תביעת פיצויים בגין נזקי גוף משתי תאונות אוטובוס

על פי טענת התובעת בכתב תביעתה, בזמן שרכבה על הקורקינט, נהג האוטובוס לא הבחין בה והאוטובוס פגע בה. לטענת התובעת, בגין התאונה נגרמו לה ניזקי רכוש שונים ובכלל זה: נזק לקורקינט, לשני מכשירי טלפון נייד, לתכשיטים, אוזניות כאשר חלק מהרכוש אינו ברי תיקון.

בעיניין זה אני סבור כי מי מטעם הנתבעת 2 אשר ניסח את כתב ההגנה נטל את אי ההכחשה לעניין האחריות מכתב הגנה או ממסמך אחר שהיה קיים ככל הנראה בתביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שהגישה התובעת כנגד הנתבעת 2.

...

בעניין זה אני סבור כי מי מטעם הנתבעת 2 אשר ניסח את כתב ההגנה נטל את אי ההכחשה לעניין האחריות מכתב הגנה או ממסמך אחר שהיה קיים ככל הנראה בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שהגישה התובעת כנגד הנתבעת 2.

לאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים לתאונה אני סבור כי גרסתו של נהג האוטובוס ביחס לאחריות לקרות התאונה הנה מסתברת יותר מאשר גרסתה של התובעת.

עם זאת, אף אם הייתי קובע כי האחריות לקרות התאונה חלה על נהג האוטובוס, אני סבור כי התוצאה הייתה דחיית התביעה מאחר שלא עלה בידי התובעת להוכיח את נזקיה.

כך הבינה התובעת מכתב הסילוק ואני מאמין לה בעניין זה. סיכום אשר על כן, התביעה נדחית.

בפני תובענה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת לטענתה בשתי תאונות דרכים.

רקע עובדתי וטענות הצדדים: התובעת טוענת כי נפגעה בשתי תאונות דרכים; האחת ביום 27.2.15, כאשר היתה נוסעת באוטובוס אשר סטה ופגע במעקה בטיחות.

...

נוכח כל האמור אני מקבל את טענת התובעת כי שני האירועים בהם נפגעה היו בגדר תאונות דרכים כמשמעותן בחוק.

בנסיבות האמורות, מקובלת עלי טענת הנתבעים כי אין מקום לפסיקת פיצוי בגין אובדן השתכרות בעתיד, מה גם שכעולה מעברה הרפואי, התובעת סבלה מכאבי צוואר עוד קודם לתאונות נשוא התביעה.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 50,798 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13 אחוז, וכן את האגרה ששולמה.

תביעה בגין נזק גוף בתאונת דרכים שנדונה על פי פקודת הנזיקין בעיניינו תביעת לפיצויים בגין נזק גוף בתאונת דרכים - מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקנ"ז"), מטעם תובע שנהג ברכבו בעת התאונה ללא פוליסת ביטוח חובה המכסה את שימושו ברכב.

הפסיקה הכירה בזכות ובאפשרות של נהג שניפגע בתאונת דרכים לתבוע בגין נזק גוף שניגרם לו, גם אם אינו מבוטח, אך הוא יאלץ להוכיח את תביעתו על פי הוראות עוולות המסגרת שבפקנ"ז. לשון אחר; חוק הפלת"ד מקנה לנהג לא מבוטח, על אף הפרת החובה החקוקה, את הזכות לתבוע את נהג הרכב השני והמבטחת שלו בהתבסס על פקנ"ז [ע"א (ירושלים) 2317-08 בגים אליהו נ' כוכב יצחק (פורסם; 08.03.09)].

מכל מקום, בעניינינו, ממילא בעליו של האוטובוס רכשו ביטוח חובה שחזקה היא שהוא מכסה את הנהגים המשתמשים בו בכל מקרה שניתן לכנותו תאונת דרכים, גם במקרה של נזק גוף לנהג לא מבוטח - שעלול להגרם בגין התרשלותם או הפרת חובה חוקה על ידם.

...

בעקבות כל מה שפורט לעיל, אבהיר כי גם לא שוכנעתי כי הוכחה עשיית עושר מצד התובע כלפי מי מהנתבעים, שלא הוכח ברמה הנדרשת כי נגרם לו בנסיבות ענייננו "חסר" בשל אי-רכישת הביטוח על ידי התובע, וה"עושר" שלכאורה מיוחס לתובע בטענת הנתבעים - מובנה כבר שנים בדין הרלוונטי כזכות העומדת למי שהתרשלו כלפיו בתאונת דרכים.

אשר על כן, דין התביעה הנדונה להתקבל, כך שישולמו לתובע פיצויים בסך של 164,927 ₪.

סוף דבר אשר על כן, אני פוסק בזאת כי: הנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 164,927 ₪.

עוד תשלם הנתבעת 2 לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך של 38,593 ₪, וכן, בגין החזר הוצאות משפט - סך של 13,482 ₪.

לפני תובענה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע בגין תאונה.

בכתב התביעה המקורי תיאר התובע את אופן קרות התאונה כדלקמן: "..עלה על רמפה לשטוף את הזכוכית שמשה הקדמית של האוטובוס ותוך כדי ירידה החליק ונפצע קשה..". בתאריך 11.05.21 ביקש התובע לתקן את כתב התביעה, כאשר ציין כי חלה טעות בכתב התביעה המקורי וכי התאונה אירעה תוך כדי עלייתו לאוטובוס.

נכון שהימצאות מים, סבון ושמן ברחבת שטיפת האוטובוסים הוא בגדר מציאות "טבעית", אולם יש וגם חומר שהימצאותו במקום טבעית יחויב נקיטת אמצים מיוחדים, וראו בעיניין זה מה שנקבע בתיק בעיניין חמד סובחי: "ההלכה מבחינה, לעתים, בין שני אלה: בין נוזל או חומר אחר המצויים באורח "טבעי" במקום ההחלקה, לבין חומר שמציאותו "אינה טבעית" במקום ההחלקה, וכמוהו חומר שמציאותו הנה, אמנם "טבעית" במקום ההחלקה, אך טיבו הוא כזה שההלכה רואה צורך להטיל בעיניינו חובה לנקוט אמצעים מיוחדים לשם הקטנת סכנתה של החלקה.

...

אני קובעת כי באזור שטיפת האוטובוס מצויים סכנות בשל השמן וכן בשל המים והסבון ה נמצאים על רצפת אזור השטיפה, וכי על היה על הנתבעת לצפות זאת ולנקוט אמצעי זהירות בגין כך. וראו בעניין זה למשל ת"א 1761-07-09 מוחמד מחאמיד נ' טל – חמי בע"מ ואח' (פורסם במאגרים משפטיים), שם קבע בית המשפט כי המחזיקה של תחנת דלק חייבת לדאוג לניקיון התחנה ולנקוט באמצעי זהירות נוספים.

אני קובעת כי הייתה מוטלת על הנתבעת חובת זהירות לדאוג לניקיון רחבת השטיפה, ו/או לנקוט באמצעי זהירות אחרים כגון הנחת משטח נגד החלקה באזור שטיפת האוטובוסים, לצורך צמצום סכנת ההחלקה.

לסיכום התאונה נשוא התביעה אינה תאונת דרכים.

רקע: לפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"(.

אליבא דהנתבעת, גרסת נתבע 2, לפיה לאחר הירידה מן האוטובוס הפנה התובע מבטו לאחור ותוך כדי הליכה "בעט" ברכב ונחבל, מתיישבת יותר עם ההיגיון וממילא, פגיעת התובע לא ארעה בנסיבות הנופלות בגדר "תאונת דרכים" ודין התביעה להדחות.

כבר ביחס לגירסתו באשר לאופן קרות התאונה, הציג הנתבע גרסאות שונות: בסעיף 5 לתצהירו, נרשם: "ראיתי בחור שירד מהדלת האחורית של האוטובוס, צעד צעד אחד או שניים, בעט ברכב קלות, נעצר ומסתכל עלי..." [ההדגשה שלי- ע.ד.].

...

הנתבעת טוענת, כי גרסת התובע אינה מתיישבת עם השכל הישר ודינה להידחות.

עוד יובהר, כי לא שוכנעתי מעדות התובע, לפיה מתעתד הוא להקים עסק בחוץ לארץ (עמ' 14 לפרוט', ש' 20-27) ולא אוכל לומר כי נחה דעתי ביחס לטענה לפיה השתכרותו בארצות הברית, בתקופה הקצרה בה שהה שם, יש בה כדי להעיד על פוטנציאל השתכרותו לעתיד.

עם זאת, בשים לב לנכויות הזמניות כפי שנקבעו בחוות-דעת המומחה, נכונה אני להניח, כי התובע נדרש בכל זאת לעזרה החורגת מעזרה רגילה של בני-משפחה, בפרט בתקופה הסמוכה לאחר התאונה, ואני סבורה, כי בנסיבות העניין יהא זה נכון וראוי לפצות אותו בראש נזק זה בפיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד על דרך האומדנה, בסך של 5,000 ש"ח. כאב וסבל: בהתאם לתקנה 2 (ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו- 1967, הפיצוי בגין כאב וסבל עומד, בשים לב לשיעור הנכות הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה והעדר ימי אשפוז, על סך של 9,993 ש"ח, וכך אני פוסקת.

סוף דבר; מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בסך של 138,964 ש"ח, כמפורט להלן: הפסד שכר לעבר - 10,830 ₪ הפסד שכר לעתיד - 96,700 ₪ פנסיה- 13,441 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד – 5,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד – 3,000 ₪ כאב וסבל – 9,993 ₪ __________ 138,964 ₪ הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 138,964 ₪, הוצאות אגרה ומחצית השניה של האגרה וכן שכ"ט עו"ד כקבוע בחוק.