תביעת פיצויים בגין נזקי פריצה בביטוח עסק

עוד נטען, כי תביעת המשיבה נגועה בסתירה פנימית שעת שלטענתה הגורם לפרוץ האש נעוץ ברשלנות נתבעת 6 בטיפול בשפוץ המבנה ומערכת החשמל ומנגד טוענת טענות עובדתיות סותרות נגד המבקשים בכל הקשור למצבו של המבנה.

עוד הוסכם, כי המשיבה משחררת את המבקשים מכל אחריות לנזק שייגרם בשל מעשיה או מחדליה או עקב ניהול העסקים וכי היא מתחייבת לבטח על חשבונה בחברת ביטוח מורשית את הנכס, תכולתו והשמוש בו בביטוח מקיף וצד שלישי הכולל ביטוח כל נזק אפשרי לשכנים, עוברי אורח, מבקרים ועובדים לטובת המבקשים ולשביעות רצונם.

לסכוי ההליך – נטען כי המדובר בתביעה לפצוי בגין ניזקי שריפה שפרצה בלוח חשמל של הנכס בבעלות המבקשים.

...

ברע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ (14.2.16) עמד כב' השופט י. עמית על תכלית סעיף 353א לחוק ועל הבדיקה שעל בית המשפט לערוך בעת שמגיעה לפתחו בקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות לפי סעיף זה: "תכליתו העיקרית של חוק החברות הינה להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל לגבות הוצאות מתובעת המסתתרת מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים ... לאור תכלית זו, בבואו להחליט בבקשה לחייב תובעת בהפקדת ערובה על פי סעיף זה, בית המשפט עורך בדיקה תלת-שלבית: בשלב הראשון נבדק אם התובעת יכולה, מבחינה כלכלית, לעמוד בהוצאות שתפסקנה. בשלב זה, בית המשפט לוקח בחשבון את מצבה הכלכלי של התובעת, את סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי (אורכו, מורכבותו, האם נדרשים מומחים או גילויים חריגים), שכר הטרחה הצפוי, וסיכויי התביעה. אם הגיע בית המשפט למסקנה כי לא עלה בידי החברה להוכיח שתוכל לעמוד בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין, הדיון עובר לשלב השני, בו נבחן אם נסיבות העניין מצדיקות מתן פטור מחיוב בערובה. כידוע, במקרה של חברה, להבדיל מתובע אישי, הטלת ערובה הינה הכלל ולא החריג... בשלב השלישי, בית המשפט ייקבע את גובה הערובה ...בשלבים השני והשלישי על בית המשפט לאזן, בין היתר, בין זכות הגישה לערכאות לבין זכות הקניין של הנתבע. בקביעת הערובה, רשאי בית המשפט לקחת בחשבון נכונותם של מנהלי התובעת או בעלי השליטה בה, לערוב באופן אישי להוצאות...". (פס' 4) בענייננו, אין מחלוקת כי מצבה הכלכלי של המשיבה אינו מהמשופרים עד כדי שבחרה להגיש תביעה על כמחצית מנזקיה הנטענים בשל טענה לחסרון כיס וקושי לשלם את אגרת בית המשפט.

לאור האמור לעיל, לא שוכנעתי, כי בשלב זה הוכח כי המדובר בסיכויי תביעה גבוהים ביותר אשר מצדיקים לפטור את המשיבה מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים.

לפיכך, דין הבקשה שלפני להתקבל.

לפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי רכוש לרכב התובעות מ.ר 5377167 אשר בוטח אצל התובעת 1 ונפגע בתאונה ביום 11/4/20.

בתחילה חשב כי פרצו לרכב ולאחר מכן סבר כי אולי הוא פגע ברכב עם המשאית מבלי לשים לב. ועל כן, למרות שעל גבי רכב התובעת לא היו סימני פגיעה מהמשאית, השאיר פתק עם פרטיו וכיסה את הרכב.

בעיניין זה אני מוצאת להפנות לסעיף 6 לתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו 1986 (להלן: "התוספת לתקנות הפיקוח") שם נקבע: 6.

(ב) קבע שמאי רכב מוסמך כי שיעור הנזק שניגרם לרכב, למעט נזק ישיר שניגרם מירידת ערך הרכב, הוא לפחות 50 אחוזים משווי הרכב ביום קרות מקרה הביטוח, רשאי המבטח, בהסכמת המבוטח, לפצות את המבוטח כאילו היה אבדן גמור (להלן – אבדן גמור להלכה).

...

אשר על כן, סבורני כי הוכח הנזק שנגרם לרכב התובעות.

סוף דבר תוצאת הדברים דלעיל שהנתבעת מחויבת כלפי התובעות בסכום הנזק שהוכח.

אשר על כן, לסילוק סופי ומוחלט של כל תביעות התובעת נגד הנתבעת תשלם הנתבעת סך של 11,822 ₪ (בניכוי סך של 950 ₪ בגין רכיב רכב חלופי, בהינתן כי רכיב זה לא הוכח על ידי התובעות) נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, עוד תישא הנתבעת באגרת בית משפט בסך של 780 ₪ בשכר העדה מטעמה בסך של 300 ₪, וכן בשכ"ט עו"ד בסך 2,242 ₪.

רקע מדובר בתביעה כספית נזיקית על סכום של 1,293,000 ₪, שעניינה בקשת התובעים, המבוטחים, לפצוי כספי בגין ניזקי פריצה מאת מבטחת עסק התובעים.

...

ואולם הראיה שהתובעים חפצים להביא רחוקה עד מאד מפשטות באופן המונע כל אפשרות להיעתר לבקשה.

