רקע:
התובעת, "המאגר ליסינג בע"מ" (להלן: "התובעת" ו/או "המשכירה"), הנה חברה פרטית, העוסקת, בין היתר, בהשכרת רכב בליסינג, שירותים עיסקיים, שירותי מימון וכיו"ב.
הנתבעת, "דואיט אינטרנשיונאל בע"מ" (להלן: "הנתבעת" ו/או "השוכרת"), הנה חברה פרטית, אשר בזמנים הרלוואנטיים לכתב התביעה, הזמינה וקיבלה שירות שכירות ליסינג תפעולי מהתובעת.
הנתבעת הנה "השוכר", ועל-פי ההסכם, היא מחויבת לפי כל תנאיו, לרבות פיצוי התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה.
על-פי סעיף 11.8 להסכם, במקרה של שיפוי התובעת בגין "אובדן מוחלט" של הרכב, גובה השיפוי יקבע לפי "שווי ערך המכונית על פי מחירון יצחק לוי". התובעת הציגה את מחירון יצחק לוי הרלוואנטי לארוע.
שאלה זו מעוררת שאלות נוספות – על מי מהצדדים הייתה מוטלת האחריות לבטח את הרכב בביטוח מקיף; האם נהג הנתבעת ו/או הנתבעת התרשלו, ועל-כן הנתבעת אחראית לנזקים שנגרמו לרכב; מהו גובה הנזק שניגרם לתובעת;
כפי שהובא לעיל, לאחר ששמעתי את הטענות, את העדויות ועיינתי בכל אשר הובא בפניי, נחה דעתי לדחות את התביעה, ואבאר;
סוגיית פוליסת ביטוח מקיף לרכב
הצדדים חלוקים ביניהם באשר לשאלה - על מי הייתה מוטלת החובה לרכוש ביטוח מקיף לרכב, ובין היתר, להרחיבו לארועי פרעות ומהומות, אם בכלל.
ובהמשך, העיד יורם, חזר ואמר, כי הנתיב ממנו יצא מהחניון היה פנוי, ושלא היו מפגינים, ושהתמונה אותה מבקש ב"כ התובעת להציג, הנה מעוותת (שם, שורות 30-32; עמ' 19 שם, שורות 4-22).
...
לפיכך, אין להידרש לסעד חלופי זה.
סוף דבר
לאור המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, שהתובעת היא האחראית לכך שהרכב לא בוטח בביטוח מקיף, על השלכותיו.
כמו כן, נחה דעתי, כי נהג הנתבעת לא התרשל בנהיגתו ברכב.
לאור האמור, דין התביעה – דחייה.
