תביעת פיצויים בגין נזקי רכב בתאונת מעגל תנועה

בפניי תביעה לפצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע, הנהוג בידי אישתו שלומית (להלן: שלומית), בתאונת דרכים שארעה ביום 20.11.2019 בפארק התעשיה הצפוני בקיסריה, במעורבות רכבה של נתבעת מס' 2, הנהוג בידי גיסתה, נתבעת מס' 1 (להלן: הנתבעת).

תוך כדי צעידה אומר התובע "את רוצה, נלך למשפט, מה שתחליטי נעשה." בהמשך אומרת הנתבעת שתפנה לחברת הביטוח ותברר מולה, והתובע משיב - "אין בעיה, תפעילי את מי שאת רוצה". עוד צורף לכתב התביעה מכתב דחייה מיום 26.12.2019 של חברת הביטוח מגדל בע"מ, מבטחת השמוש ברכב הנתבעת, בו נימקה את דחיית דרישתו של התובע לפצוי בכך שהאחריות לתאונה אינה מוטלת על הנתבעת, שכן "על פי גרסת המבוטח, נהג רכב התובע סטה לתוך נתיב נסיעת המבוטח ובכך גרם לתאונה". טענות הנתבעת וראיותיה בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי אכן, בתחילה התכוונה לפנות שמאלה מהנתיב הימני, מתוך מחשבה שבמעגל התנועה ישנם שני מסלולים הפונים שמאלה; אולם כאשר הבינה ששלומית אינה מבחינה בה ומתחילה לסטות לנתיב הימני, החליטה הנתבעת להיצמד לנתיב הימני ולהמשיך ישר, אלא ששלומית סטתה לתוך נתיב נסיעתה ופגעה ברכבה.

...

על כן אני מקבלת את הצעת המחיר כראיה לשיעור הנזק שנגרם לתובע, ואת החשבונית והקבלה כראיה לסכום ששולם עבור תיקונו של נזק זה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,391 ₪.

אני מקבלת איפוא את התביעה ברובה ומחייבת את נתבעת מס' 1 לשלם לתובע סך של 2,391 ₪.

התביעה נגד נתבעת מס' 2 נדחית בהעדר עילת תביעה, בהיותה בעלת הרכב ולא הנהגת בו במועד התאונה.

בפניי תביעה לפצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע בעקבות תאונת דרכים מיום 15.5.2019, במעורבות רכבה של נתבעת מס' 2, הנהוג בידי נתבע מס' 3 ואשר השמוש בו בוטח על ידי נתבעת מס' 1 (להלן: רכב הנתבעים).

בידעו כי עליו לפנות ימינה מרחק קצר אחרי היציאה ממעגל התנועה, הוא ניכנס מראש למעגל התנועה בנתיב הימני ונוסע בנתיב זה לכל אורכו, על מנת שמיד ביציאה ממעגל התאונה ייצא בנתיב הימני ויוכל לפנות בביטחה ימינה, וכדבריו: "מה שהם טוענים שאני נכנסתי משמאל ועקפתי ימינה, זה הזוי. אין זמן ומרחק לתרגיל כזה. המכונית שלי כבר לבד יודעת לעשות את זה גם בלעדיי." (עמ' 1, ש' 26-25).

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בכתב ובעל פה וכן את העדויות והראיות שהציגו, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל ברובה.

אשר על כן, אני קובעת כי התאונה אירעה כפי גרסת התובע, קרי, כאשר התובע ביקש לפנות ימינה מתוך הנתיב הימני והאט, ואילו הנתבע, שנסע אחריו, לא הספיק לעצור ופגע בו. מכאן, שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבע, אשר לא שם לבו למתרחש בדרך ולא שמר על רווח המאפשר לו לעצור את רכבו בכל עת ולמנוע תאונה, כפי האמור בתקנה 49(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961.

סוף דבר: אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך כולל של 15,398 ₪.

זוהי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע בעילה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

הפגיעה בתובע התרחשה עת שרכב מסוג מאזדה מ.ר. 92-378-23 (להלן "רכב המזדה") פגע ברכב מסוג שברולט מ.ר. 40-549-65 (להלן: "רכב השברולט") בעת שזה היה בנסיעה במעגל תנועה מתומרר בישוב עראבה.

מאחר ולכל הרכבים המעורבים בתאונה אין ביטוח חובה, החבות לשלם לו פיצויים בגין נזקיו מוטלת על קרנית.

...

באשר לטענת הנתבעת שהרכב הפוגע חנה ליד אבני שפה "אדום – לבן", אני סבורה שהנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה בקשר לטענה זו ולא הובאה ראיה המצביעה על כך. אבני השפה בתמונות שהוגשו לא מצביעות על אבני שפה "אדום – לבן". 19.

מכאן, שאני מקבלת את התביעה כנגדם, כמבוקש בסיכומי התובע, ומחייבת אותם בפיצוי התובע ביחד ולחוד עם קרנית.

נוכח המסקנה שהתקבלה לעיל, שרכב הבן שימש כזירה בלבד והוא לא רכב מעורב בתאונה, אני דוחה את ההודעה שנשלחה לבן.

אני מורה על הגשת תחשיבי נזק באופן הבא: מטעם התובע עד ליום 30/4/22 ומטעם קרנית עד ליום 25/5/22.

רקע וטענות הצדדים: לפניי תביעה, שעניינה פיצויים בגין ניזקי רכוש, אשר נגרמו בתאונת דרכים מיום 11/12/21 (להלן: "התאונה").

כעולה מכתב ההגנה, ביום התאונה, רכב הנתבעת (להלן: "רכב הנתבעת") נסע כדין ביציאה מירושלים ונסע בנתיב השמאלי (הפנימי) במעגל תנועה.

...

בחקירתו הנגדית השיב כי לטענתו התאונה התרחשה בזמן שביצע את הפנייה ולאחר מכן תיקן והשיב כי התאונה התרחשה לקראת סוף הפנייה כאשר ביקש להיצמד לתחנה ורכב הנתבעת שהגיח משמאל פגע בו. מכל האמור לעיל, סבורני כי כפות המאזניים נותרו מעוינות.

בנסיבות האמורות, לא הורם הנטל הנדרש במשפט האזרחי והתביעה נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית.

מונחת לפניי תביעה לפצוי כספי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע, מונית, בגין היתנגשות עם רכב הנתבעים.

במצב דברים זה, כשהמעגל תנועה הוא רחב – הנתבע נוסע בנתיבו שלו ורשאי לנסוע ישר או לכיוון שמאל ונהגת רכב התובע רשאית לצאת ממעגל התנועה ישר או לנסוע שמאלה, כאשר אם שניהם היו נוסעים באותו כיוון – ישר – הפנימי היה נותן זכות קדימה לחיצוני אם מדובר בנתיב יציאה אחד ואם מדובר בשניים הרי כל אחד בנתיב שלו.

מקום בו היא נכנסה ראשונה, הרי שיש לתת לה את זכות הקדימה והראיה שמעבר לכך שאין מחלוקת בין הצדדים והעדה כי נהגת רכב התובע נכנסה ראשונה לכיכר והייתה קצת קדימה לו, גם לפי מנח הרכבים ברגע התאונה (כמובן עם מרחקי הבלימה) מעלה כי היא אכן הייתה לפניו, ולא נטען כי נכנסה במהירות לכיכר ועקפה אותו.

...

מכאן, שמסקנתי היא ששני הנהגים אחראיים לתאונה.

הנתבעים ישלמו לתובע 6378 ₪ עבור הנזק הישיר ושכ"ט שמאי וכן הוצאות משפט בסך של 1200 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 2660 ₪.