לפניי תביעת התובעת לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, בעקבות תאונת דרכים שהתרחשה ביום 11/02/15, וזאת בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן – התאונה).
וועדה רפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי קבעה, ביום 26/12/18, כי לתובעת נכות רפואית נפשית צמיתה בשיעור של 15% בגין הפרעה הסתגלותית עם אלמנטים חרדתיים, כאשר 10% מקורם בתאונה ו – 5% מקורם באירועים אחרים (זריקת מטאטא לעבר התובעת על ידי תלמיד שלה בבית הספר בו לימדה, ונפילת טיל באיזור מגוריה).
בשל חשיבות הדברים, יצוטט להלן תוכן ההודעה (עמ' 118 לתיק מוצגי הנתבעת):
"מצ"ב בקשה של מנהלת ביה"ס יובלי הבשור והמפקחת אילונה סקג'ו לאשר העסקת גמלאים במילוי מקום לפי שעות בודדות. ציינתי למטה באדום תאריך פרישה של כל אחת. עברו שנתיים מיום פרישתם והם לא פרשו על רקע רפואי".
במצב הדברים המתואר לעיל, לא ניתן לדעת אם לפגימות שנגרמו לתובעת בתאונה היתה תרומה לאישור המעסיק להעניק לה תנאי פרישה משופרים.
בשנת 2003, במהלך טיול רגלי בירושלים, היא שברה את רגל שמאל (עמ' 68 לבקשה להבאת ראיות לסתור עמ' 12 שורות 21-33).
על פי מיסמך רפואי, בשנת 2014, בעקבות מבצע צבאי בעזה, שכונה "צוק איתן", התובעת, שמתגוררת באחד מיישובי עוטף עזה, סיפרה כי היא מרגישה באפיסת כוחות בסוף כל יום עבודה וחשה קושי בהמשך עבודה בתפקודה הנוכחי (עמ' 31 לבקשה להבאת ראיות לסתור; עמ' 17 שורות 23-24).
...
מכל המקובץ, לא שוכנעתי כי התאונה הותירה בתובעת נכות תפקודית בשיעור של 100%, אלא נכות תפקודית בשיעור שאינו עולה על נכותה הרפואית וזאת בהנחה המיטיבה עמה.
עזרת צד ג' והוצאות רפואיות ונסיעה עבר ועתיד
לאחר שבחנתי טענות הצדדים, ובהתחשב בגילה של התובעת ובאירועים שחוותה עובר לתאונה ולאחריה, אני קובע, על דרך האומדנה, את שיעור הפיצוי בגין עזרת צד ג', הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, לעבר ולעתיד, בעקבות התאונה בסך של 10,000 ₪.
סוף דבר
לפיכך, ומכל המקובץ אני פוסק לתובעת פיצויים בסך של 51,000 ₪ (מעוגל) , לפי הפירוט כדלקמן:
הפסד השתכרות – 80,000 ₪.