תביעת פיצויים בגין נזקי גוף בתאונת רכבת ברבדים

לפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף עפ"י חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") בעקבות פגיעתו הנטענת של התובע בתאונת דרכים מיום 21.6.05 (להלן: "התאונה").

התאונה התרחשה בצומת רבדים, בעת שנסע ברכבת, אשר היתנגשה במשאית שהייתה תקועה על המסילה.

...

ממכלול העדויות והמסמכים, לא שוכנעתי כי התובע היה במצב של הכחשה של חולשותיו ושל נזקקות לעזרה מקצועית נוכח קווי האישיות שלו, וכי לא היה מסוגל לדאוג לענייניו או להחליט באשר לביצוע פעולה משפטית של הגשת תביעה או יפוי כוח לעורך דין לצורך כך, בתקופה הנטענת.

לפיכך, דין טענת ההתיישנות להתקבל ובהתאם דין התביעה להידחות מאחר והוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות.

לסיום התביעה נדחית.

התביעה המדובר בתביעת פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בעקבות תאונת דרכים מיום 21.12.16.

נוכח המסקנה לעיל ברובד העובדתי, אין צורך להדרש לשאלה המשפטית האם מדובר ב"תאונת דרכים" אם לאו.

...

הכרעה בשאלת הנסיבות למרות שגרסת התובע לגבי נסיבות פציעתו בתאונה הינה פשוטה, שקלול כל הנתונים שפורטו לעיל, מוביל למסקנה כי אומנם עלה בידי התובע להוכיח עפ"י מאזן הסתברויות כי שבר את אצבע 5 של כף ידו הימנית ביום 21.12.16 (או בסמוך למועד זה), אולם לא עלה בידו להוכיח, ברמה הנדרשת, כי נפגע בכף ידו הימנית בנסיבות כפי שתוארו על ידו בכתב התביעה.

נוכח המסקנה לעיל ברובד העובדתי, אין צורך להידרש לשאלה המשפטית האם מדובר ב"תאונת דרכים" אם לאו.

סוף דבר אשר על כן נחה דעתי לדחות את התביעה.

נוכח נימוקי הדחייה, ולאחר ששקלתי בדעתי, אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות.

התובע, יליד 13.4.94 הגיש נגד הנתבעת תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת דרכים קטלנית מיום 17.12.11.

בסיכומים טען ב"כ התובע כי נכותו התפקודית של התובע גבוהה מנכותו הרפואיות או למצער בשיעור הנכות הרפואית "המצטברת", דהיינו ,25% וכי מדובר בנכות המשפיעה על התובע בכל רובד של חייו, הליך חשיבתו, מצבו הנפשי והגופני כאחד.

...

לאחר בחינת טענות הצדדים והפסיקה, אני סבורה כי כל עוד לא שונתה ההלכה בבית המשפט העליון, אין מקום לסטות משעור הריבית הנהוג, דהיינו 3%, כטענת הנתבעת.

לגופו של ענין, לאחר שנבחנו חוות דעת מומחים שהוגוש לערכאה הדיונית הגיע כבוד השופט אור למסקנה כי "אף אם חלה ירידה מסויימת בתשואה המושגת בהשקעה באיגרות חוב ממשלתיות לא ניתן עדיין לקבוע כי התשואה הצפויה בהשקעה באפיק זה לאורך זמן ירדה מתחת לשיעור של 3% לשנה". וברע"א 3585/14 אבו מוך נ. המועצה האזורית חוף הכרמל ואח' (21.8.14) נדחתה בקשת רשות ערעור על בקשה לשאול בשאלון שאלות הנוגעות לשיעור הייון, כאשר, בין היתר, מציין כבוד השופט נ. זילברטל כי "מכאן שגם בהנחה שהמבקשים יוכלו לטעון ולהוכיח את שיעור הריבית על מנת לשנות את "הלכת ההיוון" הנחה שעל פני הדברים אינה פשוטה כלל נוכח מה שנאמר בע"א 2099/94 "...נראה, כי הם ממילא אמורים לאסוף נתונים שיצביעו על תמונה כוללת במשק הישראלי...". בענייננו – נושא אחידות הריבית אינו מתעורר מאחר והתובע לא אמור לקבל גימלאות לעתיד מחד, ומאידך, לא הובאו בפני בית המשפט כל חוות דעת שמאיות ו/או חשבונאיות וכל ראיות שיש בהם כדי להצדיק את שינוי שיעור הריבית.

