תביעת פיצויים בגין נזקי גוף מנפילת מכשיר בחדר כושר

התביעה ובעלי הדין בפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, במהלך אימון במכון כושר (באולם ספורט הצמוד לביה"ס אורט בעכו), שבבעלותה/נהולה של נתבעת 1, עת הודרך לבצע תרגיל "החלפת רגליים" על 'ספסל שבדי' לא מקובע, נפל ונחבל בקרסול שמאל.

התשאול הוקלט ע"י החוקר במכשיר הקלטה דיגיטאלי, וקובץ ההקלטה הועבר על ידו לחברת "מוקד" לצורך תימלול, והחוקר מצהיר כי בדק שתמליל ההקלטה תואם את השיחה עם התובע (ראו: ס' 4 לתצהיר).

חוות דעת מומחה מטעם הנתבעות תחת הכותרת "תולדות המקרה": "לדבריו, בתאריך 25.09.2015 (צ.ל 2016 ג'.נ) במהלך פעילות גופנית נפגע בקרסול שמאל. פונה ע"י מד"א...". חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש : "לדבריו, ב 25.9.2016 בזמן אימון גופני בחדר כושר, קפץ, נפל, ונחבל ברגל שמאל. נבדק במיון...". אי סבירות גרסת התובע מחומר הראיות עולה כי התובע התחיל להתאמן במכון הכושר של נתבעת 1 כחודשיים לפני התאונה, ואף הספיק לבצע מספר פעמים את תרגיל 'חילופי הרגליים' במסגרת אימונים שקדמו לפציעתו (אם כי לגירסתו הוא ביצע את התרגיל הנידון שלא באמצעות שימוש בספסל השבדי אלא בבטונדות או משטח פלסטיק נמוך מחוץ לאולם הספורט).

...

בחנתי טענה זו ואני מחליט לדחותה.

אשר על כן נחה דעתי לקבוע כי לא הוכחה אחריות נזיקית נגד הנתבעת מס' 1.

אוף דבר מכל האמור לעיל, אי מחליט לדחות אתה התביעה.

עניינו בתביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף בשל נפילה ממכשיר הליכון בחדר כושר.

...

העובדה שהתובע התמיד באותו סגנון תומכת במסקנה כי התובע התנהל באדישות, שלא לומר בזלזול.

בחינתן של הראיות גופן מביאה לאותה מסקנה; התובע העיד לפניי כי הגיע למכון הכושר האמור בכדי להתרשם ולשקול רישום.

סיכומו של דבר, נוכח כל המפורט לעיל – דין התביעה להידחות.

לפניי תביעה לפצוי בגין נזק גוף שניגרם לתובע, לטענתו, בשל תקלה במכשיר כושר ("הליכון") שעליו התאמן, במכון הכושר של הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת").

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה, מהנימוקים הבאים: אין, למעשה, מחלוקת על כך שהתובע נפל מההליכון במכון הכושר של הנתבעת מס' 1, ונחבל.

משלא הובאו ראיות מטעם הנתבעת, על מנת להוכיח כי למרות אותה תקלה לא הייתה כל רשלנות מצדה בתחזוקת הציוד בחדר הכושר, אין לי אלא לקבוע כי האחריות לקרות התאונה רובצת על כתפי הנתבעת.

...

שני הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה. לטענת הנתבעות, דין התביעה להידחות, משום שהיא נסמכת על עדותו היחידה של התובע, בכל הנוגע לסיבת הנפילה.

לאור האמור אני מקבלת את גרסת התובע, כי נפל מההליכון בשל תקלה במכשיר.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע סכום של 12,000 ₪.

כן תשלמנה הנתבעות לתובע שכ"ט עו"ד בסך 2,400 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף עקב פגיעה מנפילת מכשיר בחדר כושר [להלן: "התאונה"].

...

לאחר שבחנתי טענות הצדדים, ושקלתי את מכלול הנסיבות ולנוכח התרשמותי מעדות התובע לפני ראיתי להעדיף את טענות הנתבעת, אם כי בסייגים, הכל כפי שיופרט להלן: ככלל, נהוג להבחין בין נכות רפואית לבין נכות תפקודית, כאשר הנכות התפקודית היא למעשה השפעת הנכות הרפואית על תפקודו של התובע בכל תחומי החיים.

ניסיונותיו המאוחרים [שלא במסגרת הגשת הראיות] לצרף תלושי שכר ודוחות שומה מאוחרים לשנת 2018 כאמור לא צלחו [ראו החלטותי מיום 17/10/21 עמ' 20 -22 לפרוטוקול וכן החלטתי מיום 19.1.22 במסגרת בקשה 17, כאשר לשם השלמת התמונה יובהר שעל החלטותי אלו לא הגיש התובע בקשת רשות ערעור].

בנסיבות אני סבורה כי התובע כשל מלהוכיח זכאותו לפיצוי בראש נזק זה. הוצאות רפואיות ונסיעות: התובע העיד כי את רוב הטיפולים הרפואיים והתרופות להם נזקק קיבל מרופאים ומפיזיוטרפיסטים שעבדו ועובדים אצלו בחברה [ראו עדותו בעמ' 15 ש'20-21, וגם ש' 25; עמ' 16 ש' 30-31;עמ'17 ש'1-11 וגם ש' 17-23; עמ' 17 ש' 28-30; עמ' 18 ש' 10] .

בהינתן האמור עד כאן, אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח שאכן נגרמו לו בפועל הוצאות בגין טיפולים רפואיים או נסיעות או כי יגרמו לו הוצאות כאלו בעתיד.

לסיכום חישוב הנזק: בהינתן כל האמור נזקי התובע בגין התאונה הינם כדלקמן: הפסד שכר בעבר 8,880 ₪ הפסד שכר בעתיד 410,000 ₪ פנסיה (-) עזרת זולת (עבר ועתיד) (-) הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) (-) כאב וסבל 35,000 ₪ סה"כ 453,880 ₪ סוף דבר: א. אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, באמצעות הכשרה, לשלם לתובע סך של 453,880 ₪.

התאונה התרחשה בעת שהמערער התאמן בחדר כושר השייך למשיבה 1 (להלן בהתאמה – "חדר הכושר" ו"המשיבה"), הנמצא ברחוב דיזנגוף בתל אביב.

תביעתו היא לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לטענתו בשל הנפילה האמורה.

הוראה זו מתקנת את חוק רשוי עסקים, תשכ"ח – 1968, ומוסיפה לו את סעיף 2ד. נקבע בה, בין היתר, כי לא יינתן רישיון למכון כושר, אלא לאחר שרשות הרשוי מצאה כי לכל מכשיר "מוצמדות, במקום בולט, הוראות היצרן לעניין השמוש בשפה העברית ...." (סעיף 2ד(א)(1) לחוק רשוי עסקים).

...

לאחר שנתנו דעתנו לטענות המערער, על רקע כלל החומר שבפנינו, הגענו למסקנה כי יש לדחות את הערעור בלא צורך בתשובה (ראו תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 (להלן – התקנות).

נעמוד עתה על הטעמים ביסוד מסקנה זו. ברקע הערעור נמצאות העובדות הבאות.

בנסיבות אלה, לא מצאנו עילה להתערב בקביעות בית המשפט בנקודה זו. בסיכומם של דברים, לא מצאנו עילה להתערב במסקנתו של בית משפט קמא, לפיה לא הוכחה אחריות בנזיקין של המשיבה לאירוע ולתוצאותיו.

לפיכך, אנו דוחים את הערעור.