תביעת פיצויים בגין נזקי רכב בתאונה עם אוטובוס

לפניי תביעה בסדר דין מהיר לפצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת (להלן: "האוטובוס") בתאונה שארעה ביום 21/1/15 (בכתב התביעה צוין בשגגה 29/1/15) בירושלים.

...

לטענת הנתבע, התאונה אירעה עת עמד עם רכבו ברחוב אוהל יהושע כאשר הגיח לתחנה אוטובוס הנהוג בידי נהג לא מיומן אשר סטה אל עבר נתיב נסיעת רכב הנתבע ופגע בו. דיון הוכרעה: לאחר שעיינתי בכל אשר הוגש לפניי ושמעתי את העדים ועיינתי בסיכומי הצדדים שהוגשו בכתב, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל למעט רכיב הפיצוי בגין יום עמידה.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 3,039 ₪ בגין נזקיה הישירים.

בהיעדר הוכחת הפסד בפועל שנגרם בשל יום עמידה, התביעה בגין ראש נזק זה נדחית.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת את הוצאות ניהול ההליך לרבות אגרת משפט בסך של 374 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪.

לפניי תביעה לתשלום פיצוי בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים בה היה מעורב אוטובוס הנהוג בידי הנתבע 1, בבעלות הנתבעת 2 ומבוטח אצל הנתבעת 3.

לפי עדותו, רכב התובעת פגע באוטובוס עם חזיתו.

...

במצב זה, אני סבורה כי החלק הארי של האחריות לתאונה, צריך לחול על התובעת דווקא.

בהקשר זה, אציין כי אין בידי לקבל את טענת הנתבעים לפיה נגרם נזק קדמי ברכב התובעת, שהרי על פי חוות הדעת השמאית מטעם התובעת עסקינן במוקד נזק אחורי בלבד, ולא הוכח אחרת.

איזון השיקולים הללו מוביל למסקנה לפיה יש לחלק את האחריות לתאונה בין הצדדים, כך שהתובעת תישא ב-70% מן האחריות, ואילו הנתבעים יישאו ב-30% הנותרים (ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג (16.3.89).

על כן אני מורה כי הנתבעים ישלמו לתובעת, באמצעות הנתבעת 3, סך של 5,362 ₪, בצירוף אגרה כפי ששולמה, שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪ ושכר העד בסך 250 ₪.

לפניי תביעה בסדר דין מהיר לפצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת (להלן: "האוטובוס") בתאונה שארעה ביום 09.08.17 בעיר אשדוד.

...

דיון והכרעה: לאחר ששמעתי עדויות הנהגים ועיינתי בכל אשר הובא לפניי וכן שמעתי את סיכומי ב"כ הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל.

באשר לשאלת הנזק אליה לא הייתה כל התייחסות עניינית מצד הנתבע במהלך הדיון ושעה שלא הוצגו מטעמו ראיות מפריכות כלשהן ולא התבקשה חקירת השמאי או רואה החשבון על חוות הדעת שצורפו, הרי שיש לקבל את טענות התובעת בעניין זה. טענת הנתבע באשר למועד בדיקת הרכב על ידי השמאי, נדחית נוכח הצגת תמונות בהן תועד על ידי נהג האוטובוס הנזק שנגרם מיד לאחר אירוע התאונה, התואמות את תמונות הנזק שצולמו על ידי השמאי וצורפו לחוות דעתו.

לאור האמור, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 19,715 ₪.

לפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי רכוש לרכב עקב תאונת דרכים ביום 23.9.20 בין רכב פרטי לאוטובוס.

...

הוראות סעיף 68 לפקודת הנזיקין הקובע כדלקמן: "(א) סבל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר, לא תיכשל תביעת פיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזוק, אלא שהפיצויים שייפרעו יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק; ..." לאחר שעיינתי בעדויות הצדדים, בתמונות, ובחנתי הגרסאות היטב החלטתי לקבוע כי האחריות לקרות התאונה ונזקיה תחולק באופן הבא : 85% על התובע ו15% על נהג האוטובוס וזאת מנימוקים הבאים: גרסת נהג האוטובוס הועדפה בכל הנוגע לנסיעת התובע לאחור, והגעתו בזווית אל מול נתיב האוטובוס, גרסה זו עולה בקנה אחד עם מכלול הראיות ובכללן העדויות ומכלול המובא בפני בית המשפט, ובשיקול ההסתברות במאזן ההסתברות בדין האזרחי .

(ש 18, 24 עמ' 1 לפרוטוקול ) אני קובע כי אין מדובר רק בתחילה אלא בתמרון מהיר לאחר שחלף נהג המונית התובע על פני הפנייה המבוקשת להורדת התלמיד .

לאור האמור : · הנתבעת תשלם לתובע סך של 2,863 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד פסיקתם.

· נוסף לאמור תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪, הוצאות חוות דעת מומחה בסך 1,170 ₪ וכן אגרת בית משפט כפי ששולמה.

לפניי תביעה לפצוי התובע בגין נזק שניגרם לרכבו כתוצאה מתאונה שאירעה ביום 23.10.20.

אולם בית המשפט של העירעור היתייחס לפרקטיקה המקובלת לפיה לא מחייבים בעל דין, בעיקר בעל דין פרטי (במובחן מחברת ליסינג או חברת אוטובוסים) להגיש חשבוניות תיקון להוכחת ניזקו ומסתפקים בחוות דעת שמאי, כאשר הראציונאל הוא שלא לגרום לתובע חיסרון כיס.

...

לטענת התובע השמאי מטעמו הגיע למסקנה כי יש להחליף את הפגוש.

על כן ומשחוות דעת שמאי התובע לא נסתרה, אני מקבלת טענת התובע כי בחר לתקן את הפגוש באופן זמני עד להחלפתו.

משהגעתי למסקנה כי התובע זכאי לפיצוי בגין מלוא הנזק שנגרם לו, הרי שהוא זכאי לפיצוי בגין החלפת הפגוש ולא תיקונו, והעובדה כי להוכחת הנזק הגיש חוות דעת שמאי בלבד אינה מורידה מזכותו לפיצוי מלא.

משלא עשה כן, העלאת הטענה אכן מהווה הרחבת חזית אסורה ועל כן איני נדרשת לה. סיכומו של דבר ולאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 30,454 ₪ בצירוף הפרשי הצדה ורבית כדין מיום הגשת התביעה 21.3.22 ועד למועד התשלום בפועל, מלוא אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר עדות השמאי בסך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ ושכ"ט עו"ד בסך 6,900 ₪.