וראה גם עא 426/17 ‏פלוני נ' פלונית (21.12.17) שם קבע כבוד השופט י. עמית כי : "הטענה לגבי שיעור ריבית ההיוון הועלתה בשלב הסיכומים בלבד, ולא הונחה לה תשתית ראייתית כלשהי, כגון חוות דעת כלכלית. לכן, לא אדרש לטענה זו במסגרת תיק זה". לפיכך, אני קובעת כי שיעור ההיוון יעמוד על 3%.

נוכח כל האמור אני מעמידה את הפיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד על 150,000 ₪.

מדובר בתביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שהוגשה בעקבות פגיעתו הנטענת של המערער בתאונת רכבת.

הרקע להגשת התביעה וההליך קמא ביום 21.6.05 נסע המערער ברכבת, אשר היתנגשה במהלך נסיעתה במשאית ליד צומת רבדים.

...

משכך, אין מנוס בענייננו מדחיית התביעה.

סוף דבר: אציע לחבריי כי נדחה את הערעור.

לפניי תביעה לניזקי גוף, שארעו לתובעת בשל החלקה ונפילה, בתחנת הרכבת "עד הלום", בעיר אשדוד.

בהתאם לנטען בכתב התביעה, ביום הנ"ל, בעת שהתובעת עשתה דרכה אל מחוץ לתחנת הרכבת באשדוד, תחנת "עד הלום", החליקה על גרם המדריגות התלול בדרך היציאה מהתחנה, גרם מדרגות ישן, שרוצף בקרמיקה מחליקה, שאינה מיועדת ליישום, בגרם מדרגות מסוג זה. נטען עוד, כי בעת התאונה, גרם המדריגות היה חלק במיוחד, בין היתר, עקב בלאי מואץ של פסי חספוס ישנים שהותקנו בו, כדי לצמצם את חלקותו, וכן לאור נוזל שנשפך על המדריגות, שהפך אותן לחלקות, ומסוכנות במיוחד.

12.4 הקבלן מתחייב לפצות ולשפות את הרכבת על כל הפסד, נזק או אובדן לגוף או לרכוש של הרכבת ו/או צד שלישי כלשהוא, אשר נגרמו בגין מעשה ו/או מחדל של הקבלן ו/או עובדיו ו/או מי מטעמו ו/או סוכניו ו/או הבאים מכוחו".

בעיניין דומה לענייננו, בו נאמר בהסכם כי הקבלן מתחייב לשאת בכל נזק כתוצאה מבצוע העבודה (אם כי שם לא הייתה גם תניית שיפוי) קיבל בית משפט העליון את הפרשנות שהכוונה לכך שהקבלן יישא בנזק בגין מעשי נזיקין שלו עצמו, אך לא היית כוונה לתניית שיפוי רחבה שתכלול גם אחריות ישירה של מזמין העבודה (ראו: רע"א 3740/07 זוגלובק בע"מ נ' פארס נג'אר בע"מ [פורסם בנבו]).

כתוצאה מכך ובשיקלול כולל של רובדי האחריות – הנזיקי, החוזי והביטוחי - מבטחת חברת הניקיון תישא ב- 85% והרכבת ומבטחתה יישאו ב- 15%, מנזקי התובעת.

...

הפסדי שכר לעבר אמנם ערב התאונה התובעת לא עבדה, כאשר כאמור לעיל היא עבדה בחודשים ינואר עד מרץ 2017 באופטיקה הלפרין והשתכרותה הייתה בסך של כ-3,112 ₪, אני סבור שנכון יהיה בתקופת אי הכושר המלא לפסוק את הפסדי השכר המגיעים לפי בסיס שכר זה, אך בהמשך, עם השתפרות מצבה של התובעת, בין אם בגין מחלת הסרטן ובין אם בגין פגיעתה בתאונה, לפסוק על פי בסיס שכר גבוה יותר.

סיכום ותוצאה לסיכום, סה"כ נזק עומד על 147,852 ₪.

אני מקבל את ההודעה לצד ג', כך שצדדי ג' יישאו ב- 50% מכל סכו בו נשאה ושילמה הרכבת לתובעת.