תביעת פיצויים בגין נזקי הצפות עקב סגירת מעביר מים

עניין לנו בשתי תביעות כספיות לפצוי בגין נזק שארע עקב הצפת מחסן מיום 8.1.13 בנכס הנמצא ברחוב האילן 1 באור עקיבא.

בחודש פברואר 2012 נאלץ עג'מי לפנות ציוד מגני שיר ואותו אפסן במרתף הנכס על גבי משטחים מוגבהים בגובה של 50-40 ס"מ. ביום 10.1.13 הוצף המרתף כך שגובה המים הגיעו לכדי 1.5 מ' ונגרמו נזקים לציוד התובע ולמלאי המרכול שאוחסנו שם. הנזק נגרם עקב רשלנות הערייה בתחזוקת קו הנקוז ועליה הנטל להוכיח שהנזק לא נגרם עקב רשלנותה.

זלינגר, בעמ' 3 לחוות דעתו, כתב כך – "מונה על דעת המבטחים ההידרולוג מר גיורא שחם, כאשר על סמך בדיקותיו עולה כי הגשמים העזים והחריגים שירדו הביאו לעליה על גדות נחל עדה, העובר בסמוך למיתחם, אך התרומה המרכזית להצפה, נעוצה ככל הנראה בכשל בקוו ניקח ערוני, העובר בחצר המבנה (עם סיום בדיקותיו יעביר מר שחם את חוות דעתו, ישירות למבטחים)." מדברים אלה עולה כי טענתו של זלינגר בדבר עליית הנחל על גדותיו נובעת ממה שלכאורה שמע מגיורא שחם.

תפקיד, תפקידו של זה שעשה את הצנור לוודא שהוא ניכנס ברום נכון אל הנחל ושהוא לא, לא תהיה בו הצפה לאחור, ש: תסכים איתי, ת: יש לזה גם כל מיני אמצעים, יש קלפות שבונים עליו שהן נסגרות אוטומאטית ברגע, ברגע (לא ברור).

...

משום כך, דין הדרישה להידחות.

סוף דבר בתביעת הפניקס יישאו הנתבעים בתשלום הסכום שנקבעו בהסכם הפשרה הראשון ובהתאם לחלוקה שנקבעה בפסק הדין השני, קרי 1,270,782 ₪ לפי שיעור של 55% על ידי העירייה ואיילון, 30% על ידי הראל ו- 15% על ידי הוועדה, כל זאת בהתאם להוראות ולמועדים שסוכמו שם. מאחר והתביעה נגד רמ"י נדחית, תישא התובעת בהוצאות ושכר טרחת עו"ד לרמ"י בסכום כולל של 25,000 ₪.

מעבר לכך, אני מורה על דחיית ההודעות לצד ג' בשתי התביעות, למעט בעניין הועדה, הראל ואיילון אשר שותפות להסכמי הפשרה.

כפי שנפסק בתא"מ 50849-03-18 שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' עריית חדרה (פורסם במאגרים), אין לומר כי כל אימת שקיימת הצפה או שלולית מים, הנטל להוכחת אי ההתרשלות מועבר באופן אוטומאטי אל הנתבעת מאחר והדבר מתיישב יותר עם המסקנה שהתרשלה, מאשר עם העידר רשלנותה.

הואיל והנתבעת הייתה מודעת להתראות באשר לכמויות חריגות של מי גשמים הצפויות לרדת באיזור ואף הייתה מודעת לכך שייתכן והתשתיות במקומות הנמוכים לא יהיו מסוגלות לנקז את מי הגשמים, מן הראוי היה לנקוט בפעולה של סגירת אותם רחובות לפני שהוצפו ולא לאחר מכן ובכך ניתן היה למנוע את הנזק שניגרם לתובעים ולבעלי רכבים נוספים ששקעו באיזור.

התובעים הצהירו כי התביעה הוגשה בידיעת ובהסכמת הבעלים של הרכבי ואף התחייבו לפצות את הנתבעת ככל שתוגש נגדה בעתיד תביעה על ידי הבעלים בגין הנזק שניגרם לרכב כתוצאה מארוע מושא תביעה זו. עיון בחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה מלמד כי הרכב הוכרז כאובדן כללי בשל ניזקי הצפה.

...

כמו כן, לאחר ששמעתי עדות התובעת שתיארה את אשר אירע ביום 26/1/18 והשמיעה הקלטת השיחה בינה לבין משטרת ישראל המלמדת על מצבה הנפשי במהלך האירוע, הנני סבורה כי נגרמה לתובעים עגמת נפש המצדיקה פיצוי כספי.

