התובעים עותרים בתביעתם לפיצויים בגין נזקים נטענים בסך 1,150,403 ₪, וכן לצוי עשה וצוי מניעה שונים.
הנתבע 1 בנה קיר נוסף בגובה העולה על 2 מטר ותקרה מעליו, הפולשים למגרש התובעים בכ-51 ס"מ, ללא היתר (להלן: "הבניה הפולשת"), דבר אשר הצר את שביל החניון והקשה על התובעים להשתמש בו.
בשל הבניה הפולשת נטען כי נפגעו שלושת רכבי התובעים ונגרם להם נזק בסך 43,363 ₪; כי משהנתבע 1 בנה את הקיר הנוסף על גבי קיר הגבול, יש לחייבו להישתתף באופן יחסי בעלות בניית קיר הגבול בסך 57,224 ₪ ובתשלום דמי שימוש לתקופה של 7 שנים; כי הצבת מחסומי בטון ושפיכת חומר מילוי בתוואי הדרך הציבורית על ידי הנתבע 1 חוסמת את שדה הראייה ביציאה מחניון התובעים ומונעת אפשרות להישתלב בכביש שירות; כי מילוי הפער בין כביש השרות לתקרה הפולשת בפסולת בניה, גורם בעונת הגשמים להדרדרות חצץ ואבנים אל תוך שביל החניון, מה שגורם להחלקת רכבים ולסכון בטיחותי.
בנוסף עותרים התובעים באף למתן צוי הריסה ביחס לקומה החמישית בבניין הנתבע, הקיר והתיקרה הפולשים, משטח החניה הבנוי על קו אפס והקיר שניבנה מעל קיר הגבול; לצוים לפינוי פסולת הבטון והבטונדות שהוצבו על ידי הנתבע 1; לצוי פינוי ביחס למחרטה, העסקים והמשרדים המושכרים; למתן צוי עשה ביחס לועדה, שעניינם בחינת טענות התובעים כי הדרך שנסללה על ידי מע"צ במיגרש הנתבע 1, אמורה הייתה להגיע ולאפשר גישה אל למגרש התובע 1, ולחייב את פתיחתה על ידי הנתבע 1.
תקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018 קובעת כי: "בית המשפט רשאי לדחות תביעה בכל עת בשל קיומו של מעשה בית דין, היתיישנות או מכל נימוק אחר, שלפיו הוא סבור כי ראוי ונכון לדחות את התביעה."
הסדר זה דומה בעקרו להסדר שעוגן בתקנה 101(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, במובן זה שאף לפיו בית המשפט רשאי, בכל עת, לדחות תביעה על הסף, מנימוקים של מעשה בית דין, חוסר סמכות או כל נימוק אחר, אך הוא אינו חייב לעשות כן.
נפסק, כי בית המשפט רשאי בכל עת להורות על סילוקה על הסף של תביעה, כולה או מקצתה, במטרה לסנן תביעות סרק ובכך לחסוך בזמן שפוטי והוצאות עבור הצדדים, ובפרט עבור הנתבע (רע"א 6938/19 דני אילני נ' פייר ברוך (20/8/20), ס' 22).
...
טענות הנתבעים להתיישנות התביעה, בעת הזו, להידחות.
סוף דבר
לנוכח כל האמור לעיל, דין הבקשות לסילוק התביעה על הסף להתקבל באופן חלקי, בהתייחס לפלוגתות הנוגעות לבניית הקומה החמישית בניגוד להיתר ולתכנית.
לאור התוצאה, התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות בסך של 1,500 ₪ תוך 30 ימים מהיום.