לסיכום מן האמור מצטברת התמונה הבאה - התובעים עותרים עתה לא להוספת ראיה, אלא להוספת חוות דעת שהמשכה כנראה במחלוקת מומחים באשר למשמעותה, כאשר בתיק מונחת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

אין מחלוקת כי ארוע זה מהוה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים, ולפיכך הוא זכאי לפיצויים בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו מהנתבעת שביטחה את השמוש ברכבו בביטוח חובה בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל – 1970.

לאחר שהתברר כי התובע ניפצע בתאונת דרכים קודמת משנת 2005 בעטיה הגיש תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף (שכן הלין על כאבי צואר המקרינים לכתף) ואף מונה דאז ד"ר עמרמי כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה לבדיקתו, הועבר לד"ר כספי עותק מחוות דעת, אם כי ללא שיעור הנכות (ראו החלטת כבוד השופטת קצבוי מתאריך 2.7.18).

ייתכן שחלק ממצוקתו הנוכחית (שאינה חמורה כשלעצמה) היא תרומת שאריות הטראומה מעת השרות הצבאי כמו גם תרומת תאונת דרכים נוספת שעבר בשנת 2015, פריצה לביתו ומחלה, ולפיכך יש לקזז 1% מהנכות בגין כל אלו, כך שהתאונה מושא תביעה זו הותירה 5% נכות בלבד (ראו תשובות לשאלות הבהרה מתאריך 31.12.17).

תקופה 2: יוני – אוגוסט 2014 (לאחר שעזב את העסק ועד תחילת עבודתו) התובע לא הגיש תלושי שכר לתקופה זו ויש להניח כי כבר לא עבד בחברה לאחר שבתחילת יוני 2014 חתם (שלא בשל התאונה) על העברת מניותיו לשותפו.

...

מסתברת יותר המסקנה כי השניים החליטו להפריד כוחות על רקע כלשהו שקדם לתאונה.

לאור כל האמור, אני פוסקת לעבר ולעתיד בגין השתתפות עצמית בתרופות, ככל שתהיה, היטלי רופאים ונסיעות שיתכן שיזדקק להן מידי פעם וכיוצ"ב סכום גלובאלי של 2,000 ₪.

אין לנכות את שכר הנוירולוג מאחר שהיתה 'ראשית ראיה' למינוי המומחה, ואף נקבעה נכות זמנית בתחום זה. סוף דבר סיכום סכום הפיצויים הוא כדלקמן: הפסדי שכר (עבר) 101,000 ₪ אובדן כושר השתכרות 10,000 ₪ פנסיה --- עזרת הזולת (עבר ועתיד) 5,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) 2,000 ₪ נזק לא ממוני 18,600 ₪ ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי (6,000 ₪) ניכוי שכר מומחה (אורתופד) (5,750 ₪) סך הכל ביניים 124,850 ₪ שכר טרחת עורך דין (13% ומע"מ) 18,990 ₪ סך הכל 144,000 ₪ (במעוגל) הנתבעת תשלם לתובע את הסכום של 144,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט כשהן צמודות ונושאות ריבית מיום ההוצאה ועד למועד פסק הדין.

תביעת שבוב של התובעת נגד הנתבעות בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטח שלה בגין ניזקי מים שפרצו מצנרת מים עירונית.

כללי: בעלי הדין: התובעת הנה חברת ביטוח המנהלת בארץ עסקי ביטוח.

על כן קנה בית המשפט סמכות מקומית לידון בתביעה זו. בכתב ההגנה טענו הנתבעות שיש לדחות את תביעת התובעת מהסיבות כדלקמן: המבוטח בנה את ביתו שלא כדין על שטח צבורי ו/או על תואי צנרת מים ציבורית, ועל כן מנועה התובעת כמי שבאה בנעלי המבוטח להלין על הנתבעות; התובעת כשלה בהליך החיתום של המבוטח, כמו גם בהליך תביעתו, והתובעת שילמה למבוטח את תגמולי הביטוח כמתנדבת; המדובר בנזקים אותם ממחזר המבוטח אשר המבוטח דורש אותם מידי שנה בשנה, דבר הגורם לחשד שהתובע תובע מידי שנה פיצויים בגין אותם נזקים.

...

על כן קנה בית המשפט סמכות מקומית לדון בתביעה זו. בכתב ההגנה טענו הנתבעות שיש לדחות את תביעת התובעת מהסיבות כדלקמן: המבוטח בנה את ביתו שלא כדין על שטח ציבורי ו/או על תוואי צנרת מים ציבורית, ועל כן מנועה התובעת כמי שבאה בנעלי המבוטח להלין על הנתבעות; התובעת כשלה בהליך החיתום של המבוטח, כמו גם בהליך תביעתו, והתובעת שילמה למבוטח את תגמולי הביטוח כמתנדבת; המדובר בנזקים אותם ממחזר המבוטח אשר המבוטח דורש אותם מידי שנה בשנה, דבר הגורם לחשד שהתובע תובע מידי שנה פיצויים בגין אותם נזקים.

שאלת היריבות ושאלת האחריות: טוענות הנתבעות שאין יריבות בינן לבין התובעת, ולכן יש לדחות את תביעת התובעת כנגדן.

לאור האמור לעיל אני קובע שאכן יש יריבות בין התובע לבין הנתבעות, וכי הנתבעות אחראיות להתבקעות הצינור ולגרימת הנזק לביתו של התובע.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת כדלקמן: את הסך 95,327 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (8.1.2017) ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט במלואה ושכר העדים כפי שנפסק, הכל בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 17,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.