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כפי שהועלתה בדיון לפניי שלפיה היא איננה מחויבת לסייע בידי התובעים בניהול תביעתם נגדה.

הטענות שהועלו כלפיה מתייחסות להתנהלות שקדמה להגשת התביעה אך אין בכך כדי לשנות מן העובדה כי בהיות הנתבעת רשות מקומית חלות עליה חובות רבות וביניהן החובה להתנהל בתום לב ובהגינותם - ואין להכביר במילים בעניין זה. סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובעים סך של 21,712 ₪.

לפניי תביעה לפצוי בגין נזק שניגרם לחלקה חקלאית כתוצאה מפיצוץ שניגרם בצנור מים.

(להלן: "הארוע") לטענת התובע , ועל מנת להקטין את נזקיו הוא ניסה לזרוע אבטיחים , אך הגידול לא הצליח בשל הנזק שניגרם לחלקה בעקבות ההצפה.

עוד טוענת הנתבעת 2 כי בחודש אוקטובר 2010 נותקו שעוני המים ובמרץ 2013 נעשתה סגירת חשבון מול התובע ולא הועלתה על ידו כל טענה ביחס לארוע הנטען.

על מנת שניתן יהיה להעביר את הנטל בהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין, נידרש התובע להוכיח התקיימותם של שלושה תנאים: "שלושה הם התנאים להפעלתו של הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודה: הראשון, כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה הן הנסיבות שהביאו לארוע שבו ניזוק; השני, כי הנזק נגרם על-ידי נכס שהיה בשליטתו המלאה של הנתבע; השלישי, כי ארוע המקרה מתיישב עם המסקנה שהנתבע התרשל יותר מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה. בהתקיים הכלל הקבוע בסעיף 41 מוטלת על הנתבע החובה להוכיח קיומן של עובדות השוללות את החזקה שנהג ברשלנות." (ע"א 8151/98 שטרנברג נגד ציציק ואח' נו(1) 539 מדובר בנזילה מצנרת אשר בשליטת הנתבעות.

...

לבסוף, אני קובעת כי התובע לא הצליח להוכיח קיומו של נזק לאחר האירוע וכתוצאה ממנו.

לסיכום: אף שקבעתי קיומה של אחריות מצידן של הנתבעות לאירוע, התובע לא הצליח להוכיח שנגרם לו נזק כתוצאה מהאירוע.

כפועל יוצא, בהיעדר נזק מוכח, אני מורה על דחיית התביעה.

התובע טען בתביעתו, כי אף שהטיפול והאחריות על משק המים בכפר הועברו מהרשות המקומית לתאגיד עם הקמתו בשנת 2010, יש לחייב את שני הגופים בפיצויו, וזאת משום שחלק מהתקופות הרלוואנטיות לתובענה היו עובר להעברת האחריות בין הנתבעות, וכי טרם ההעברה, הרשות המקומית היא שהייתה אחראית באופן בלעדי על התחום הרלבנטי.

לטענת התובע בתביעתו, הסבל שניגרם לו למשפחתו פוגע בשגרת ואיכות חייהם, בכך שהחלקה מזדהמת, ונודפים ריחות חריפים של ביוב המסכנים את בריאותו שלו ושל בני משפחתו; כן נידרש התובע לנקות את החלקה פעמים רבות בשל ההצפות, וכן נאלץ הוא ובני משפחתו לחיות עם דלתות וחלונות סגורים, כדי להפחית את עוצמות הריח הנודפות מאותן שוחות.

ארועי הצפות: דחיית טענות הרוחב של התובע, אין משמען חסימת דרכו מלתבוע פיצויים בגין נזקים מהם סבל, הוא ובני משפחתו, בשל הצפת חלקתו, מפגעי ריח, חוסר נוחות, ועוגמת נפש, אך ורק בגין התקופה הסמוכה למועד הגשת התביעה.

לסיכום - נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת מס' 1 – תאגיד המים והביוב אל עין בע"מ, חייב לפצות את התובע בשל ניזקי ההצפה.

...

התובע גם לא הבהיר במסגרת טיעוניו וסיכומיו את הבסיס החוקי לדרישתו זו ודינה להידחות מטעם זה בלבד.

אשר על כן, נוכח כל המפורט לעיל, דין התביעה כנגד הנתבעת מס' 2 להידחות.

נוסף על כך, תשלם הנתבעת מס' 1 לתובע הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

לפניי תביעת התובע לפצוי בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו, כתוצאה מהצפות ביוב בדירת אמו המנוחה, דירה מס' 5 ברחוב פרחי הבר 8, גבעת זאב.

התובע מוסיף, כי ההצפה הרביעית התרחשה לאחר פטירת המנוחה, כשהדירה נותרה סגורה, כאשר כל קו הביוב קרס והתמוטט בשל הכמויות האדירות של המגבונים שהושלכו לשירותים; כי במשך 4 חודשים, עד סוף חודש מרץ 2020, לא ניתן היה להתגורר בדירה, למרות שהיו אמורים להכנס דיירים כבר מחודש דצמבר 2019, וכי רק לאחר שאיים להשבית את המעלית בבניין, נזכרו נתבעים 2-1 לתקן את הסתימה, וגם זאת רק לאחר שהוזמן אינטסלטור ע"י דייר מהבניין, ורק בחלוף 14 יום מעת תחילת הסתימה.

התובע צירף נספח 1 לתצהירו קבלה של "ראשית אינסטלאציה" מיום 10.10.2017 ע"ס 350 ₪ וקבלה נוספת נספח 3 לתצהירו מיום 11.9.19 ע"ס 350 ₪ עליה נרשם: " פתיחת סתימה קו ראשי התגלו כמות של מגבונים בקוו. אם יש חשד ...(לא ברור) לקו אשר מצריך בדיקות מעמיקות לאשר זאת" ונספח 5 לתצהירו, קבלה מיום 12.3.20 ע"ס 800 ₪ על גביה נרשם: "בעיות רטיבות בבית נמצא 2 דברים לפי העין. מים בשרשור בצנרת המים החמים וכן איטום 2 אמבטיות ושירותים". בעדותו אישר התובע כי שלח לוייס הודעה בווטספ מיום 17.3.19 שכללה את המכתב שצורף ת/1 וכי מר וייס אישר ש"מבלי להודות באחרית לארוע ולנזקים הישירים והעקיפים ולאור פניית הדיירים ומצוקתם ומתוך רצון למנוע מהם סבל נוסף הוחלט לאחר היתייעצות עם חברי הועד כי קופת וועד הבית תישא בהוצאות פתיחת הסתימה ולאור האמור נא להעביר לוועד חשבונית עם פירוט התקלה " (עמ' 6 ש' 10 לפרוטוקול). בהמשך עדותו אישר התובע שהחשבונית אכן שולמה על ידי הנציגות וכי הנציגות גם שילמה לאינסטלטור בגין ההצפה השנייה והרביעית ומתוך החשבונית של ההצפה הראשונה שולמו לו 100 ₪ והוא תובע רק 250 ₪ (עמ' 6 ש' 21-20). במילים אחרות, עלות התשלומים לאינסטלטור שלא שולמה לתובע מסתכמת ב-250 ₪ בלבד בערכי יום 10.10.2017 הוא מועד ההצפה הראשונה.

...

כפועל יוצא מקביעותי לעניין היעדר הוכחת עילת תביעה בגין ההצפות נגד מי מהנתבעים נדחית התביעה גם ברכיב זה. החזר תשלומים לאינסטלטור-בסעיף 45 לתצהירו ציין התובע כי שילם לאינסטלטור 1,500 ₪ בגין 3 תיקונים בהתאם לקבלות שצורפו לתצהירו.

לאור האמור, ומאחר שאין מחלוקת כי בסופו של דבר הנציגות נשאה בעלות ביקורי האינסטלטור וביצוע התיקון של חיבור הקו למנהול ,ואף שבעת מועד ההצפה הראשונה לא היה ברור כי על הנציגות לשאת בעלות התשלום לאינטלטור, אני מוצאת כי בדיעבד, כאשר ברור שהכשל נעוץ בחבור הקו המשותף למנהול, על הנתבעת לשאת בעלות התיקון עצמו בסך 250 ₪ בערכי מועד התשלום מיום 10.10.2017 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הקבלה מיום 10.10.2017 ועד לתשלום בפועל כשסכום זה עולה כדי 290 ₪ במעוגל.

סוף דבר למעט חיוב הנתבעת 1 בסך של 290 ₪, המהווה את הסך של 250 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.10.2017 עד למועד פסק הדין, התביעה נדחית.