בפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 13.2.1959, בעקבות תאונת עבודה שארעה לה לטענתה ביום 23.6.2013, במסגרת עבודתה אצל נתבעת מס' 1 (להלן: הנתבעת).
היתקיימה ישיבת הוכחות בה העידו ונחקרו התובעת ועדיה, ובסיומה סיכמו באי-כח הצדדים את טענותיהם בעל-פה.
נסיבות התאונה
בכתב התביעה טענה התובעת, כי בעת שהיתה בדרכה למטבח במקום עבודתה, החליקה על ריצפה רטובה ממים וסבון.
לא הרי אדמה בוצית באתר חפירה (כבמקרה הידוע של ע"א 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345 [1993]) או שמן על ריצפת מטבח (כבמקרה הידוע של ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אליהו אמסלם, פ"ד לח(1) 72 [1984]) כהרי ריצפת משרדי מוקד טלפוני, אשר אמורה להיות נקיה, יבשה ופנויה ממכשולים וממפגעים.
...
מאידך, אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה מגיעה נכותה התפקודית לשיעור של 15%, פי שניים משיעור נכותה הרפואית המוסכמת.
הנזק
בשקילת כל האמור לעיל, אני פוסקת לתובעת פיצוי על פי ראשי הנזק כדלקמן:
כאב וסבל:
התובעת ביקשה בסיכומיה פיצוי בסך של 40,000 ₪; הנתבעת מנגד הציעה פיצוי של 15,000 ₪.
סוף דבר
אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 61,359 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% ומע"מ, החזר האגרה ששולמה והחזר עלות חוות דעתו של ד"ר קליגמן, המומחה מטעמה, כנגד קבלה, זאת צירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועדי התשלום ועד היום.