תביעת פיצויים בגין נזקי גוף בתאונת דרכים מותנית בהמצאת אישור רישיון נהיגה

ענייננו בתביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב ביום 16.12.11, בזמן שרכב על אופנוע והיתנגש ברכב שהיה נהוג ע"י הנתבע מספר 1 (להלן: "הנתבע").

לטענתה, הנתבע הפקיד את רישיונו רק ביום 12.1.12 ומכאן שביום התאונה נשוא ענייננו, לאמור יום 16.12.11, הנתבע היה משולל רישיון; מכאן ומאחר ומתן כסוי בטוחי מותנה בקיומו של רישיון נהיגה תקף במועד התאונה, נטען כי אין לנתבע כסוי בטוחי אצל הנתבעת.

תקנה 557(ב) קובעת כי אם רישיון הנהיגה אבד, ואין בידי בעל הרישיון העתק ממנו, יוכל הוא להגיש תצהיר מתאים ואז יחל מירוץ תקופת הפסילה מיום המצאת התצהיר (ר' רע"פ 9237/99 מאיר נ' מדינת ישראל, נד(2) 481 (2000)).

כן צורף, כנספח ו' לתצהיר, מיסמך נוסף ממשרד רשוי שכותרתו "רשימת הזמניים של הנהג". במסמך זה מופיעה, בין היתר, פעולה שנעשתה ביום 4.12.11 "חידש עם תום שלילה". כן מופיעה פעולה מיום 25.12.11 "הכנסת שלילה". פעולה אחרונה זו בוצעה ע"י הפקיד שלום גיל, אשר זומן למתן עדות מטעם רשות רשוי צה"ל. באמצעות מיסמך זה מבקש למעשה הנתבע להוכיח כי ביום 4.12.11, חודש רישיון הנהיגה שלו בתום השלילה בת החודשיים ימים שהוטלה עליו בגזר הדין של ביה"ד הצבאי.

...

גם אם טועה אני במסקנה זו וגם אם הרישיון חודש בזיקה לשלילה כאן, הרי שהדבר משמעו בהכרח כי הנתבע הגיע אל משרד רישוי והציג טופס הפקדה מיום 4.10.11 (וזו הדרך היחידה בה ניתן לקבל רישיון חדש לאחר שלילה).

סוף דבר לאור כל האמור, אני קובעת כי הנתבע נהג בזמן התאונה מבלי שהיה לו רישיון תקף ותוך שהוא יודע מצב דברים זה. מכאן, ובהתאם לתנאי הפוליסה של הנתבעת 2, עליהם אין מחלוקת, לא היה כיסוי ביטוחי לרכבו של הנתבע בזמנים הרלוונטיים לתאונה.

על כן, אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעת 2.

בהקשר זה קבע בית המשפט כי לתובע ולאביו היה אינטרס להעיד כי לא ניתנה לנתבע רשות לעשות שימוש ברכב, שאם לא כן הייתה עדותם מאיינת את סכויי התובע "לזכות בפצוי מחברת הביטוח בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו בתאונת הדרכים". בית המשפט הוסיף כי "גרסת הנאשם לפיה הרשה לו אביה של ארוסתו, נזאר זבידאת, לנהוג ברכב עולה בקנה אחד עם ההיגיון הבריא ועומדת במבחן השכל הישר שכן, קשה להניח שהנאשם כחתן לעתיד היה נוטל את הרכב של אביה של ארוסתו ללא רשותו של האחרון." (עמ' 2, ש' 10-19) את תביעתו לפיצויים בגין ניזקי גוף הגיש התובע כנגד הנתבע, אשר נהג ברכב בעת ארוע התאונה, וכן נגד הנתבעת מספר 2, קרנית – קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית"), תאגיד אשר הוקם מכוח סעיף 10 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

ביום 14.1.2016 הגיש התובע אישור בדבר המצאת כתב התביעה לנתבע על-ידי התובע ביום 9.1.2016.

פרט לכך הודגמה עקמת סטרוקטורלית קלה עם מבנה גרמי תקין של גופי וזיזי החוליות ללא שברים, ויישור קל של העקומה המותנית.

בהתאם להוראות הסעיף לנתבעת זכות חזרה כלפי כל אותם גורמים אשר אילו נפגעו בתאונה לא היו זכאים לפיצויים, והם הנהג/המשתמש, הבעלים של הרכב, המחזיק בו ומתיר השמוש ברכב חסר ביטוח (ע"א 483/84 "קרנית" - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נגד עוזי אברהם, פ"ד מא (4) 754; א' רבלין תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה רביעית, עמ' 560: "סעיף 9(א)(1) מקים את זכותו של מי ששילם פיצויים לפי החוק לחזור על 'מי שאינו זכאי לפיצויים לפי סעיף 7'. כוונת ההוראה להעניק זכות חזרה על מי שאחראי לפצות את הנפגע על נזק גוף שניגרם לו בתאונת דרכים, מקום שאותו אחראי עצמו, אילו נפגע, היה משולל זכאות לפיצויים בשל שנתקיימה בו אחת החלופות המנויות בסעיף 7 לחוק הפיצויים" ובאשר לסעיף 9(א)(2) קובע המלומד ריבלין בעמ' 543-544: "סעיף 9(א)(2) מתיר לקרן, כאמור, לחזור על 'מי שאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה'. במקרה בו התיר בעל הרכב, או המחזיק בו, לאחר לנהוג ברכב שאין לו ביטוח, מצויים מספר אחראים – המתיר את השמוש ברכב והנוהג בו – כולם חסרי ביטוח'. לקרן הזכות לחזור על כל אחד מהם". צד ג' 1 (הנתבע) הוא הנהג ועושה השמוש ברכב במועד התאונה, ללא רשות בעליו, ללא רישיון נהיגה תקף וללא כסוי בטוחי.

...

משקבעתי כי התביעה אינה מגלה עילה לפי חוק הפיצויים, דין התביעה כנגד הנתבעת להידחות – וכך אני קובעת (לעניין זה ראו פסק דינו של כב' השופטת ד' צרפתי בת"א (נצ') 32969-04-11‏ ‏ ראמי טנוס נ' א' ס'‏ (6.10.2013), סעיף 40 לפסק הדין, ערעור שהוגש ונדון בע"א 7786/13 – נמחק).

ח – סופו של דבר אשר על כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

לאחר שעיינתי בפירוט ההוצאות ושקלתי את כלל נסיבות העניין, אני מחייבת את התובע לשלם לקרנית הוצאותיה בסכום כולל של 8,000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪.

הנתבעת 3 (להלן: "קרנית") היא תאגיד צבורי שהוקם מכוח חוק הפיצויים והיא מפצה נפגעי תאונות דרכים שאין בידם לתבוע מבטח בגין ניזקי גוף שנגרמו להם, בכפוף להוראות חוק הפיצויים.

בע"א 7602/06 עיזבון נתנאל ג'ורג' חאדג'ג' ז"ל נ' סימה מלכה (11.10.2011) (להלן: "עניין חאדג'ג'"), אשר גם בו התעוררה שאלת המצאתה של הודעה על התליית רישיון, נדונו ניזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים, ובית המשפט העליון הבהיר, כי טרם שתושת על נהג חובה לשאת מכיסו בנזקי תאונת דרכים (שלו ואולי אף של ניזוקים אחרים) חייב הנהג "להיות ער לכך שהתיישבותו בכסא הנהג עלולה להיות בעלת השלכות כה דרמאטיות". עוד נקבע שם, כי הפסיקה פירשה את התיבה "מי שהודע לו" אשר בתקנה 67 לפקודת התעבורה "ככזו המחייבת מתן הודעה של ממש לנהג אודות הפסילה כדי שהפסילה תשתכלל...". שלילת הכסוי הבטוחי מותנית בידיעתו הממשית של הנהג המבוטח על פסילת רישיונו.

הנתבע שיתף פעולה עם המבטחת עובר להגשת התביעה, במהלך מספר שיחות טלפון שערך עם נציגת המבטחת (השיחות הוקלטו והוגשו כראייה לתיק) ואף בעת שניגש עם חוקר מטעמה, פעמיים, למכון הרשוי על מנת לאפשר למבטחת לבדוק שאכן אין במשרד הרשוי אסמכתא המעידה שקבל הודעה על התליית רישיון הנהיגה עובר למועד התאונה.

אני חושב אני לא בטוח, שיש לי עדיין את כל האישורים ששלחתי את הבדיקות למרב"ד. ואמרו לי אמרו לי את תקבל את הרישיון שלך רק אחרי שתיעשה מעבדת שינה, עשיתי בדיקה שזה על האוטו, עשיתי כאילו טסט, עברתי אותו, אחר כך התקשרתי נו מה עם הרישיון, "תחכה זה צריך לעבור 7 רופאים 7 תחנות". כב' הש' גוטליב: עכשיו אתה מדבר אחרי התאונה, נכון? העד מר מזרחי: כן, כן. ש. טוב.

...

לעניין זה ראו את שנאמר בע"א 7602/06, עזבון נתנאל ג'ורג' חאדג'ג' ואח' סימה מלכה ואח' מפי כב' השופט ח. מלצר ולפיו: "ניחושים סטטיסטיים אינם יכולים להוות לבדם תחליף לראיות". נוכח האמור, טענתה של המבטחת להיעדר כיסוי ביטוחי נדחית.

סוף דבר: החבות לפיצוי התובעת מוטלת על המבטחת ובנסיבות אלה התביעה נגד קרנית והנתבע נדחית.

כמו כן נדחית ההודעה לצד ג' שהגישה קרנית נגד הנתבע.

תעודות עובדי הציבור של נציגי אגף הרשוי והדואר הנתבעת המציאה בכתב ההגנה מטעמה תעודת עובד ציבור של גב' יהודית גלבהואר, ראש ענף נהיגה, באגף הרשוי (להלן: תע"צ רשוי), ולפיה, נפסל רשיונו של הנתבע ביום 24.7.18.

בפרק בפוליסה שעניינו ב"בני האדם הרשאים לנהוג ברכב", מפורט, בין היתר, כי על הנהג להיות - "בעל רישיון בר תוקף בישראל בסוג הרכב המבוטח". סע' 68 לחוק חוזה הביטוח היריבות שבין התובעת ובין הנתבעת נגזרת מסע' 68 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן : חוק חוזה הביטוח), שבמסגרתו נקבע כי – "בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובילבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא היתנגד תוך תקופה זו; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי." סיפת סע' 68 לחוק חוזה הביטוח יוצרת, איפוא, יריבות ישירה בין הניזוק לבין מבטח המזיק.

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים סע' 7(3) ו-7(5) לחוק הפלת"ד קובעים מי אינו זכאי לפצוי לפי חוק זה, כדלקמן: "(3) מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967;....

בע"א 1958/05 (חיפה) אבו נ' אריה חברה לביטוח (נבו, 8.2.2007; להלן: עניין אבו) דן בית המשפט בשימורו של הכסוי הבטוחי, גם בתביעות בגין ניזקי רכוש ולא רק בתביעות בגין ניזקי גוף והוא קבע כי - "המדיניות השיפוטית הראויה, צריכה לשאוף להתאמה בין הפרשנויות השונות היכולות להנתן למצב עובדתי זהה, בזיקה לתחומי המשפט השונים" גם במסגרת הליך העירעור בבית המשפט העליון ביחס לתיק זה, רע"א 2605/07 אריה חברה לביטוח נ' אבו (נבו, 10.3.2009), הודגשה חשיבות האחידות והחשש ליצירת אי ודאות בפרשנות נפקות פוליסת הביטוח בעת הפרת חובה, בתביעה של ניזקי גוף או רכוש: "אף אנו סבורים כי בהקשר הנידון אין מקום לפרשנות שונה של תנאי הפוליסה על-פי השאלה אם מדובר בנזק גוף או בנזק רכוש, וכי שאלת הנפקות של הפרת חובת הלווי על הכסוי הבטוחי צריכה לקבל מענה אחיד" עולה מן המקובץ עד עתה, כי גם ביחס לניזקי רכוש חל הכלל כי נהג שנסע ברכב ללא רישיון נהיגה בתוקף – אין לו כסוי בטוחי.

כך נקבע למשל בפסק דינו של כב' המשנה לנשיא אליעזר ריבלין (שהתקבלה פה אחד) בע"א 5405/10 תאסירי נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (נבו, 11.3.12, פסקה 5 לפסק הדין): "ככלל, אין להטיל על חברת הביטוח את האחריות לבדיקת רישיון הנהיגה של המבוטח, כשם שאין היא נידרשת לבחון את השינויים החלים בנוגע לתקופת רישיונו של המבוטח במהלך הזמנים. ההקפדה על קיומו של רישיון נהיגה תקף לסוג הרכב בו הוא נוהג מוטלת על המבוטח. הפרת החובה הזו עשויה להסיר ממנו את החיסוי הבטוחי מקום בו מותנה החיסוי בקיומו של רישיון כאמור" כן ר' תא"מ (ראשל"צ) 37303-09-13 ש.שלמה רכב בע"מ נ' ג'ונג יאן (נבו, 20.11.14); שבמסגרתו נקבע כי עם הרשעתו של הנתבע 1 שם, במסגרת הליך תעבורה, תושב זר, בעל רישיון נהיגה זר, אולם לא רישיון נהיגה בישראל, שהורשע בהליך הפלילי בגין העידר רישיון נהיגה בתוקף.

...

בנסיבות אלו, אין מנוס מלקבוע כי נטל ההוכחה שלעניין מוטל על המבטחת ועליה להרימו.

משכך, קובע ביהמ"ש שם כי דין טענת המבטחת להעדר כיסוי ביטוחי במועד אירוע התאונה, להידחות.

דבריה אלו של כב' השופטת גולומב יפים מקל וחומר ענייננו, מקום שבו לא הוכח כי מכתב ההתליה נמסר לנהג, מכתב ההתליה עצמו לא הומצא לעיוני, ותעודות עובדי הציבור שהוצגו לפניי סותרות זו את זו. אין מדובר באי בהירות אלא בפגם היורד לשורשו של עניין, ומשכך אין מנוס מלקבוע כי הנתבעת לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה.

סוף דבר ותוצאה המסקנה העולה, אפוא, היא שלא הוכח בענייננו כי יש לשלול כיסוי ביטוחי מהנתבע, ועל הנתבעת לשפות את התובעת בגין הנזקים שגרמו לרכב התובעת ע"י מבוטחה של הנתבעת, הנתבע 1.

בפניי בקשה מיום 04.01.24, למתן צו עיכוב יציאה מהארץ וזאת לאחר שביום 29.12.23 קבלתי את בקשת הנתבע לביטול פסק דין בהיעדר הגנה שניתן ביום 31.12.18 ולפיו על המשיב לשלם לתובעת סך של 1,476,735 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. עוד קבעתי כי בכדי לאזן כראוי בין הזכויות הדיוניות של הצדדים, ביטול פסק הדין מותנה בהפקדת סך של 50,000 ₪ בקופת בית המשפט על ידי הנתבע תוך 30 ימים.

המדובר בתאונת דרכים בה היה מעורב אחיו של המבקש, מר ויקטור ממן, בעת נהיגתו ברכב פונטיאק הרשום על שם המבקש ללא רישיון וביטוח בתוקף.

התביעה דנן הוגשה ביום 31.05.18 לאחר שהתובעת ביקשה וקיבלה מבית המשפט ביום 21.06.18 היתר המצאה מחוץ לתחום והתקבל בה פסק דין בהיעדר הגנה.

124(א) בית המשפט רשאי לתת צו עיכוב יציאה מן הארץ ולהורות על הפקדת הדרכון או תעודת המעבר של המשיב או להתנות תנאים ליציאתו, אם שוכנע כי קיים חשש ממשי שהמשיב עומד לצאת מן הארץ לתקופה ממושכת או לצמיתות, והיעדרו מהארץ עלול להכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין; אם התובענה היא לפיצויים בשל נזק גוף – די אם בית המשפט השתכנע שקיים חשש סביר שהעדרו של המשיב מן הארץ עלול להכביד על ביצוע פסק הדין.

...

לעניין הנזק העלול להגרם לצדדים, סבורני כי הנזק העלול להגרם למשיב אם אקבל את הבקשה, רב מהנזק העלול להיגרם למבקשת אם אדחה את בקשתה.

שוכנעתי כי מרכז חייו של המשיב, עוד לפני הגשת התביעה, במקסיקו ולא היתה לו כוונה לצאת מהארץ בכדי להימלט מאימת הדין שנוצרה בתביעה זו. לעניין תום הלב אינני מקבל את הטענות ההדדיות בדבר תום הלב שבתביעה או בכוונות המשיב אך אני סבור כי ניתן היה לטעון על שיהוי מסויים בהגשת התביעה שנתיים לאחר שנמחקה בהליך הקודם.

לפיכך, ובמכלול השיקולים דלעיל אני דוחה את הבקשה.