תביעת פיצויים בגין נזקי גוף בתאונת דרכים: הכרעה בשאלת קיומה של תאונה

ההליך, הבקשה עניינו של ההליך - תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שמקורם בתאונת דרכים מיום 6/12/18 (להלן: "התאונה"), שהוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

הלכה פסוקה היא, שפסילת חוו"ד מומחה תעשה במקרים חריגים בלבד, בהם מצא בית המשפט שנפל בחוות הדעת פגם היורד לשורשה, כזה שיש בו כדי לגרום לצדדים עוות דין; גם מקום בו בית המשפט מתקשה לאמץ חוות דעת של מומחה מטעמו, ובטרם יקבע שדינה להפסל, ראוי לבחון חלופות פחות קיצוניות ולנקוט בדרכים מתונות יותר; יכול הוא לנקוט בדרכים לריפוי פגם שנפל בה; למשל, ע"י הכרעה בשאלות שברפואה על בסיס חוו"ד שבמחלוקת, לצד ראיות נוספות; בית המשפט אף רשאי לסטות מחוו"ד ולא חייב לפסול אותה; יכול להורות על מינוי מומחה רפואי נוסף; ועוד.

עסקינן בתביעה המתנהלת מכוח חוק הפלת"ד, שלא מוגשות בה חוות דעת מטעם הצדדים, והעניינים שברפואה מוכרעים על פי חוו"ד של מומחה יחיד, מטעם בית המשפט.

מעיון בחוות הדעת, התרשמתי שהמומחה הפגין שיקול דעת עצמאי, יסודיות ואובייקטיביות, כאשר לצד תלונות התובעת בפניו והתיעוד בדבר טיפולים מלאחר התאונה, הבחין בקיומו של עבר רלבאנטי, "חילץ" פרטים אודותיו, ונתן לו משקל משמעותי בקביעתו, כאשר ייחס שליש מהנכות לעבר זה. מטבעו של ההליך הפלת"די, המומחה דנן לא נחשף לחוות דעת של מי מהצדדים, ומסקנות חוות הדעת הן שלו בלבד, על יסוד כל אשר עמד בפניו כאשר ניתנה.

...

הלכה פסוקה היא, שפסילת חוו"ד מומחה תעשה במקרים חריגים בלבד, בהם מצא בית המשפט שנפל בחוות הדעת פגם היורד לשורשה, כזה שיש בו כדי לגרום לצדדים עיוות דין; גם מקום בו בית המשפט מתקשה לאמץ חוות דעת של מומחה מטעמו, ובטרם יקבע שדינה להיפסל, ראוי לבחון חלופות פחות קיצוניות ולנקוט בדרכים מתונות יותר; יכול הוא לנקוט בדרכים לריפוי פגם שנפל בה; למשל, ע"י הכרעה בשאלות שברפואה על בסיס חוו"ד שבמחלוקת, לצד ראיות נוספות; בית המשפט אף רשאי לסטות מחוו"ד ולא חייב לפסול אותה; יכול להורות על מינוי מומחה רפואי נוסף; ועוד.

מצאתי שפסילת חוות הדעת בנסיבות ענייננו, תהא סעד קיצוני, לא נחוץ, ושאינו מוצדק; עוד שוכנעתי, שלא יגרמו לנתבעת עוול או נזק, אם תציג למומחה את התיעוד שברשותה (בין אם לראשונה ובין אם פעם נוספת); ממילא, לאחר קבלת תשובותיו, יוכלו הצדדים לכלכל את צעדיהם, ובמידת הצורך - להגיש כל בקשה כדין בקשר עם קביעות המומחה.

סוף דבר הבקשה לפסילת חוו"ד של המומחה נדחית.

המזכירות תואיל לשלוח את החלטתי לב"כ הצדדים; תירשם ת.פ עיון ליום 14/9 ניתנה היום, כ"ד אלול תשפ"א, 01 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.

בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף עקב "תאונת דרכים" מיום 19.2.2012.

דיון והכרעה המחלוקת הראשונה בין הצדדים הנה בשאלת נסיבות היתרחשות התאונה מיום 19.2.2012.

מחלוקת נוספת הנה בשאלת קיומו של כסוי בטוחי.

שיעור הנזק לאור המסקנה אליה הגעתי, לפיה לא עלה בידי התובעת להוכיח את נסיבות התאונה וכי הארוע בהתאם לגירסת התובעת ובעלה בעדותם בבית המשפט אינו עונה על הגדרת "תאונת דרכים" בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מצאתי שאין צורך לידון בשאלת שיעור הנזק.

...

סוגיית הכיסוי הביטוחי אין בידי לקבל את טענת הנתבעת, כי לא היה כיסוי ביטוחי לנהיגת בעלה של התובעת וזאת בהיעדר רישיון נהיגה תקף במועד התאונה.

שיעור הנזק לאור המסקנה אליה הגעתי, לפיה לא עלה בידי התובעת להוכיח את נסיבות התאונה וכי האירוע בהתאם לגרסת התובעת ובעלה בעדותם בבית המשפט אינו עונה על הגדרת "תאונת דרכים" בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מצאתי שאין צורך לדון בשאלת שיעור הנזק.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות.

לפני תביעה לתשלום פיצויים בשל ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, בתאונת דרכים מתאריך 31.1.2020.

המחלוקת המחלוקת היחידה שנותרה להכרעה בגדר פסק הדין, היא שאלת הנזק שניגרם לתובעת בעקבות הארוע, ובעיקר בשאלה: אם קיים קשר סיבתי בין הנכות שנקבעה על ידי ד"ר חדאד, ובין התאונה.

...

לסיכום – המומחה הותיר רושם אמין ומקצועי, חוות דעתו מנומקת כדבעי ונסמכת על תיעוד רפואי רלוונטי ובדיקה קלינית שערך לתובעת.

ראשית ייאמר, שאין בידי לקבל טענת התובעת שנגרם לה אי כושר מלא בעקבות האירוע למשך 19 חודשים.

לסיכום: הפסד השתכרות 12,000 ₪ כאב וסבל 12,000 ₪ עזרת הזולת והוצאות 5,000 ₪ סה"כ 29,000 ₪ אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 29,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 4,400 ₪ (כולל מע"מ כחוק).

קיומה של פראקטיקה, אינו יכול במקרים אלו, לחרוץ את גורל התביעה, אך הוא בהחלט פרמטר חשוב, במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לקבוע את סטאנדרט ההיתנהגות הראוי, אולם אין זה הפרמטר היחיד אשר בית משפט יתחשב בו (ראו: עניין קליפורד בעמ' 744-745).

באותו עניין נידונה תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שארעו לתובעת בתאונת דרכים לה, לטענתה, היה הנתבע אחראי.

וכך פסק השופט ברק: "פנייה שמאלה, בנסיבות הענין, היתה היתנהגות רשלנית, שכן כל נהג סביר צריך היה להכיר בסיכון הרב שבפנייה זו אשר משמעותה היא עלייה על אי ההפרדה והתנגשות בעמודי התאורה. אופי רשלני זה של היתנהגות ניתן היה להסירו, אילו בנסיבות המקרה צפוי היה כי קו היתנהגות אלטרנאטיבי עשוי היה להביא לתוצאה דומה או אף חמורה יותר. בענין שלפנינו – כאשר לא התעוררה כל שאלה של אפשרות פגיעה בכלי רכב אחרים מאחורי המערער מס' 1 – עמד לרשותו של המערער קו היתנהגות אלטרנאטיבי שלא היה כרוך בסיכון חיי אדם, דהיינו בלימה ללא סטייה שמאלה שהיה עימה סיכוי לעצור בעוד מועד, או במקרה הגרוע פגיעה בכלב. כאדם סביר היה על המערער לדאוג בראש ובראשונה לביטחונם של בני האדם. הוא לא עשה כן, ובכך רשלנותו." לכן ניתן בהחלט לעשות שימוש במבחני המידתיות, לצורך בחינה האם פעולה מסוימת הייתה פעולה רשלנית (לשימוש בעיקרון המידתיות בפסיקת בית משפט העליון בדיני נזיקין, אם באופן מלא ואם באופן חלקי, וקריאה להטמעתו בצורה שיטתית בשאלת קיומה של התרשלות אן כי לא באופן בלעדי ראו: תמר גדרון ואחסאן כנעאן "על עיקרון המידתיות בדיני הנזיקין" ספר סלים ג'ובראן עמ' 1091).

עם זאת, בכתב ההגנה נטען לאשם תורם מכריע של התובע הנתבעים לא יכולים להיבנות מכך שהתובע ביקר במרפאת הנתבעים לאחר המקרה בארבע הזדמנויות שונות ולטענתם לא מסר על קיומה של בעיה.

...

בטרם אפרט את נימוקיי כבר אקדים ואומר כי דין טענת התובע לתחולת הכלל "הדבר מדבר בעדו" להידחות.

בשים לב לכך לא שוכנעתי כי התנהגות התובע ניתקה קשר סיבתי.

בבדיקות אשר עבר התובע, נתגלה כי הוא סובל מחור שנוצר בין הפה לסינוס באזור עקירת שן. התובע הופנה למחלקת א.א.ג. בבית החולים בלינסון ולאחר טיפולים תרופתיים אשר לא צלחו הוחלט על ידי רופאי התובע, כי אין מנוס מביצוע ניתוח על מנת לתקן את הנזק.

לאור זאת, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 198,245 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% + מע"מ וכן בתוספת הוצאות משפט המוערכים על ידי בסך של 10,000 ₪.

הצדדים ומסגרת המחלוקת ענייננו בתביעה לפצוי התובע בגין ניזקי גוף שנגרמו לו בתאונה עת נהג על אופנוע ללא ביטוח חובה.

היינו, ההכרעה בשאלת קיומו של יסוד הסבירות במקרה מסוים אינה נורמאטיבית "טהורה", אלא כוללת גם נתונים קונקריטיים למקרה הנידון (רע"א 9478/12 קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' איי.אי.ג'י חברה לביטוח בע"מ (24.01.2013)‏‏).

...

באותו דיון (ת.א. (שלום ירושלים) 59906-11-19) נשאל התובע שאלות ע"י בית המשפט ואף שדבריו היו לכאורה מגומגמים - סבורני שניכרת בהם ידיעתו האישית הברורה שלא סביר שהיה לאופנוע ביטוח חובה: "ש. ומה ידעת לגבי ביטוח.

אין בידי לקבל שהתובע אמר אמת בהודעתו למשטרה ואני מקבלת את הטענה שאמירתו שם נבעה מהחשש לשלילת רישיונו עקב נהיגה ללא ביטוח.

סוף דבר מהמפורט לעיל בפסק הדין אני מורה על דחיית התביעה נגד קרנית שכן עניינו של התובע נכנס להוראות החוק השוללות פיצוי ממי שנפגע עת נהג ברכב ללא ביטוח חובה.