רקע כללי
התובע הגיש תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") בגין תאונת דרכים בה נפגע, כך לטענתו, ביום 2/9/2010.
על פי הנטען הן בתצהירו והן בחקירתו בבית המשפט, התאונה אירעה עת עמד התובע בצמוד לרכבו עליו הועמס אותה שעה דוד שמש, ועם סיום העמסת הדוד עת החל התובע ללכת לכוון דלת הנהג, חלפה לפתע המשאית בצמוד לתובע ופגעה בו באמצעות ברזל בולט לעבר המדרכה שהיה מחובר לטמבון האחורי של המשאית.
ודוק, ירעת המחלוקת העובדתית אליה מתייחסת דחיה זו הוגדרה כבר בפתח פסק הדין בסעיף 7, באלו המילים: " יש להכריע במחלוקת העיקרית, שהנה המחלוקת עובדתית, הנוגעת לנסיבות המדוייקות של החבלה, היינו, האם התובע ניחבל, כטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים, עת נפגע ממוט ברזל, אשר בלט מחלקה האחורי של המשאית הנתבע 3".
במצב דברים זה, עודנה נותרת בעינה השאלה הכיצד, איפוא, נפגע התובע, שהרי אין חולק כי נפגע פגיעה משמעותית של ממש בארוע עצמו.
...
בפסק הדין שניתן ביום 13/4/2014 דחה בית המשפט את התביעה וזאת לאחר שהגיע למסקנה כי: " התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו". בנסיבות אלו ומטבע הדברים התייתר מאליו הצורך לדון במשמעות המשפטית של נסיבות פגיעת התובע ובנזקיו הנטענים.
יפים בעניין דבריה של השופטת חיות בהלכת צדוק הנ"ל, שם נקבע בקשר לדוקטורינת ההשתק השיפוטי כי:
" ...נוכח החומרה היתירה שבהשתקת בעל-דין השוללת את זכותו לקבל את יומו בבית המשפט, אני סבורה, אפוא, כי יש לאפשר למערער ליהנות מן הספק בעניין זה ולדון בטענותיו לגופן..."
ומן הכלל אל הפרט; מעיון בראיות ההליך הקודם עולה כי אכן התובע היה סמוך ובטוח בנסיבות אופן קרות התאונה כפי שטען להן וקשר עצמו לגרסה זו ואולם כאמור, בית המשפט לא קיבל גרסתו זו. בנסיבות אלו, ובהינתן העובדה כי עצם קרות אירוע התאונה כשלעצמו אינו מוכחש, וההכרעה בהליך הקודם הינה נגטיבית, קרי: מה לא התרחש, ואינה פוזיטיבית קרי: לא דנה במה כן התרחש בפועל, האחת משתיים: או שהתובע שגה ביחס לנסיבות התאונה כמות שארעה הלכה למעשה שהרי אירוע טראומתי מסוג זה קורה בשבריר של רגע, ולא מן הנמנע כי התובע טעה לסבור כי המשאית כנגדה הפנה אצבע מאשימה היא הרכב שפגע בו, בשים לב לפגיעה הקשה וכאביו באותו הרגע אשר עלולים היו להטעות אותו לגבי מה שהוא סבר כסיבה לתאונה, או שאכן הדברים ארעו כפי שטען להם מלכתחילה ואולם התובע לא צלח להוכיח גרסתו זו ברמת הראיה הנדרשת בהליך הקודם.
משכך, בקשות הנתבעות לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין, נדחות בזאת.
לאור כל המקובץ דלעיל, ישקלו הצדדים הצעה לקידום התיק על דרך הגשת תחשיבי נזק לצורך קבלת הצעה מטעם בית המשפט אשר תשקלל בחובה הן את הסיכויים והן את הסיכונים הרובצים לפתחם של כל הצדדים.
