מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת פיצויים בגין נזקי גוף מפגיעה ממוט ברזל בולט

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום רמלה נפסק כדקלמן:

תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת כתוצאה מפגיעתה בכף רגלה ממוט ברזל חד ובולט.
...
שקלתי היטב את טענות הנתבעת, אך בנסיבות המקרה דנן ובשים לב למפגע הספציפי מושא התביעה, אין בידי לקבלן.
אין בידי לקבל טענותיה אלה של התובעת.
סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 55,737 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 23.4% ובצירוף הוצאות משפט שהוציאה התובעת.
בנוסף, תשלם הנתבעת למל"ל (תובע 2) סך של 174,963 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך-דין בשיעור כולל של 23.4% ובצירוף הוצאות משפט שהוציא התובע.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום הרצליה נפסק כדקלמן:

עסקינן בתביעה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] לפצוי התובעת בגין ניזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, בתאונה מיום 27.2.16, בעת שנתקלה במוט ברזל, אשר שימש כבסיס לשמשייה ובלט מתוך ריצפת הספן שבקירבת מזח נמל תל-אביב (להלן: "בסיס השמשייה" או "המפגע" או "הריצפה" או "הנמל" לפי העניין); איבדה שיווי משקלה, נפלה ונחבלה בירך ימין (להלן: "התאונה").
בפרט נאמרים הדברים, בהנתן העלות המינורית של האמצעים בזמן ובמאמץ למניעת הנזק, שעה שכפי העולה מעדות איש התחזוקה, הפינוי בפועל היה כרוך ב- הורדת "קופסאות חיבורים... למטה", חיתוך "ברזל בולט" והנחת מכסה על החור בריצפה; נמשך "שלוש דקות" בלבד ובוצע עוד באותו היום בו התקבלה הוראת המנהל לבדיקת שטח ההרשאה (עמוד 19 בשורה 33 – עמוד 20 בשורה 3).
מכאן אני סבורה, כי היה בידי הרשות כעניין עובדתי והיה עליה כעניין נורמאטיבי, לצפות את היתרחשות הנזק, לאמור, כי עוברי אורח עשויים להתקל במפגע ולהיפגע בגופם ומשכך גם היה עליה לנקוט באמצעי זהירות למניעת היתרחשות הנזק.
...
עם זאת, התובעת הסבירה בעדותה, כי אינה בקשר עם אותה חברה מזה זמן רב (עמוד 8 בשורה 27) ומכל מקום אני סבורה, כי די בתיעוד המפורט לעיל ובכלל זה, בין היתר, התיעוד מזמן אמת, כדי לתמוך בגרסתה.
מכאן, בהינתן מחד גיסא, נכותה הרפואית האורתופדית של התובעת עובר לתאונה ומצבה הרפואי כתוצאה מהתאונה הנוספת לאחר התאונה; בהעדר אסמכתאות אודות העסקת עזרה בשכר לאחר התאונה ומכל מקום, משהיא נדרשה לעזרה בשכר גם עובר לתאונה ובשים לב, מאידך גיסא, לטיב ושיעור הנכות כתוצאה מהתאונה וגילה של התובעת במועד התאונה, אני נכונה להניח, כי התובעת נדרשה בכל זאת לעזרה החורגת מעזרה רגילה של בני-משפחה ולו בתקופה הסמוכה לאחר התאונה ואני סבורה, כי בנסיבות העניין יהא זה נכון וראוי לפצותה בראש נזק זה בפיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד על דרך האומדנה בסך של 15,000 ₪.
סוף דבר נוכח מסקנתי דלעיל בכל הנוגע לאחריות הרשות לתאונה, התביעה כנגדה מתקבלת; התביעה כנגד בעלות ההרשאה והכשרה נדחית וההודעה לצדדים שלישיים שנשלחה מטעם הרשות כנגד בעלות ההרשאה והכשרה נדחית אף היא.
מהטעמים המפורטים בהחלטה, מצאתי לדחות את הבקשה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

רקע כללי התובע הגיש תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") בגין תאונת דרכים בה נפגע, כך לטענתו, ביום 2/9/2010.
על פי הנטען הן בתצהירו והן בחקירתו בבית המשפט, התאונה אירעה עת עמד התובע בצמוד לרכבו עליו הועמס אותה שעה דוד שמש, ועם סיום העמסת הדוד עת החל התובע ללכת לכוון דלת הנהג, חלפה לפתע המשאית בצמוד לתובע ופגעה בו באמצעות ברזל בולט לעבר המדרכה שהיה מחובר לטמבון האחורי של המשאית.
ודוק, ירעת המחלוקת העובדתית אליה מתייחסת דחיה זו הוגדרה כבר בפתח פסק הדין בסעיף 7, באלו המילים: " יש להכריע במחלוקת העיקרית, שהנה המחלוקת עובדתית, הנוגעת לנסיבות המדוייקות של החבלה, היינו, האם התובע ניחבל, כטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים, עת נפגע ממוט ברזל, אשר בלט מחלקה האחורי של המשאית הנתבע 3". במצב דברים זה, עודנה נותרת בעינה השאלה הכיצד, איפוא, נפגע התובע, שהרי אין חולק כי נפגע פגיעה משמעותית של ממש בארוע עצמו.
...
בפסק הדין שניתן ביום 13/4/2014 דחה בית המשפט את התביעה וזאת לאחר שהגיע למסקנה כי: " התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו". בנסיבות אלו ומטבע הדברים התייתר מאליו הצורך לדון במשמעות המשפטית של נסיבות פגיעת התובע ובנזקיו הנטענים.
יפים בעניין דבריה של השופטת חיות בהלכת צדוק הנ"ל, שם נקבע בקשר לדוקטורינת ההשתק השיפוטי כי: " ...נוכח החומרה היתירה שבהשתקת בעל-דין השוללת את זכותו לקבל את יומו בבית המשפט, אני סבורה, אפוא, כי יש לאפשר למערער ליהנות מן הספק בעניין זה ולדון בטענותיו לגופן..." ומן הכלל אל הפרט; מעיון בראיות ההליך הקודם עולה כי אכן התובע היה סמוך ובטוח בנסיבות אופן קרות התאונה כפי שטען להן וקשר עצמו לגרסה זו ואולם כאמור, בית המשפט לא קיבל גרסתו זו. בנסיבות אלו, ובהינתן העובדה כי עצם קרות אירוע התאונה כשלעצמו אינו מוכחש, וההכרעה בהליך הקודם הינה נגטיבית, קרי: מה לא התרחש, ואינה פוזיטיבית קרי: לא דנה במה כן התרחש בפועל, האחת משתיים: או שהתובע שגה ביחס לנסיבות התאונה כמות שארעה הלכה למעשה שהרי אירוע טראומתי מסוג זה קורה בשבריר של רגע, ולא מן הנמנע כי התובע טעה לסבור כי המשאית כנגדה הפנה אצבע מאשימה היא הרכב שפגע בו, בשים לב לפגיעה הקשה וכאביו באותו הרגע אשר עלולים היו להטעות אותו לגבי מה שהוא סבר כסיבה לתאונה, או שאכן הדברים ארעו כפי שטען להם מלכתחילה ואולם התובע לא צלח להוכיח גרסתו זו ברמת הראיה הנדרשת בהליך הקודם.
משכך, בקשות הנתבעות לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין, נדחות בזאת.
לאור כל המקובץ דלעיל, ישקלו הצדדים הצעה לקידום התיק על דרך הגשת תחשיבי נזק לצורך קבלת הצעה מטעם בית המשפט אשר תשקלל בחובה הן את הסיכויים והן את הסיכונים הרובצים לפתחם של כל הצדדים.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

כללי מונחת לפניי תביעה לפסיקת פיצויים בגין נזק גוף.
התובע נפגע עת נפל עקב היתקלות רגלו במה שנראה כמו פס מתכת או מוט ברזל, שבלט ממדרכה (להלן: "המפגע") באיזור חניית האוטובוסים בקומה השלישית בתחנה (להלן: "התאונה").
...
מדובר למעשה במסקנה אשר בנסיבות העניין, מרחיבה מעבר לסביר את משמעות פעולת הירידה מהרכב.
אי-צירוף המעביד לעניין טענת הנתבעים לפיה יש לדחות את התביעה נגדם או להפחית מאשמם בשל אי-צירוף המעביד של התובע (חברת סופרבוס) משהתברר כי החניה בה חנה האוטובוס הייתה מיועדת למעביד והיה עליו לדאוג לסביבת עבודה בטוחה לעובדיו - לא מצאתי מקום לקבל טענה זוּ שכן, עיתוי העלאתה ומהותה, מעוררים קושי רב. תחילה אעיר כי מעיון בכתבי בי-דין המרכזיים שהגישו הצדדים, ניתן להתרשם כי טענה זוּ הובילה התחנה, ואגד הצטרפה לה רק בכתב סיכומיה.
בכתב הגנה זה לא נטען כי יש לדחות את התביעה בגין אי-צירוף המעביד.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

רקע כללי עסקינן בתביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שהגיש התובע נגד הנתבעות, בעקבות תאונת עבודה מיום 4.02.2019, במהלך עבודתו אצל הנתבעת 1 (מעסיקתו הישירה).
בכתב התביעה (סעיף 10) נטען, כי: "ביום 4.2.2019 במהלך עבודת התובע בשירות הנתבעת מס' 1, בעבודות ביניין, בבניין עוזי פיטמן בעיר עכו, בשעה 13:30 ו/או במועד סמוך לכך, ניתקל התובע במוט ברזל, נפל על מוט ברזל אחר ונפגע בשורש כף יד ימין (להלן: "התאונה").
נושא מוטות הברזל הבולטים באתר נזכר בסעיפים 6-8 לתצהיר עדות ראשית של התובע: אכן המילה "הגבהה" נזכרת לראשונה בתצהיר המשלים המבוקש מטעם התובע, כמו-גם מי נתן ההוראה בשטח לביצועה (של הגבהת מוטות הברזל), אך זהו נושא בעל חשיבות לבירור המחלוקת, הטעון בירור וליבון עובדתי, שטרם החל כאמור.
...
חזקה על התובע, כי ידע את עניין גובה מוטות הברזל ביחס לרצפת הבטון וההוראות שקיבלו, הוא וחבריו לעבודה, מצוות הניהול להגבהתם, עוד קודם להגשת תצהיר עדותו הראשית, ולא ברור מדוע נושא מהותי זה לא נזכר בו, אך סבורני כי יש לעובדה זו חשיבות להכרעת המחלוקת וחשיפת האמת, שאינה שולית.
סיכומם של דברים אני נעתר לבקשה להגשת תצהיר משלים מטעם התובע ומורה על הכללתו בתיק.
התובע ישלם לנתבעות את הוצאות הבקשה בסך 4,000 ₪ (כולל) ללא קשר לתוצאות ההליך, בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן ההחלטה ועד למועד תשלומו בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו