביעה העיקרית והתביעה שכנגד נדחות בזאת.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

התובעים הגישו תביעה כנגד עריית רמת השרון, רשות מקרקעי ישראל ומשטרת ישראל לפצוי בגין הנזקים שנגרמו להם עקב הריסת מבנים נוספים, שלא נכללו בצו הריסת המבנים שניתן בהליך פלילי.
· "אחרי שהעברתי את חווה"ד [למישטרה – י.ג] נקראנו לישיבה אחת בתחנת גלילות [במישטרה – י.ג]... נכחו קצין מודיעין של המישטרה, נכחו קצינים בכירים של התחנה, נציג של מנהלת תאום פעולות אכיפה [נציג מתפ"א – י.ג]... ומנהל הפיקוח על הבניה סלבה בוטנר [מנהל הפיקוח על הבניה בערייה]. ש. נכח [מנהל הפיקוח על הבניה בערייה – י.ג] במישטרה? ת. כן" – עמ' 98 לפרוטוקול שורה 30 עד עמ' 99 לפרוטוקול שורה 23; "במישטרה [בדיון במישטרה – י.ג] הוא היה [מנהל הפיקוח על הבניה בערייה – י.ג]? ... אני נסעתי באוטו שלו. לי לא היה [רכב – י.ג]" – עמ' 115 לפרוטוקול שורות 20-22.
לא נידרש מראש העיר שיהיה נוכח במועד ביצוע צוי הריסה בשטח העירוני.
...
קודם לשמיעת הראיות, כאשר ההחלטה ניתנה עפ"י טיעונים בלבד ללא עדויות, הגיע ביהמ"ש לאותה מסקנה, שהביאה את היועץ המשפטי של העירייה להגיש הודעת צד ג' כנגד המבקש, ובכך אין פסול.
אשר על כן ניתן להכיר בחסינות המבקש מכוח סעיף 7ג. לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ומשלא התקיים החריג הקבוע בסעיף 7ו.(א) לפקודת הנזיקין – הודעת צד ג' שהוגשה ע"י העירייה כנגד המבקש נדחית.
המשיבה תשלם למבקש הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו